באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת עירובין · דף כה.
קרפף בית שלש וקירה בו בית סאה רבא אמר אויר קירויו מייתרו ור"ז אמר אין אויר קירויו מייתרו אמר ר"ז ומודינא בקרפף שנפרץ במלואו לחצר שאסור מ"ט הואיל ואויר חצר מייתרו. ופירש"י בקרפף בית סאתים שנפרץ מלואו לחצר שאויר חצר מייתרו ועושהו יתר מבית סאתים ונפרצה חצר כנגדו לא גריס בכולה שמעתתא. מתקיף לה ר"י וכי אויר המותר לו אוסרו. ופרש"י והרי החצר מותרת לטלטל ממנה לקרפף כר"ש וא"כ נפרץ למקום המותר לו ומשום יתור ליכא למימר דהא החצר מוקפת לדירה הוי. א"ל אביי כמאן כר"ש לר"ש נמי הא איכא אויר מקום מחיצות. ופרש"י דמקום מחיצות נתוסף על האויר שבתחילה היה ב"ס מצומצם. דאמר ר"ח קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור. חצר מ"ט דאית לה גיפופי והא זימנים דמשכחת לה איפכא אלא משום דאמרינן זה אויר מחיצות מייתרו וזה אין אויר מחיצות מייתרו. ופרש"י וע"כ לא מצי למינקט איפכא דכי הוה חצר מלואו ובקרפף גיפופי תרווייהו משתרי דכר"ש ס"ל דכולהו רשות אחת הן ויתור בקרפף נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי. משמע מדבריו דלמסקנא זו מיירי דנשאר גיפופי בחצר ובקרפף הוה מלואו ועכצ"ל כן דאי לאו הכי היך חצר מותרת הא נפרצה חצר למקום האסור לה. וכן כתב הגהת אשר"י והרשב"א ז"ל עיין במ"מ. וז"ל הרמב"ם ז"ל בזה פט"ז מהל' שבת מקום שהוקף שלא לשם דירה שיש בו שלש סאים וקירו בו בית סאה קירויו מתירו נפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדה חצר מותרת כשהיתה והקרפף אסור כשהיה שאין אויר החצר מתירו. משמע מדברי רבינו דמיירי בקרפף יתר מבית סאתים כדמתחיל ברישא וכדאמר דהקרפף אסור כשהיה. והשיגו עליו דאין הסוגיא משמע כדבריו ומהסוגיא משמע דבבית סאתים מיירי. ועוד דמהסוגיא משמע שאוסר אותו אויר החצר ומדברי רבינו נראה דהשקלא וטריא שיתיר אותו אויר החצר. ועוד דחקו המפרשים במאי דקאמר ונפרצה חצר כנגדו דמאי נ"מ מהפרצה הזאת. והנראה בזה דהפי' בדברי רבינו ונפרצה חצר כנגדה פי' דאף החצר נפרץ במלואה דהיינו דהי' תרווייהו שווים ברוחב. וכן כתב הרא"ש ז"ל דאף החצר נפרץ במלואו ואולי אף הוא בא לתרץ הגרסא דנפרצה חצר כנגדו. וקאמר רבינו דאין אויר החצר מתירו דלא נימא כיון דנפרצה מחיצה המפסקת בין הקרפף והחצר נימא דהוה כמו הוסיף מחיצה לשם דירה והחצר נתוסף על הקרפף לשם דירה וע"ז קאמר דאין אויר החצר מתירו אלא אדרבה אמרינן דהקרפף נתוסף ונתגדל אסורו דמחיצות החצר לא נעשו להקרפף ואויר החצר מייתרו פי' דאדרבה דנתגדל עוד אסורו של הקרפף דמחיצות החצר לא נעשו להקרפף. ומתקיף לה רב יוסף דאיך נוכל, לומר דנתוסף האסור הלא נתוסף באויר מותר דמוקף לדירה. א"ל אביי כמאן כר"ש דע"כ לרבנן בלא הוספה תצטרך לאסור דנפרצה למקום האסור לה וע"כ כר"ש הוא דחצר וקרפף חד רשותא לר"ש נמי האיכא אויר מקום מחיצות פי' דאויר מקום מחיצות הקרפף שהי' מקודם דלא הוקפו לדירה במאי הותרו דמחיצות החצר הלא לאו לקרפף עבידא. דאמר ר"ח קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותר וקרפף אסור חצר דמותר דאית ליה גיפופי והא זימנין דמשכחת לה איפכא אלא ע"כ בשוה ליה מיירי בלא גיפופי בכ"ז הקרפף אסור דאויר מחיצות שלו מייתרו כיון דהי' בו יותר מבית סאתים ולא הוקפו לשם דירה ובמה שנתרבה בו חצר עוד נתגדל אסורו דמחיצות החצר לאו לשם דירה שלו הוקפו. וזה החצר אין אויר מחיצות שלו מייתרו דהחצר כל כמה דגדול מותר וא"כ במה דנתוסף בו הקרפף אין אוסרו. ולא הוה כנפרצה למקום האסור דהא הקרפף יותר מבית סאתים משום דכיון דאף הקרפף נפרץ במלאו חשבינן ליה כנעקר הקרפף ונתוסף החצר. ולא דמי לנזרע רובו דהתם אין ראוי לחצר והזרעים מבטלי ליה מתורת חצר אבל הכא הקרפף כיון שנפרץ במלואו כמו שאינו ונתוסף החצר:
ובאופן הזה פי' ר"ח הובא ברא"ש במעשה דבוסתנא דלקמן דהי' בין הבוסתנא דהוא קרפף יותר מבית סאתים לבין האפדנא מחיצה ונפל האי מחיצה וסבר רב ביבי למימר דנעשו הכל אחד והוה כמו נעשה מחיצה שלמה מחדש לבוסתנא דהוקף לדירה והשיב לו ר"פ דהני מחיצות לגואי עבידן ולא לבראי כדפרשתי ודו"ק