באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת שבת · דף לד:
ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה. ומפרש לה רבה משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימים וכן הכסיף התחתון כל זה בין השמשות וזה כשיעור תלתא רבעי מיל. ורב יוסף מפרש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימים יום הכסיף התחתון זהו בין השמשות והוא כשני תלתא, מיל. אביי חזייה לרבא דהוה קאי דאוי למערב א"ל והתניא כל זמן שפני מזרח מאדימין א"ל מי סברת פני מזרח ממש לא פנים המאדימים את המזרח. איכא דאמרי רבא חזייה לאביי דקא דאוי למזרח א"ל מי סברת פני מזרח ממש לא פנים המאדימין את המזרח וסימנך כוותא. הנה רבים דחקו בפי' הגמרא הזה וכן בדברי ר"ת בתוס' בפי' לענין התלתא רבעי מיל. ואבאר בזה הנראה לע"ד דרבא הוה דאוי למעריב ה"פ דהוה דאוי למערב לראות היכא נוטה אדמימות השמש כנגדו במזרח לידע אם הכסיף התחתון. א"ל אביי והתניא כ"ז שפני מזרח מאדימין וא"כ משמע דכל הפנים מהמזרח בעי להיות מאדימין. א"ל מי סברת פני מזרח ממש דהיינו כל הפנים מהמזרח לא פנים המאדימין את המזרח פי' פנים מהמזרח התחתון והעליון שמאדימין מכנגד השקיעה וסימנך כוותא כפרש"י כחלון שהחמה נכנסת בה מאדמת כותל שכנגדה. ובאידך לישנא אמרינן דרבא חזייא לאביי דדאוי למזרח פי' לכל המזרח. א"ל מי סברת וכו' כדלעיל:
ועתה אבאר דברי התוס' ד"ה תרי תלתי מיל דהקשו דהכא משמע דליכא רק תלתא רבעי מיל משקיעת החמה עד הלילה ורבי יהודה גופיה אמר בפסחים דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין הוה וסבר התם דעביו של רקיע אחד מעשרה ביום דסבר דהד' מילין מהלך החמה בחלון בעביו של רקיע. ותי' ר"ת דהתם מיירי בתחילת השקיעה והכא משתשקע מסוף שקיעה אחר שנכנסה חמה בעובי רקיע. והנראה בזה דתחילת השקיעה דקאמר ר"ת היינו שמתחלת לכנוס בעובי רקיע בחלונה לפי דעת הגמרא דשם בכ"ז השמש נראה בקצה השמים עוד מבעד החלון או כולה או מקצתה וכן זהרירותה נראה אז על האילנות והגנות ומקומות הגבוהים עד זמן ג' מילין ורביע והא דכתבו המפרשים שאינה נראית על הארץ היינו על שטח הארץ אינה יכולה להגיע זהרירותה כיון דנכנסה בחלון אבל במקומות הגבוהים עוד מכה זהרורותה מכנגד וכן היא בעצמה נראית מהחלון או כולה או מקצתה ומסוף השקיעה היינו שאינה נראית לנו אף מקצתה וכן זהרירותה לא נראית עוד כלל אף על המגדלים ובראשי האילנות ומאז מתחיל בין השמשות במשך זמן ג' רבעי מיל. ובדברינו אלה מתורץ כל הקושיות שהקשה הגר"א בסי' רס"א על דברי התוס' האלה ובשנות אליהו:
וכדברינו נראה מדברי התוס' בפסחים דף ב' דהקשו על הא דקאמר והא קיי"ל עד צאת הכוכבים יממא הוא מהכא דאמרינן דאחרי תלתא רבעי מיל הוא לילה דהוא לפי הנראה שעה גדולה לפני צאת הכוכבים והיינו כדבארתי דסוף השקיעה הוא תיכף משאין החמה נראית כלל וע"כ הוא שעה גדולה לפני צאת הכוכבים. בכ"ז קושית הגר"א נכונה דהא חזינן דמצפרא לא הוה הכי ומעלות השחר דהחמה בחלונות לא ניראית לנו זמן ארוך:
ונכונה בזה פי' הר"א ממיץ דפי' דהד' מילין היתרים באגדת פסחים הוא אחרי התלתא רבעי מיל דשמעתין ותחילת השקיעה נקרא בעת שאינה נראית לנו כלל וס"ל שמשעה שנכנסה בחלון אין נראית לנו כלל ומאז תתחיל בין השמשות במשך ג' רבעי מיל ואחרי כן נקרא לילה לענין כל הדברים דבעי לילה אף דהחמה מהלכת עוד בעובי הרקיע כשיעור ד' מילין:. נמצא דלענין דינא בפי' הסוגיא דילן אין מחולקים כלל ר"ת והרא"ם ז"ל אלא מחולקים בפי' האגדה דפסחים. דהא הסוגיא דילן ברור מללו דמשהכסיף התחתון במזרח תתחיל בין השמשות והיינו תיכף בשאין השמש נראית לנו. וודאי אין מחלקים בהלכה עבור דברי אגדה דמבואר בהראשונים דאגדה מדעתם אמרוה שחיברו ואספו אל התלמוד כל החכמות שהיה אז כמו הרפואות והתכונה. ורבי כבר הסכים התם לחכמי דעובדי כוכבים דבלילה השמש תלך מתחת הארץ וכן נראה בעליל כפי אשר נתרבה היישוב ולשיטה הזאת ע"כ תלתא רבעי המיל דשמעתין הוא תיכף משאין השמש נראית לנו כלל וכן הקשה הל"מ:
והנה אע"ג דמצפרא מעלות השחר קיי"ל דיממא הוא אף דהכסיף העליון וכל הכוכבים נראים. הנראה בזה דאין לומדים מדצפרא ואדרבה כמו דבצפרא אף דכל הכוכבים נראים כיון דהבריק והתחילה ממשלת היום יממא הוא ה"נ בלילה כיון דהתחילה ממשלת הלילה לילה הוא אף כי עדנה אורה הוא. וכן חזינן בעופות הישנים בלילה דמשקיעת החמה ישנים הם וננערים בעלות השחר. וכשיטת הגר"א שכתב בסי' רס"א הוא עיקר. והמחמירים בזה אינם אלא מן המתמיהים כי יעמידו. דבריהם במקום טעות ועושים תורתינו פלסתר וכבר ביארתי דכן שיטת התוספות והרא"ם וכן בחתם סופר כתב כשיטת הגר"א ודו"ק: