באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת סנהדרין · דף פח:
אמר ר"א אמר ר' אושעיה אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופי' מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה. ופירש רש"י דאמר לעיל עד דאיכא תורה ויורוך. ופריך והאיכא לולב דעיקרו מדברי תורה ופי' מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע. ומשני בלולב מאי ס"ל אי ס"ל דלולב אין צריך אגד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי. ואי ס"ל דצריך אגד גרוע ועומד הוא. ופריך והאיכא ציצית דעיקרו מדברי תורה ופי' מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ומשני בציצית מאי ס"ל אי ס"ל דקשר העליון לאו דאורייתא האי לחודא קאי והאי לחודא קאי. ופירש רש"י כיון דלא נקשר אינו חיבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמו שאינו ואי ס"ל דקשר העליון דאורייתא גרוע ועומד הוא. ופריך אי הכי תפילין נמי אי עביד ד' בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואי עביד ה' בתי גרוע ועומד הוא. ומשני האמר ר' זירא בית חצון שאינו רואה את האויר פסול. וכתבו בתוס' ומיהו תימא אמאי לא משכח לולב לר"י בכי האי גוונא שאגד ג' מינים בפני עצמן דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהם מין אחר דהוה ליה מוסיף גורע. ותירצו דכיון דקודם נטילתו נפסל הוה ליה גרוע ועומד אבל תפילין אם הניחם בראשו בכשרות והניח גבייהו בית חמישי הרי זה מוסיף גורע שפוסלן ומבטל מצות שעל ראשו ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעוד בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגביה נפיק ביה. ויש להקשות לדבריהם מציצית דמשכחת שפיר דאחרי הקשירה והלבישה הוסיף חוץ לקשר ציצה אחרת דפסול כמו בלולב ומבטל מצותו. ונראה לדבריהם דבציצית אם הוסיף ציצה אחרת חוץ לקשר כשר לכ"ע. וכן משמע מדבריהם ומפירוש רש"י במנחות (דף מ') וכן כתב הראב"ד ז"ל בהשגותיו פ"א מהלכות ציצית והיינו טעמא דהא דפוסל אם הוסיף אם קשר העליון דאורייתא היינו משום חציצה דחוט היתר חוצץ בין חוטין העיקרין בהקשר משא"כ אם היה הקשירה כתיקנה והוסיף חוץ לקשר האי לחודא קאי והאי לחודא קאי וע"ש. אבל בלולב שפיר מפסיל אף אם קשר חוץ לקשר משום דהוה חציצה בנטילתו משא"כ בציצית דלא שייך זה. ובסוכה כתבו התוס' דאף בלולב לא מפסל באגדו חוץ לקשר וכן דעת הראב"ד ז"ל:
אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהל' ציצית הל' ט"ו דבציצית אם עשה עוד ציצית חוץ לקשר פסול אם נתכוון להוסיף. אבל בהוסיף במנין החוטין משמע מדבריו דכשר דכתב שם בהל' א' דאין לחוטי הענף מנין מן התורה. וא"כ ע"כ הסוגיא דהכא לדבריו בהוסיף ציצית אחרים חוץ לקשר ודברי הכ"מ בזה דחוקים. והשיגו הראב"ד ז"ל דאם הוסיף חוץ לקשר הלא האי לחודא קאי והאי לחודא קאי כמו למ"ד דקשר העליון לאו דאורייתא. ועוד יש לדקדק דמאיזה טעם פסלינן הכא אם קשר העליון דאורייתא כיון דמיירי דאגדו חוץ לקשר ועוד קשה לדבריו דפסק בפ"ד מהל' ממרים דהאי מוסיף גורע לא משכחת לה אלא בתפילין דהא אף בציצית משכחת שפיר דאם הוסיף גורע בהוסיף חוץ לקשר לדבריו. ועוד הקשו מאי טעמא ומאי גרע בגרוע ועומד ועשאו לכתחלה בפסול דפוטר רבינו שם בזקן ממרא ועיין בל"מ. והנראה בזה בטעמא דרבינו דהא דמפסיל בהוספה ותלוי אם קשר העליון דאורייתא דטעמא בזה כיון דבעי קשירה ובהקשירה נעשה המצוה והציצית מחוברים ע"י כנפי הטלית א"כ כל הד' ציצית הם מצוה אחת שלימה מחוברת ע"י הטלית שהקפידה תורה שעל ד' כנפי הטלית יהיו מחוברים ציצית וע"כ הוסיף בו ציצה שלימה פסול דכל המוסיף גורע וכל יתר כחסר הוא. וכל מצוה דנעשה מפרטים הרבה אם הפרטים בגוף המצוה מסברא ידעינן דחסר פסול דאין כאן השלימות וחסר הגוף כמו אם חסר תפילין מד' פרשיות או אם אינו אוכל הפסח בצלי אש או אם לא הוה זכר תמים ואין חילוק בזה בין עשה ול"ת בין מיוחד למצוה הזאת או כולל לכל המצוות כמו בל תוסיף דהכא דלא כמנחת חינוך בזה מצוה ז'. וכיון דשינה תואר המצוה מה שהוא בגוף וענין המצוה שצותה התורה חסר העיקר ופסולה. אבל בשחט הפסח על החמץ זה ענין ומצוה בפני עצמה היא ולא שייך בגוף המצוה דהוא חוץ למצוה וכן אם הקטיר הקרבן בלא מלח כיון דלאו מחובר הוא לא מקרי בגוף המצוה דאין כאן שלימות וכל חדא וחדא לחודא קאי ותרתי מצוות נינהו ולא פסל חסר אחת את חבירו. וכן הכא אי קשר העליון לאו דאורייתא כל חדא לחודא קאי ולא מפסלי בחסר ויתר כיון דאינם בגוף אחד:
ובזה ניחא דבמנחה אם לא בלל כשר משום דמצוה בפני עצמה היא והבלילה אינה שייכה לגוף המנחה דע"י הבלילה אינה משתנה גוף המנחה דהבלילה לא משום דבעי דתעבור השמן בכל חלקי המנחה בשוה דאין בזה קפידא כל אלא דמצוה בבלילה:
ובזה ניחא דבעי קרא על אבני מזבח שנגע בהם ברזל דפסולין מחרבך הנפת עליה ותחלליה משום דאינו בגוף הענין דמהנגיעה לא ישתנה האבן. וכן בארבע מינים שבלולב דקי"ל דלא בעי אגידה וכל חדא לחודא קאי בעי קרא ולקחתם שתהא לקיחה תמה דמעכבי ודרשינן מולקחתם דקאי על כל ישראל וקאי על הד' מינים והוה כמאן דכתיב ולקחתם אותם:
וה"פ סוגיין דילן אי ס"ל דלולב אין צריך אגד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי וכשר כיון דבהוספה אין שינוי בגוף המצוה ואי ס"ל דצריך אגד גרוע ועומד הוא פי' כיון דמגרע גוף המצוה וישתנה גוף המצוה ע"י ההוספה א"כ הא המרה בדבר המפורש בתורה בבל תוסיף ופטור בזה זקן ממרא וכן בציצית:
ופריך אי הכי תפילין נמי אי דעביד ארבעה בתים מעור אחד ואנח האי גבייהו האי לחודא קאי והאי לחודא קאי דבההוספה לא שינה גוף המצוה כיון דאינם עמו בעור אחד ולא מפסיל משום בל תוסיף. ואי עביד חמשה בתים מעור אחד גרוע ועומד הוא כיון דע"י ההוספה נשתנה גוף המצוה א"כ ליכא כאן פי' מדברי סופרים דהא נפסל בדבר המפורש. ומתרץ דלעולם דעביד הארבע בתים בפני עצמן בכ"ז מפסיל באנח חד גבייהו משום דאין החצון רואה את האויר ודבר זה פי' רק מדברי סופרים דלפי סברת התורה משום הוספה לא מפסיל:
והסוגיא דמנחות (דף מ') ה"פ לדברי רבינו אמר רבא הטיל לבעלת ג' והשלימה לד' פסולה משום תעשה ולא מן העשוי בפסול. ופריך מי אמרינן תעשה ולמה"ע והאמר ר' זירא הטיל למוטלת כשירה וא"כ אין קפידה בעשית הציצית אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוה פי' דרבא בא לדחות דברי ר' זירא דמקשינן מיניה על דבריו וה"פ דע"כ דברי ר' זירא דחוים כיון דבבל תוסיף קאי מעשה לא הוה בתמיה דע"כ איכא כאן מעשה לפסול כיון דעבר בבל תוסיף ובההוספה נשתנה גוף המצוה כיון דאיכא כאן שמונה ציצית מחוברים וא"כ ודאי פסול ואף אי לא חיישית למימרא דידי משום תעשה ולא מה"ע ע"כ דברי ר' זירא דחויים הם דהא ר' זירא מכשיר אף בעודנו לא חתך וזה ודאי פסול משום בל תוסיף כדבארתי. ומתקיף לה רב פפא לרבא דדחי הא דר' זירא ממאי דהאי גברא לאסופי אתא וע"כ פסול מטעם שבארתי דגרע והוסיף והשתנה גוף המצוה דלמא לבטולי קאתי וא"כ לא מפסלי משום בל תוסיף דאין כאן הוספה דהראשונים חזינן לחוטין מחוברים בעלמא. בכ"ז אף לדברי ר"פ דקיים להא דר' זירא ומוקי לה בדאתא לבטולי הראשונים ממילא אין כאן קושיא מהא דר' זירא לדברי רבא דפוסל בציצית תעשה ולא מן העשוי דבהא דר' זירא כיון דלבטולי הראשונים בא ליכא כלל משום תעשה ולא מן העשוי:
ובזה ניחא הא דכתב רבינו דאם נתכוון לבטל את הראשונות מתיר את הראשונה או חותכה וכשרה ואם נתכוון להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן הרי זו פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהתיר או חתך התוספות נמצא השאר נעשה מן העשוי בפסול שעשייתו הראשונה פסולה היתה עכ"ל. פי' דאף הראשונות מקרי נעשו בפסול כיון דכבר נפסלו והכל כמו שבארתי ואתי שפיר דברי רבינו כפירוש הגמרא ודברי הכ"מ דחוקים בזה ודו"ק: