באר משה (דנשבסקי) א· רבי משה דנושבסקי
יורה דעה · סימן כד
אשר השבתי לרב גדול אחד. ע"ד אשר העיר כת"ר לחדש דבר שבע"ח הגדלים במים בכלים אף שיש להם סנפיר וקשקשת אם פירשו מן הכלי אסורים:
הנה יסוד סברתו הוא משום דמנ"ל דפריש אסור וע"כ משום דכלים אינם בכלל שרץ המים רק כל שפירש מן הכלי עלי הארץ מיקרי שרץ הארץ ובארץ לא מצינו היתר סנפיר וקשקשת זהו תורף דבריו, ולענ"ד א"א לומר כן חדא דהא התוס' (חולין ס"ו ע"ב ד"ה לא ס"ד), כתבו שאין סברא שיהיו כלים חמירי ביש להם סנפיר וקשקשת מימים ונחלים, ששם ביש להם סנפיר וקשקשת שרי גם אם פירש ואיך יהיו כלים חמירי בזה כיון שבאין סנפיר וקשקשת קילי, ועוד גם אם נאמר שמקולא דכלים בלא פירש אין אנו יכולים ללמוד לענין פירש, א"כ הא הגמ' מצי לאוקמי הדיוק של אותם תאכלו ביש להם סנפיר וקשקשת בימים ונחלים לענין אם פירש. ונראה לענ"ד לומר שכיון שהכתוב הוציא משם שורץ על הארץ שרץ המים, ובמים התלושים שאינם נובעים התירה התורה לגמרי ואין עליהם שם שרץ המים כלל כל שעודן כרביתייהו במים, ובעת שפירשו יש לדון ולהסתפק אם יש עליו שם שרץ המים או שרץ הארץ, ולפי מה דאיתא הגירסא בגמ' דילן (חולין ס"ז א') השרץ השורץ על הארץ לרבות יבחושין שסיננן, וא"כ משמע מזה שלאחר פרישתן ממים שהיו שם רביתייהו נקראים שרץ הארץ, וכן איתא בגמ' בלישנא דשמעתתא דרב הונא דאמר דילמא פריש ואסור משום השרץ השורץ על הארץ, אמנם הרי"ף והרא"ש הביאו בגירסתם ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסיננן, וכן הביא רש"י בפירושו על התורה בפ' שמיני בפי"א פסוק י"א וכן הוא בתורת כהנים והאי קרא בשרץ המים הוא דכתיב, וכן הוא מפורש ברמב"ם (פ"א מהלכ' מ"א הל' כ'), שהיבחושין שסיננן עובר עליהן משום שרץ המים, אך צ"ע לפ"ז הגירסא מדוע לעיל איתא בדרב הונא בהא דלא לישפי אינש שיכרא במצבייתא כו' דילמא פריש ועובר משום השרץ השורץ על הארץ. והנה הגאון מלבי"ם זצ"ל בביאורו לסיפרא הוא תו"כ כתב שאותם שפירשו מתים שלא שרצו על הארץ עובר עליהם משום שרץ המים, אבל אותם שפירשו חיים המה נקראים שרץ הארץ, ובזה מיישב גירסא דילן בגמ' שלא יסתרו את התו"כ דדריש מקרא דואת נבלתם תשקצו האמור בשרץ המים, א"כ לפ"ז מבואר שכל שהמה במים דין שרץ המים להם רק התורה התירה כל שעודן ברביתייהו בכלים שלא פירשו מן המים, ולכן ביש להם סנפיר וקשקשת לא נחית עליהם שם שרץ המים כיון דנאמר עליהם אותם תאכלו, ובזה לא מיעטה התורה בימים ונחלים שדווקא בימים ונחלים מותרים מי שיש להם סנפיר וקשקשת, משום דא"א לומר שבכלים יהיו חמירי מן המים שאינם תלושים רק נובעים, אך באמת לפי תירוצו של הגאון מלבי"ם שכל שפירש בחייו על הארץ יש עליו משום שרץ השורץ על הארץ מדוע באכל פוטיתא אין לוקה רק משום שרץ המים, הא סתמא אמרינן באכל פוטיתא גם שפירשה חיה ואכלה ואפ"ה אין עובר משום שרץ השורץ על הארץ, וזהו דוחק לומר דמיירי באכלה מתה שלא פירשה חיה:
לכן נראה לענ"ד לומר דהני תולעים שאפשר להם לחיות ביבשה כמו במים, ואפשר להם לחיות גם בלא מים, המה כשפירשו מן המים על הארץ חל עליהם שפיר דין השרץ השורץ על הארץ, ולכן הא דרב הונא בהני תולעים שבשיכרא ידוע להם שאפשר להם לחיות על הארץ שפיר יש עליהם דין השרץ השורץ על הארץ כשפירשו, משא"כ הני בריות שא"א להם לחיות ביבשה המה נקראים רק שרץ המים, הן בעודן במחוברים במים הנובעים והן הני שפירשו מן המים שבכלים דאתרבי לאיסורא, והא דפוטיתא אינה יכולה לחיות רק במים ולכן הוה רק שרץ המים, מעתה לא יהיה שום סתירה מדרשא האמורה בגמ' מקרא דהשורץ על הארץ לדרשא האמורה בתו"כ אקרא דואת נבלתם תשקצו דמיירי בשרץ המים, דבתו"כ מיירי בבריות שא"א להם לחיות אלא במים, ולכן בעינן ריבויא דואת נבלתם תשקצו להביא יבחושין שסיננן, הגם שפרישתן ממים התלושין עושה אותם לנבלות מ"מ נחית עליהם דין שרץ המים לאיסור, ומקרא דכל השרץ השורץ על הארץ דמרבינן יבחושין שסיננן מיירי באותן שאפשר להם לחיות גם בלי מים, גם שתחלת ברייתן היה במים מ"מ כל שפירשו יש עליהם דין השרץ השורץ על הארץ:
ומעתה הני דגים שיש להם סנפיר וקשקשת שהמה א"א להם לחיות בלא מים וגם כשפירשו אין עליהם רק שם שרץ המים, והתורה גילתה לנו שכל שיש להם סנפיר וקשקשת אין עליהם איסור שרץ המים ולכן גם כשפירשו מאתם מותרים וזה דבר נכון ומבואר:
ובהא דאמר רב הונא לא לישפי כו' דילמא פריש וקעבר משום שרץ השורץ על הארץ ופריך הגמ' א"ה במנא נמי ומשני הגמ' התם היינו רביתייהו ומנא תימרא דתניא מנין לרבות בורות שיחין ומערות דילמא פריש והדר נפיל אלא היינו רביתייהו, ויש להבין דברי הגמ' מה הביא הגמ' ראיה מהא דבורות כו' יותר מכלים, ממ"נ מה היא סברת המקשה דפריך א"ה במנא נמי, או שנאמר שסובר שאין לחוש למה שפירש כל שחוזר למקומו שהיה בתחלה במים, או שסובר שאין לחוש לשמא פירש משום דכאן נמצא וכאן היה, עכ"פ איך שנאמר אין להוסיף ראיה מהא דבורות שיחין ומערות. ונראה לענ"ד דכוונת המקשה א"ה במנא נמי משום דלולא חידוש דינא דרב הונא היינו אומרים שאין נקרא פירש רק כשפירש על הארץ שאז יש עליו דין השרץ השורץ על הארץ, אבל זולת זה אין עליו איסור, רק רב הונא חדית לן שגם בפירש על המצבייתא יש ע"ז דין פריש שיקרא שורץ על הארץ, ולכן פריך הגמ' א"ה במנא נמי ומשני הגמ' דהיינו רביתייהו, ומייתי ע"ז ראיה מהא דבורות שיחין ומערות ששם אם פירש על הדופן הרי הוא פריש על הארץ ואפ"ה שרינן, א"כ מוכרח מזה לומר דסברת היינו רביתייהו דכל שעודו באויר מקום המים לא נקרא פירש ולא הוה זה שורץ על הארץ ודו"ק: