באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת עירובין · דף עט:
ומזכה להם ע"י אשתו וכתבו התוספות דבנדרים דף פ"ח מוקי לה שיש לה בית באותו מבוי דמיגו דזכי לנפשה זכיה נמי לאחריני אבל אין לה בית לא דיד אשה כיד בעלה. והקשו ע"ז דבמאי מיירי אי במקבלת פרס הא אינה צריכה לזכות לעצמה וכו' ואי אינה מקבלת פרס אפי' אין לה בית נמי תזכה דאין ידה כיד בעלה במעשה ידיה כיון דלא זיין לה. ותמיהני על דבריהם דמאי ענין ידה כידו לענין מעשה ידיה דהפלוגתא אם יש לה יד היינו דתזכה במתנה והבעל לא יאכל פירות והן בניזונת והן באינה ניזונת זכתה בגוף המתנה והבעל אוכל פירות וכן כתבו התוס' בקדושין דף כ"ד. ולמ"ד דידה כיד בעלה היינו דאין לה יד לזכות בהפירות ואפי' באינה נזונת וע"כ חשבינן דידה אגידה בו וכידו דמיא וע"כ לא תוכל לזכות לאחרים מיד בעלה כלל דאין אדם מזכה לאחרים ע"י עצמו. והנה הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פ"א מהל' עירובין הל' כ' סתמו דמזכה להם ע"י אשתו והשמיטו סוגיא דנדרים דמוקי לה ביש לה בית באותו חצר משום מיגו דזכי לנפש זכיה לאחריני. והר"ן כתב ע"ז בפ"ב דביצה לדעת הרי"ף דהא דמוקי לה בנדרים ביש לה בית היינו אליביה דר"מ דס"ל דאין קנין לאשה בלא בעלה ולא יכול להקנות לה בע"מ שאין לבעלה רשות בה אבל אנן קי"ל כרבנן דס"ל דיש קנין לרשה בלא בעלה. והנה התירץ הזה לא יתכן להרמב"ם ז"ל דפסק פ"ג מהל' זכיה ומתנה כר"מ ופסק דבעי תרתי לישנא ע"מ שאין לבעלך רשות בהם ושתהיה לכך וכך וע"ש במ"מ ובר"ן בנדרים. והנראה בזה דהיינו טעמא דרבותינו דהשמיטו אוקימתא דרב אשי דנדרים דמוקי לה ביש לה בית באותו מבוי משום דפסקו כאוקימתא דרבא שם לעיל מזה דמודה ר"מ דלזכות לאחרים מיד בעלה זכיה. פי' דהא דאין לה יד דוקא אם אחר יתן לה אבל אם בעלה הוא הנותן הלא הקנה לה ידה וע"כ אמרינן דיש לה יד לזכות במתנה מיד בעלה משום דאמרינן דבעלה הקנה לה היד לזכות בה וזכותה וידה באים כאחת וה"נ בלזכות לאחרים מיד בעלה אמרינן דהקנה לה ידה לזכות להם דמ"ש. ולא קי"ל כחילוקא דרב אשי דמפליג דדוקא ביש לה בית באותו מבו מיגו דזכיה לנפשה יזכי נמי לאחריני. דרבא נמי מפליג בזה בב"מ דף ח' לענין המגביה מציאה לחבירו. ואנן קי"ל דלא כוותיה בזה ואמרינן כי היכי דיש לה יד לזכות לאחרים ביש זכות לנפשיה ה"ה בליכא זכות לנפשיה יכול לזכות לאחרים וה"נ הכא לא מפלגינן בזה. ור"א דמפליג בזה היינו אליביה דהך ברייתא דאמרינן דלא ע"י אשתו וכיון דלא הביא הגמ' זה בדוכתא דעירובין סבר רבינו דלא קי"ל כהאי חילוקא וכהאי אוקימתא. ותמיהני על המ"מ שכתב בפ"ד מהל' זכי' הל' ו' על דברי רבינו דיכול לזכות להם על ידי אשת איש וכתב ע"ז המ"מ דאם בעלה הוא המזכה אין האשה זוכה אלא א"כ יש לה זכות בזה כדאמרינן בנדרים דף פ"ח וכן הגי' הרמ"א בסי' רמ"ג סעיף י"ד. ותמהני על דבריהם הא רבינו לא פסק בפ"א מהלכות עירובין כההיא סוגיא דנדרים כדבארתי ודו"ק: