באר משה (דנשבסקי) א· רבי משה דנושבסקי
יורה דעה · סימן ט
נשאלתי באווזא שהשוחט נגע בסכין של שחיטה בעור הצואר ונחתך קצת העור ולא יצא דם, והגביה הסכין ושחט אח"כ למטה הקנה עם הוושט, ואח"כ נבדק מקום החתך הראשון ולא היה נקב מפולש לצד פנים ונשאר קרום שלם על עור הצואר שלא נחתך, האם יש לסמוך ע"ז להתיר:
הנה דין זה מבואר (סוף סי' כ"ג) ברמ"א שאם לא חתך כל העור ולא יצא דם יש להתיר ע"י שישחוט למטה או למעלה ולבדוק נגד מקום החתך, וא"כ הדבר פשוט להכשיר על ידי הבדיקה אשר לא נחתך כל העור, אלא שהט"ז כתב שזה דווקא בבהמה אבל בעוף אין שייך לומר כן, וכ"כ בהדיא בתשו' מהרי"ק, ע"כ דברי הט"ז. וכן כתב הפמ"ג להדיא (בסוף סי' כ"ג ובסק"ד) בש"ך סימן הנ"ל שבעוף אין שום צד קולא בחתך מקצת העור יותר מכל העור, ולכן למאי דמחמרינן כדעת הרמ"א שלא כדברי מהרי"ק בחתך כל העור ולא יצא דם, ה"ה בחתך מקצת העור בעוף אפילו לא יצא דם אסור. אך עם כל זה לענ"ד נראה מדשתק הרמ"א ולא זכר שום חילוק בין עוף לבהמה בזה, וגם הש"ך אשר ביאר כל חילוקי הדינים בזה, וחילוק זה לא הזכיר כלל להחמיר בעוף בחתך מקצת העור ולא יצא דם, מכלל דלא סבירא להו להחמיר בעוף בחתך מקצת העור ולא יצא דם, וטעמו של דבר כיון שגם בחתך כל העור ולא יצא דם סמכינן על ברי של השוחט, אף דלאו אדעתיה בעת השחיטה, עכ"ז מהני זה לצרף להתירא במקום דלא יצא דם משום דזה הוה הוכחה וסניף שמסתמא לא נחתך בהסימנים, וא"כ כש"כ כשאנו רואין בעינינו שהסכין לא נקב עד החלל מקום הסימנים, דהא ודאי שזה חשש רחוק יותר שנאמר שראית עינינו אינה אמיתית, ושנאמר שהרגש, השוחט במקום דלא רמיא אדעתיה אינה ברורה כל כך וכיון דמהני ברי לי של השוחט מצד הסניף והצירוף הוכחה שלא יצא דם כל שכן שיועיל ראית עינינו שלא בא הסכין לתוך חלל הסימנים, **(הגהה וע"פ מה שכתבתי צ"ע ד' הפרמ"ג בשפתי דעת (ס"ק כ"א) שכ' שלמאי דקיי"ל שבחתך כל העור ולא יצא דם מהני ברי לי, כש"כ שמועיל בחתך מקצת העור ויצא דם ברי לי, דחתך מקצת עור ויצא דם קיל מחתך כל העור ולא יצא דם, ע"כ ד' הפרמ"ג שם יעוי"ש. ולמש"כ אין זה מוכרח כיון שבארנו שכל שנבדק לפנינו עדיף מברי לי, דזה בעצמותו הוא ברי לי ממש, ועדיף מיניה, וא"כ כיון שנאמר שביצא דם גם בחתך מקצת העור אסרינן לה מצד ריעותא שיצא דם, מה יוסיף לנו הברי לי בזה, ודו"ק:)** וא"כ לא מחוור הדבר שבמקום שלא יצא דם יש לסמוך גם בעוף אם נשאר מקצת העור שלא נחתך והמהרי"ק שכתב שבעוף אין לחלק בין נחתך מקצתו לנחתך כולו, לא כתב רק אם נאמר שהסברא שלא יצא דם אין זה מעלה כלל, וא"כ היה לנו להחמיר בעוף גם כשנחתך מקצתו משום דעלול שיוחתך כולו ואפשר שלא נרגיש, אבל לפי מה דנקטינן באמת שמה שלא יצא דם מועיל לנו שיהיה מותר ע"י ברי לי של השוחט גם שלא תפס הקנה לבדו, כש"כ שיהיה מותר ע"י ראית עינינו שהנקב לא נכנס לפנים אצל הסימנים שנשאר מקצת שלא נחתך שמה שלא יצא דם מסייעא לן שכן הוא כפי ראית עינינו:
ולבד זה אחר העיון בשרש סברא זו שכתב הט"ז מדברי מהרי"ק שבעוף אין לחלק בין נחתך מקצתו לנחתך כולו, אין מבורר כן בד' מהרי"ק, שהרי מהרי"ק בעצמו ספוקי מספקא ליה וז"ל שם שמדקדק מד' הגהת סמ"ק שכתב כשאדם התחיל לשחוט בעוף וחתך מעט עד שהדם יוצא והגביה ידו אין לו לגמור השחיטה וכו' יעו"ש ודייק המהרי"ק מדקאמר עד שהדם יוצא משמע שגם בחתך כל העור בעינן שהדם יצא דבעוף לא שייך לחלק בין נחתך כל עובי העור לנחתך מקצתו משום שהרי הוא דק וקלוש מאד, וגם פשיטא שאין הדם יוצא עד שנחתך כל העור ע"כ דבריו. וא"כ לא סמך על זה לבד שבעוף אין לחלק, אך הביא ראיה אחרת דמיירי שם שנחתך כל העור, לפי שבמקום שיצא הדם מסתמא נחתך כל העור:
ועוד נראה לענ"ד שמה שמהרי"ק אמר שבעוף אין לחלק בין נחתך כולו לנחתך מקצת העור מפני שעורו דק וקלוש, אין כוונתו שגם הבדיקה שנבדוק את העור ואנו רואים שנשאר מקצת העור שלא נחתך אין מועיל, זה ודאי לא נאמר כן, כי למה נחוש כן שנאמר שבדיקתנו בדבר דק אינה בדיקה גמורה, וגם בהמסס קיי"ל אף שגם אם נקב מקצת עורו ע"י מחט עכ"ז לא חיישינן שמא ניקב כולו, וכמבואר בסי' מ"ח (סעיף ז') הגם שאם ניקב הוי טרפה ודאית, כש"כ הכא שגם אם ניקב כל העור עדיין אין כאן רק ספק שמא ניקב הוושט, למה נחוש שבדיקתינו הנעשה לעינינו אינה ברורה, רק כוונת מהרי"ק כן הוא בד' הגהת סמ"ק שכתב שם, שאם חתך מעט עד שהדם יוצא והגביה ידו אין לו לגמור שחיטתו, אבל אם לא היה יוצא דם מותר לו לגמור שחיטתו, ומשמע שגם בדיקה אין צריך אם נשאר מקצת שלא נחתך, וע"כ כתב מהרי"ק ע"ז והוכיח מזה שכל זמן שלא יצא דם אין לחוש גם אם היה נחתך כל העור, שאם היה עיקר היתרו משום דלא נחתך כל העור ולכן כל שאין דם יוצא מותר לגמור שחיטתו, והאי לא נחתך כל העור פירושו שבהרגשתו בעת ששחט ע"פ השערתו והרגשתו לא שחט רק מקצת העור, ע"כ כתב מהרי"ק ע"ז שבעוף שעורו דק וקלוש אין לחלק בין מקצת העור לכל העור, והיינו בהרגשו לבד אבל ע"י בדיקה ודאי מועיל כל שלמראה עינינו היטב אנו רואין שנשאר מקצת עור שלא נחתך, וא"כ ודאי שלא נגע בוושט בהסכין, כי ע"י בדיקה נוכל לסמוך גם בדבר דק: