אור ברסלב
באר מים חיים (נוסינזון) מסכת כתובות › דף קב.

באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון

מסכת כתובות · דף קב.

דף קא.

אתמר האומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור. ופריך לר"ל ממתני' דתנן הנושא את האשה ופסק לזון את בתה ה' שנים דחייב לזונה ה' שנים מאי לאו כי האי גוונא דהיינו דהתחייב בשטר. ודחי לא בשטרי פסיקתא דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכו' עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנים באמירה. מכאן השיגו המפרשים על הרמב"ם ז"ל דפסק פי"א מהל' מכירה הל' ט"ז וז"ל חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הרני חייב לזון אותך חמש שנים אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד שזו כמו מתנה ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה ומפני מה הפוסק עם אשתו שיהא זן את בתה חייב לזונה מפני שפסק בשעת נשואים והדבר דומה לדברים הניקנים באמירה. וכתב הראב"ד והמ"מ דלא ידעו מניין לו זה והרי בגמ' הקשו מאותה משנה לר"ל והיו סבורים שאינה בשטרו פסיקתא. עוד הקשו דדבריו סותרים למה שפסק פכ"ג מהל' אשות הל' י"ז דהנושא אשה ופסק לזון בתה כך וכך שנים חייב לזונה שנים שקיבל על עצמו והוא שיתנו על דבר זה בשעת הקדושין אבל שלא בשעת הקדושין עד שיקנו מידו או עד שיכתוב בשטר והיינו כדקס"ד הכא. והנראה בזה דרבינו ורבותיו לקחו הדין הזה מסוגיא דע"ז ד' ע"ב דהקונה מקח ולא פסק הדמים אף שעשה קנין לא קנה דלא סמכו דעתייהו ולא אמרינן לשום את המקח כיון דלא פירשו כדשיימי אחריני לא סמכו דעתייהו דהמקבל והנותן וכיון דלא ידעו הסכום והקצבה דנתחייבו הוה אסמכתא וה"נ במזונות כיון דלא פירשו איזה מזונות יתנו לא סמכו דעתייהו דכמה מיני מזונות יש ודוקא בפועלים מתחייב דיש מנהג ובאשתו חכמים התקינו לפי כבוד שניהם אבל בפוסק לחבירו לא סמכו דעתייהו איזה מזונות נתחייבו ולא נגמרה הנתינה. והרא"ש ז"ל כתב דנתחייב לזון כאחד מבניו ודברי נביאות הם דהא לא פריש. והתם בע"ז לא אמרינן דזבין המקח כדשיימי אנשי. ונראה דאם התחייב במזונות כדשיימו בי תלתא מחשיב שפיר כקצוב כדאמרינן במקח. ואין סתירה מכאן למה שפסק פכ"ג מהל' אשות דה"פ דברי רבינו ומפני מה הפוסק עם אשתו לזון את בתה דחייב לזונה משום דפסק בשעת נשואים פי' בעת דהיא נשואה לו. והדבר דומה לדברים הניקנים באמירה. פי' דאף דבעלמא אין דבר נקנה באמירה הכא בשעת קדושין קנה משום דאגב דמחתני להדדי גמרי ומקני להדדי. וה"נ במקנה לאשתו בעת שהיא נשואה לו נהי דבעי קנין אבל מהני אף בדבר שאין קטב כיון דדעתו קרו להקנות משום דמחתני אהדדי גמיר ומקנה. וכן אמרו בב"ב דיכול להקנות לבנו שלא בא לעולם כיון דדעתו קרובה אצל בנו גמיר ומקנה. ובזה ניחא קושית התומים ונה"מ דיכול לקבל אחריות על שבח אף שאין לו קצבה. ולדברי ניחא דלעיל בחיד' לד' מ"ד הוכחתי דערב בשעת מתן מעות משעבד עצמו אף על דאי אף דהוה אסמכתא כיון דאיתא לחבירו פסידה ע"י בההיא הנאה דמהימן ליה גמיר ומקנה וה"נ באחריות דשבח בשעת הקנין כיון דאית לחבירו פסידא ע"י גמיר ומקנה אף בדבר שאין לו קצבה דהוה נמי אסמכתא. ולא דמי למה שכתב רבינו פכ"ה מהל' מו"ל דין י"ג מי שלא פי' קצב הדבר שערב כגון שאמר כל מה שתתן לו או תמכור לו אני ערב יש מהגאונים שאמרו אפי' הלוהו מאה אלף נשתעבד הערב בכל ויראה לי שאין הערב חייב כלום שכיון שאינו יודע הדבר ששיעבד עצמו בו לא סמכה דעתו ולא שיעבד עצמו. התם שאני שאין לדבר סוף והוה כמו גזים אבל אם אמר הלוהו כל מה שיצטרך פלוני בעסק פלוני נראה דבזה מודה רבינו דמשתעבד והוה כמו אחריות דשבח. ואף הראב"ד ז"ל כתב שם ע"ז לא ברב ולא במעט אלא כדי שהדעת מגעת לשם שהוא רגיל ואמיד נשתעבד. ותמהו המפרשים מניין לו הפשרה הזאת. ונראה סברתו דאין יכול להשתעבד על דבר שאין לו סוף דהא אין ברירה וקי"ל כרב דבעל מנת שאין לו אונאה לא מהני תנאי משום דלא ידע כמה דמחיל ולא ידע הסכום ובגיטין משמע דמשום אין קצובים ממשעבדי לא גבי אבל מבני חורי מגבי גבי וע"כ מחלק דבדבר שיש לו אומד מקרי ידע וקמחיל ויש ברירה דגילוי מלתא היא אבל באונאה לא ידע כלל דיש כאן אונאה ואין כאן אומד דלזה מחיל וע"כ לא מהני תנאה. ודעת הרמב"ם ז"ל כיון דלא פריש לאמוד אלא פריש על דבר שאין לו סוף לא משתעבד כלל והוה אסמכתא. וכן מוכח דערב דבשעת מתן מעות עדיף כדבארתי דהא בפי"א מהל' מכירה לא הביא שום חולק בדבר שאין לו קצבה והכא אמר דהגאונים חולקים וכתב ויראה לי:

ועוד הקשו על רבינו דבפכ"א מהל' מו"ל כתב דתקנת עולם שלא יגבה שבח ופירא ומזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני שאין להם קצבה והיינו כמ"ד בגיטין מפני שאין קצובים ובפכ"ג מהל' אשות פסק דבפסק לזון בתה ה' שנים אם קנו מידו או שחייב עצמו בשטר גובה ממשעבדי דהלא לדברי רבינו פי"א מהל' מכירה זה מקרי דבר שאין לו קצבה ועיין בש"ך סי' ס' ס"ק י"ב ודבריו, דחוקים ובאמת אין זה קושיא כלל דהא דקרי ליה אין קצובים פי"א מהל' מכירה היינו כיון דלא פריש הסכום ולא פירש לשום הוה אסמכתא כדבארתי. אבל התם בגיטין מקרי דבר שאין קצובים אלא היכא דלא אפשר לעמוד על השומא דמשום תקנת עולם אמרו דהיכא דלא ידוע כמה לא משתעבד. וע"כ הכא במזון הבת באופן דמשתעבד דלא הוה אסמכתא כדבארתי ודאי מקרי קצובים דהא יכולים לשום וליכא בזה תיקון העולם כמו דאמרינן בפרנסה דטורפת ממשעבדי:

וכתב רבינו פכ"ג מהל' אשות מתו אלו שפסקו לזון אותה אם קנו מידם או שחייב עצמו בשטר ה"ז כבע"ח בשטר וטורפת ממשעבדי ואם פסקו בשעת הקדושין ולא היה שם קנין הרי הם דברים שלא נתנו לכתוב ואינה טורפת וכו' והקשו על דבריו דהא פסק פכ"א מהל' מו"ל כמ"ד דאין קצובים וא"כ מדוע בעי הכא כתיבה כיון דיש לזה קצבה. והנראה בזה דרבינו מפרש האבעי' דברים הללו נתנו לכתוב או לא נתנו לכתוב פי' האבעי' כמו בגיטין דף נ"א למ"ד דבעינן קצובים אם בעינן נמי כתובים וה"פ דברים הללו נתנו לכתוב דבקצבה לבד גובה ממשעבדי וע"כ יכולים לכתוב ולעשות בזה שטר כמו בקנין דמה"ט לכתיבה עומד או לא נתנו לכתוב דבקצבה לבד לא גבי ממשעבדי ובעי רק כתיבה לגבות ממשעבדי. וכן הפי' בדברי ר"ח הובא בתו' נתנו לגבות ע"י כתיבה דוקא פי' ממשעבדי דלא כמו שהבינו התו' וכן פי' הר"ן בשם הרי"ף. וע"כ בגיטין מביא ראיות ע"ז האבעי' כדהכא וכל הסוגי' דהתם כדהכא משום דהכל בעיא אחד. וע"כ הביא הרי"ף בגיטין טעמא דאין כתובין דאף למ"ד טעמא דקצובים לגבות ממשעבדי בעי נמי כתיבה ולא פליג הרמב"ם ז"ל בזה על רבותיו. והנה מה שכתב הר"ן והמ"מ לא נתנו לכתוב שאפי' כתיבה לא מהני לטרוף ממשעבדי היינו היכי דהתחייב עצמו בפסיקתא באמירה לבד דבשעת קדושין וע"כ לא מהני כתיבה אחרי כן. והיינו ע"פ מה שבארתי לעיל בחיד' לד' מ"ד דלא מהני שטר וקנין על אחריות לבד היכי דהתחייבות היה כבר ולא יוכל לקבל עליו אחריות אלא בעת ההתחייבות. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בזה או שחייב עצמו בשטר היינו שהעיקר ההתחייבות הי' בשטר או בקנין. אבל הכ"מ כתב בזה כלומר אם צוה לכתוב שטר הרי הוא כשאר שטר חוב וגובה מנכסים משועבדים משמע דשטר גמור מהני אף על הפסיקתא שהי' באמירה וכן כתב הד"מ עיין בהגר"א סי' נ"א ס"ק ה'. והיינו כשיטת החולקים בזה על הרמב"ם ז"ל דיכול לקבל עליו אחריות על חוב שהיה מכבר ועל מכר שהיה מכבר ודו"ק:

תוכן העניינים

באר מים חיים (נוסינזון)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה