אור ברסלב
באר מים חיים (נוסינזון) מסכת עירובין › דף ו.

באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון

מסכת עירובין · דף ו.

מסכת עירובין

ברש"י ד"ה רה"ר שפי' רחב ט"ז אמה ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה וכו' דומה לדגלי המדבר. והקשו בתו' דבדגלי מדבר היו טף ונשים וערב רב ותירצו דלא גמרינן ממשכן אלא מילתא דכתיבא במספרם. ויש לדקדק א"כ אף עכשיו לא נצרף טף ונשים ועכו"ם ועד שיהיו מנויים מבן כ' כמו התם ומיוחסים לשבטיהם וא"כ איך הי' נהרדעי ומחוזא כרה"ר. ועוד יש לדקדק דסתמא לא בעינן דהס' רבוא יהיו בוקעים בכל משהו שבר"ה בכל יום דאל"כ נפל רה"ר בבירא דמנא ידעינן וא"כ אפי' הדרכים ארוכים עד סוף העולם נצרף דאיזה שיעור ניתן לזה ואמאי כתב דבעינן בהעיר ס' רבוא ודוחק לומר דהשיעור הוא ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל ואם העיר גדולה יותר לא נצרף דכ"ז הוה לה להגמ' לפרש. ועוד דאין דרך רבינו רש"י ז"ל לבדות דרשות ודינים מלבו אשר לא נזכר בגמ'. ועוד דבשבת (דף ו') פרכינן דלחשוב נמי דמדבר הוה רה"ר דהא תניא דמדבר הוה רה"ר. ואמר אביי לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמן הזה. ופרש"י שם דבזמן הזה אינו מקום הילוך לרבים דהולכי מדבריות לא שכיח וקשה דלמה ליה למימר דהולכי דרכים לא שכיח והוה לו לפרש דבזמן הזה לא ימצא ס' רבוא מישראל מבן כ' במשך ג' פרסאות והנראה לענ"ד דה"פ דברי רבינו רש"י ז"ל דבא לתרץ בזה קושיא עצומה דהא עיר של יחיד לא הוה רה"ר אף אם כמה רבאות יבקעו בה כיון דיש לו רשות לגרש הרבים ולגדור וכן אמרינן לקמן וא"כ ה"נ של שותפים ומ"ש דיחיד ומ"ש דשותפים וזה קשה לרבינו דא"כ רה"ר היכא משכחת לה דהא כולה דשותפים היא דשייכא לבני העיר ובני העיר יש להם רשות לגדור רה"ר שלהם וע"ז יתרץ דגבול יש לזה דאם העיר של ס' רבוא מקרי של רבים. וכן כתב רש"י ז"ל לקמן (דף כ"ו) דעיר של יחיד מקרי אם היא פחותא מס' רבוא דסבר דמה לי של יחיד ומה לי של שותפים ונתן בזה גבול דשותפים פחות מס' רבוא מקרי של יחיד ויותר מס' רבוא מקרי של רבים:

וא"כ נראה דהיינו דוקא בעיר דהר"ה שייך רק להם ויש להם רשות לגדור אותה אבל בדרך דשייך לעירות רבות ואין להם רשות לגדור בכולהו משערינן וא"כ עכשיו במלכיות גדולות דאין רשות לבני העיר לגדור הדרכים בכל המלכות משערינן והיה רה"ר גמורה אם יש ברוחבה ו' אמה:

והנה הרמב"ם ז"ל פי"ד מהל' שבת כתב דמדבר הוה רה"ר ונראה דמפרש דבזמן שעברו ישראל הוה דרך במדבר וה"ה בזמן הזה במקום שיש דרך קבוע ושכיחי בה רבים לאפוקי בזמן הזה במקום שאין דרך ואין בוקעים בה רבים. ודעת המקשה הי' דכל המדבר מקרי רה"ר דמקום הפקר הוא וע"ז יתרץ דרק במקום דרך קבוע לרבים מקרי רה"ר כמו בזמן שעברו ישראל במדבר ודו"ק:

ת"ר כיצד מערבין דרך רה"ר עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן. חנניא אומר בש"א עושה דלת מכאן ודלת מכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל בה"א עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן. ופריך ורה"ר מי מערבה והתניא יתר על כן אמר ר' יהודא מי שהיו לו שני בתים בשני צידי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רה"ר בכך. וכ"ת בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא והאמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה"ר. ואמר עולא הני אבולי דמחוזא אילמלא דלתותיהן ננעלות חייבין עליהם משום רה"ר. אמר רב יהודא ה"ק כיצד מערבין מבואות המפולשים לרה"ר עושה צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן. איתמר רב אמר הילכתא כת"ק ושמואל אמר הלכה כחנניא איבעיא להו לחנניא אליביה דב"ה צריך לנעול או אין צריך לנעול ומסיק כיון דראויות לנעול אע"פ שאין ננעלות. והנה הרמב"ם ז"ל פי"ז מהל' שבת הל' י' כתב שני כותלים ברה"ר והעם עוברים ביניהם כיצד מכשיר ביניהם עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן ואין צריך לנעול הדלתות בלילה אבל צריך שיהיו ראויות לנעול ואח"כ יעשה ביניהם רה"י. ודבריו תמוהין דהוא כנגד האי סוגי' דדוקא במבואות המפולשין לרה"ר לחנניא אליביה דב"ה אמרו דאין צריך לנעול אבל ברה"ר גמורה משמע דבעי נעילה דוקא. ועוד הקשה הרשב"א ז"ל דבפי"ד מהל' שבת לעיל ובפ"א מהל' עירובין כתב במדינה המוקפת חומה דצריך שיהי' דלתותיה ננעלות בלילה. והנראה בזה לחלוק דהכא מיירי בשל יחיד דרבים בקעי בקרקעו דאי לאו הכי איך יכול לגדור ולהשתמש וע"כ סגי בראויות לנעול דכיון דיכול לנעול ולגרש הרבים לא אתו רבים ומבטלים מחיצה דלאו דידהו. ומפרש דהא דקאמר לקמן (דף כ"ב) גבי שבילי בית גילגול דיהושע אוהב ישראל היה עמד ותיקן להם דרכים וסרטיא כל היכא דניחא תשמישא מסרה לרבים כל היכא דלא ניחא תשמישא מסרה ליחיד. דוקא שם גבי שבילי בית גילגול דאיכא מחיצות מהני הא דמסרה ליחיד לשויי רה"י אף דרבים בוקעים בו דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות דלאו דידהו אבל בלא מחיצות אם רבים בוקעים בשדה של יחיד הוה רה"ר. דלא כמו שפרשתי לעיל לרש"י ז"ל. אבל במדינה המוקפת חומה כיון דהדרך וסרטיא שלה שייך לרבים בעי ננעלות בלילה דאתי רבים ומבטלים מחיצות דידהו:

ובזה ניחא לי דלקמן (דף כ"ב) בפסין דביראות דאם היה דרך הרבים מפסיקתן יסלקנה לצדדים דברי ר' יהודא וחכמים אומרים אין צריך. ואמרינן בזה דר' יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו כאן הודיעך כוחן של מחיצות. כאן וס"ל והאמר רבב"ח אר"י ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר. אלא כאן ולא ס"ל. וא"כ משמע דר' יוחנן אליביה דר' יהודא אמרה. והרמב"ם ז"ל פסק כחכמים וז"ל פי"ז מהל' שבת הל' ל"ג הזורק מרה"ר לבין הפסין חייב וכו' ואפי' היו רבים בוקעים ועוברים בין הפסים לא בטלו המחיצות והרי הן כחצירות שהרבים בוקעים בהם והזורק לתוכן חייב. ובפי"ד מהל' שבת ובפ"א מהל' עירובין פסק כר' יוחנן דצריך דלתות הננעלות בלילה וזה כתרתי דסתרי לפי הסוגי' דשם. ולפי מה שבארתי ניחא דהא דבין הפסין בשל יחיד מיירי וע"כ סבר ר' יהודא דיסלקנה לצדדין ואי של רבים הוא היך יסלקנה וע"כ לא אתו רבים ומבטלים מחיצות דלאו דידהו משא"כ במדינה המוקפת חומה דכיון דשל רבים הוא אתי רבים ומבטלים מחיצות דידהו:

וה"פ הגמ' כאן ולא. סבירא לו פי' דוקא כאן סבר דגדול כוחן של מחיצות דשל יחיד הוא ולא ס"ל כן במקום אחר ברה"ר גמורה דאתי רבים ומבטלין התם מחיצה דידהו. והוה כמו הלכה כמותו וכיוצא בו בכתובות (דף ק"ט) וע"ש בתו'. והנה ר"א לקמן (דף כ') ס"ל דאף בפסין ברה"ר הזורק לתוכן חייב. והיינו דפליג על ר"י דאמר דבשל רבים בעינן דלתות הננעלות. וע"כ מסיק שם הגמ' אליביה דכאן וס"ל דלא כמו שמסיק הכא אליביה דר"י. וס"ל לר"א דאף בשל רבים גדול כחן של מחיצות ולא אתו רבים ומבטלין מחיצות אף דידהו. וע"כ השמיט רבינו שם פי"ז הל' ל"ג הא דר"א בפסין דרה"ר וכתב שם אלא בבקעה ונמצא דכל חילוקי רבינו מבוארים בגמ':

וסבר רבינו דהא דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות דלאו דידהו דוקא בדאיכא ד' מחיצות כדאמר לקמן בסוגי' וכן משמע כאן בדברי רבינו בהל' ל"ג משום דבד' מחיצות הוה רה"י גמורה מדאורייתא כדמבואר בדברי רבינו כאן בהל' א' וט' ועין במ"מ וע"כ לא אתו רבים ומבטלי מחיצות דרה"י גמורה דלאו דידהו. וסבר רבינו דלערב רה"ר דשייכא ליחיד בעי דלתות ראויות לנעול כדאמרינן בסוגי' דהכא דבכך אין מערבין אלא בדלתות. ואף דלקמן אמרינן דאף בפסין לא אתו רבים ומבטלי מחיצות דרה"י. שאני פסי ביראות דהקילו בהם חכמים אבל בעלמא בעי דלתות. והברייתא דהכא לא יכול הש"ס לאוקמי ברה"י דסתומי סתם כיצד מערבין רה"ר ומשמע כל רה"ר אף דשייכא לרבים ובזה בעי ננעלות בלילה וע"כ הוצרך לאוקמי במבואות המפולשים לרה"ר וכו'. ורבינו פסק בזה דהלכה כת"ק כרב דפסק הכי:

והא דאמרינן לקמן (דף כ"ב) ת"ש שבילי בית גילגול וכו' רה"י לשבת וכו' מני אילימא רבנן השתא ומה התם דניחא תשמישא אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא הכא דלא ניחא תשמישתא לא כ"ש אלא לאו ר' יהודא היא. א"ל שבילי בית גילגול קאמרת יהושע אוהב ישראל הוה וכל היכא דלא ניחא תשמישא מסרן ליחיד. ופי' התו' דאתי' כר' יהודא. ולפי מה שבארתי עכצ"ל דה"פ דלעולם כרבנן אתי' וטעמא לאו משום דלא ניחה תשמישא אלא משום דיחיד הם דבזה דוקא סברי רבנן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות. והיינו דצריכה לאשמועי' דאע"ג דלכאורה של רבים הם קמ"ל דיהושע ליחיד מסרן. וכן הא דאמר ר"י לעיל דמעלות ומורדות של א"י אין חייבין עליהם משום רה"ר ע"כ כרבנן אתיא דהא ר' יוחנן סבר לעיל כרבנן לדברי רבינו ודלא כהתוס'. והמקשה ס"ד דאין חילוק בין של רבים לשל יחיד וטעמא דחשיבה רה"י משום דלא ניחא תשמישא וע"כ אף לר' יהודה הוה רשות היחיד ולרבנן פשיטא והמתרץ יתרץ דמשום דמסרן ליחיד הוא ורק לרבנן מהני דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות דלאו דידהו אבל משום דלא ניחא תשמישא לא מהני מידי ודו"ק:

תוכן העניינים

באר מים חיים (נוסינזון)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה