באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת נדרים · דף נח.
ר"ש אומר כל דבר שיש לו מתירים וכו' לא נתנו בהם חכמים שיעור וכל דבר שאין לו מתירים כגון וכו' נתנו בהם חכמים שיעור. אמרו לו והלא שביעית אין לה מתירים ולא נתנו בה חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת כל שהוא במינה. אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם. וכתב הר"ן ז"ל לביעור היינו לאוכלם קודם הביעור דכיון שאפשר לאוכלם הוה כדבר שיש לו מתירים אבל לאכילה כלומר אם נתערבו לאחר הביעור אוסרים תערובתם בנ"ט כיון דלא שרו באכילה. אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב כן וז"ל פ"ז מהל' שמיטה הל' כ"ב חרובין של שביעית שכבשן ביין ששית או ביין מוצאי שביעית חייב לבער היין שטעם פירי שביעית בו זה הכלל פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרים מין במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם משמע דלעינן חיוב ביעור קאמר. וכן כתב בפי' המשניות פ"ז דשביעית. וכן פי' שם הרע"ב והר"ש והם כתבו דקודם זמן הביעור הוא בנ"ט. ונראה דמפרשי דהא דקאמר כאן לאכילה היינו לאוכלם בקדושת שביעית והוא בנ"ט. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' מאכלות אסורות הל' ט' לא נראה כן שכתב שם פירות שביעית אע"פ שאם נתערבו במינם בכל שהוא ושלא במינם בנ"ט אינם בכלל כל אסורי תורה שאין אותה תערובות אסורה אלא חייב לאכול הכל בקדושת שביעית כמו שיתבאר במקומו. וא"כ סבר דאף לענין לאכול בקדושת שביעית במינו במשהו. והנראה בזה לפרש לדעת רבינו. דהנה בפירות שביעית לאחר הביעור פסק רבינו דאסר באכילה ומצוה לבער ולכלות ולהאביד כדכתיב כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית. וה"פ הסוגיא אף אני לא אמרתי אלא לביעור היינו למצות ביעור כיון דיכול לקיים העשה בשיבער הכל אין ביטול אצל מצוות וכיון דנבלע במינו חשבינן דהאיסור עודנו עומד ומחויב לקיים מצות ביעור עד חומש ממונו לדעת התוס' והרא"ש שעד זה חייב לבזבז במצוה אבל אם נתערב שלא במינו חשבינן דהאיסור כלה ונאבד דהא פנים חדשות חזינן. אבל לאכילה כלומר לענין איסור אכילה לאחר הביעור לדעת רבינו דפסק דבין עניים ובין עשירים אין אוכלים אחר הביעור הוא בנ"ט דכיון דיש בו שיעור הביטול הלא לא יאכל האיסור. אבל לקיים מצות ביעור כיון דיכול לקיים המצות עשה אף בתערובות אין ביטול מועיל בזה א ובזה ניחא דפסק הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' נ"מ דשור הנסקל שנתערב אפי' אחד באלף כולם נסקלין דלכאורה קשה דהא מדאורייתא בעלי חיים בטלים. ולמה שבארתי ניחא דכיון דנוכל לקיים העשה דהשור יסקל אף בתערובות נצטרך לקיים ואין ביטול מועיל בזה:
ובזה ניחא דכתב רבינו בהל' מעה"ק אם נתערב שאור או דבש כ"ש בקטורת נפסלה ואם הקטיר בהיכל לוקה. והיינו משום דכל היכא דאיתא הלא הקטיר ואין שייך ביטול אלא בדבר אכילה משום דאין גרונו נהנה ולא יטעום מהאיסור כיון דיש בו שיעור ביטול משא"כ הכא בהקטרה. ואף דשלא במינו הוא לא אמרינן דהאיסור כלה ונאבד כיון דיבש ביבש הוא וכל חד לחודא קאי וכל היכא דאיתא הלא הקטיר:
ובזה ניחא דבגד של כלאים אפי' חוט אחד אוסר כל הבגד דהתם כיון דאסור בלבישה ובהעלאה והרי מכ"מ לבוש כלאים. ולא דמי לארג בבגד שער נזיר או בגד שצבעו בערלה דבעינן בהו שיעור מלא הסיט. דהתם האיסור משום הנאה וכיון דיש בו שיעור ביטול וליכא בהו שיעור הנאה אין כאן איסור. והא דנתערב דם חיה ועוף בדם בהמה לענין כסוי דבטלים. היינו התם כיון דנתערב בדם בהמה בכדי שיעור ביטול לא נוכל לקיים העשה דכסוי דדם בהמה יכסה ודמי לאכילה דהכא. והא דמסקינן הכא דגדולי שמינית מעלים את האיסור ולא אמרינן דהלא יכול לקיים מצות ביעור אף בתערובית. נראה דביטול דעל ידי זריעה עדיף דהוה כמו האיסור כלה ונאבד אפי' בדבר שאין זרעו כלה. וכן זרעים שנזרעו נטהרו ופרחה מהם הטומאה וא"כ חשבינן הזריעה לכלה ונאבד:
ובזה נראה לפרש הסוגי' דלא כהמפרשים ויתורץ בזה הרבה סתירות וקושיות בהסוגי' ובפסקי דרבינו הרמב"ם ז"ל וה"פ כי סליק ר' ישמעאל איש כפר ימא העלה בידו בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עקרו וקמבעיא ליה גדולי היתר מעלין את האיסור או לא. וה"פ אף כי תערובות לא בטיל אחר הביעור כדבארתי גדולין עדיף טפי מטעמא שפרשתי דהוה כמו גוף האיסור כלה ונאבד. ופשיט ליה מבצל של תרומה שנטעו ורבו גדוליו על עקרו מותר דאף דתרומה בעלמא בעי מאה לבטלו גדולין עדיפי וסגי ברביה כמו שפרשתי ופריך ליה מילדה שסבכה בזקנה ובה פירות אע"פ שהוסיפו מאתים אסור וכן בזרע בכרם ונעקר הכרם דאסור וא"כ גדולים גריעי מתערובות כדפריש הר"ן. ור' אמי פשיט ליה מדאמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה וא"כ חשבינן להעיקר כמו כלה ונאבד דהא בתערובות אין מתעשרין אלא לפי חשבון. ודחי דלחומרא שאני. ופריך מר' שמעון דקאמר דלביעור בתערובות מין במינו לא בטיל. ומשני ודילמא הא נמי לחומרא שאני. פי' דבתערובות מחמירינן כיון דיכול לקיים מצות ביעור כדבארתי. אבל בגדולין לא שייך להחמיר דעדיף טפי דהאיסור כבר איננו ופנים חדשות באו לכאן. ומסיק דשביעית כיון דאיסורו ע"י קרקע בטילתו ע"י קרקע ומהני בה ביטול דזריעה ועדיף מע"י תערובות. ופריך והרי ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ושביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון ואיסורה ע"י קרקע הוא בכ"ז אמרינן דאותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר וא"כ לא אמרינן דהוה העיקר ככלה ונאבד אלא הוה כע"י תערובות. ומשני שאני מעשר דדיגון גרם לו פי' דאין איסורו ע"י קרקע אלא נטע איסור דהוה ליה לתקנו קודם זריעה וע"כ החמירו עליו. וכן פי' נמי של הסוגי' דלקמן (דף נ"ט ע"ב) דמשני בזה שאני מעשר דאמר קרא עשר תעשר וגו' והתירא זרעי אנשי איסורא לא זרעי אינשי. פי' דילפינן מעשר תעשר את כל תבואת זרעיך דצריך לעשר קודם שיזרע ואסור לזרוע טבל וע"כ החמירו עליו וקנסו אותו דזרע איסור. והר"ן דחק שם והניח בצ"ע. ופריך הכא ממתני' דקונם פירות אלו עלי וכו' דבדבר שאין זרעו כלה אף גדולי גדולין אסורים והתם לא נטע איסור ומדוע החמירו עליו דנהי דאין בטילתו ע"י קרקע להוי כתערובות. ומשני שאני קונמות דהוה כדבר שיש לו מתירים ולא בטיל ואף בתערובות לא בטיל והר"ן פי' דקושיא זאת פריך לר' ינאי דאמר לעיל בצל של תרומה שרבו גידוליו על עקרו מותר ואין זה דרך הש"ס דהוה ליה למימר גופא. ובזה ניחא כל פסקי הרמב"ם ז"ל דפסק בילדה שסבכה בזקינה ובה פירות ובבצל שנטע בכרם דאין גדולי היתר מעלין האסור. ובנדרים פ"ה הל' ט' כתב ולמה לא יבטל העיקור האסור בגדולין שרבו עליו משום דדבר שיש לו מתירין הוא. ולפי' הר"ן תרתי דסתרי הוא דכיון דפסק דאין גדולי היתר מעלין האיסור למה צריך לומר בנדרים משום דדבר שיש לו מתירים הוא. ולמה שבארתי ניחא דהא דפסק דאין גדולי היתר מעלין האיסור משום חומרא שנטע איסור כדאמרינן הכא ולקמן בזרע טבל אבל בנדרים הלא לא נטע איסור:
והנה יש לדקדק לפי' הר"ן דאי גדולין אין מעלין העיקר משום דהוה הגדולין כעיקר וזה בזה תליא א"כ מאי משני שאני מעשר דדיגון גרם לה וע"כ אין גדולין מעלין האיסור א"כ להוי הגדולין כעיקר ותהוי כולו מעשר ומדוע מעשר רק לפי חשבון הליטרא שזרע. והנראה לתרץ כיון דחל עלייהו איסור שביעית דבטילתו ע"י קרקע וע"כ ממילא פטורין ממעשר דתרתי דסתרי נינהו. עוד יש לדקדק דהא דבר שיש לו מתירין הוא כמו שכתב הר"ן ומאי מקשה. והנראה דלמאי דמשני בטילתו ע"י קרקע ס"ד דיבטל אף דבר שיש לו מתירין דהא בכל האיסורין גדולין אין מבטלין העיקר והכא מבטלין וס"ד דמבטלין אף דבר שיש לו מתירין. עוד יש לדקדק מאי פריך לקמן (דף נ"ט ע"ב) והרי ליטרא מעשר טבל דקטרח ליבטל ברובה הלא דבר שיש לו מתירין הוא. והנראה בזה דחומרא קולא היא דא"כ לענין שביעית לא יתפוס דמיה אלא לפי חשבון דאל"כ הוה תרי חומרי דסתרי אהדדי וע"כ פריך דליבטול באיסור שביעית. ולמאי שפרשתי אתי הכל שפיר דגדולין מעלין את האיסור אף בדבר שיש לו מתירין היכי דמועיל ביטול הגדולין את העיקר דהוה ככלה ונאבד וכמין בשאינו מינו ודו"ק: