באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת כתובות · דף קא.
ולא בלאות אמר ליה ר"ה בר חייא לרב כהנא אמרת לן משמיה דשמואל ל"ש אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל אית לה. ופריך אלימא אממאנת אי דאיתניהו אידי ואידי שקלא ואי דליתניהו אידי ואידי לא שקלא אלא איילונית אי דאיתניהו אידי ואידי שקלא ואי דליתניהו איפכא מבעי ליה נכסי מלוג דברשותא קיימ' אית לה נכסי צ"ב דלאו ברשותא קיימי לית לה אלא אשני' וקנסי רבנן לדידה בדידיה ולדידיה בדידה. אמר רב שימי בר אשי ש"מ מדרב כהנא עיילה ליה גלימא קרנא היה ולא מכסי לה ואזיל עד דבלי ופרש"י וע"כ אשה כשירה אית לה דהא שלא כדין בלאן אבל בזו קנסוה. ופריך הא אמר ר"נ דפירא הוה ומשני דר"נ פליגא. והנה הרי"ף ז"ל הביא מימרא דרב כהנא משום שמואל ופסק נמי כר"נ דפירא הוה ולפי הסוגיא הם תרתי דסתרי ועיין בהמפרשים שהאריכו בזה ולא העלו דבר ברור ליישב דברי הרי"ף:
והנה הרמב"ם ז"ל פכ"ד מהל' אשות מפרש דליתניהו דקאמר בהאי סוגיא היינו ניגנב או נאבד ומפרש דאף דבכל הנשים פטור על הגניבה ואבידה משום דבעל לוקח הוה אבל איילונית או אלמנה דלא הכיר בה דהוה מקח טעות משלם על הגניבה ואבידה דלאו לוקח הוה כיון שאין שם אשות גמורה לא זכה בנכסים וכן לא הוה שואל בבעלים דהיא לא נתחייבה במלאכתו. ושני' קנסו ואין משלם על הגניבה ואבידה דנכסי מלוג וכן קנסו לדידיה בנכסי צ"ב ולפי' הוה ככל הנשים כשירות אלא דהקנס הוה דנשתנה מדין איילונית. ולפי' הסוגיא מאד תמוה דמאי קאמר ש"מ מדרב כהנא דקרנא הוה דאף דפירא הוה יכול להיות הדין דנגנב או נאבד דחייב באחריות או לא חייב כמו שהוא פסק באמת כר"נ דפירא הוה וכר"נ ומאי ענין דברי ר"כ להא דעיילה ליה גלימא אם קרנא הוה או פירא הוה:
והנראה בזה דהנה לעיל בחיד' על ד' צ"א בארתי דר"נ ושמואל ור"נ פליגי במחילה בטעות אי הוה מחילה או לא הוה מחילה. ובב"מ ד' ס"ו אודיק ר"נ מאיילונית דמחילה בטעות הוה מחילה דסבר דהא דאין לה פירות שאכל משום מחילה הוה אף דהיה טעות דלא היתה נשואה כלל והגמ' דחי זה דלעולם לא הוה מחילה והתם משום דטב למיתב טן דו וכו' וליכא טעות לדידה כלל דמקנה ליה בכל אנפי אף אם תמצא אילונית. וא"כ לשמואל ורב כהנא דסברי דמחילה בטעות לא הוה מחילה סברי דאיילונית לא הוה מקח טעות כלל לדידה והוה ככל הנשים דבעל לוקח הוה בנכסיה ופטור על הגניבה ואבידה וע"כ מדייק רב שימי בר אשי דש"מ מדרב כהנא דעייל' ליה גלימא דקרנא הוה ודינא בזה דימכור ויקנה דבר העושה פירות וע"כ לא הוה לוקח ע"ז הגלימא וע"כ בכל הנשים דמשועבדת לו למעשה ידיה פטור על הגניבה ואבידה אף דלא הוה לוקח משום שאלה בבעלים אבל באיילונית דגופה ודאי לא משעבדה בתקנת חכמים א"כ לא מפטרא משום שאלה בבעלים וכן לוקח לא הוה וע"כ מחויב באבידה כדין שוכר לכל הפחות עיין בב"מ צ"ו ובזה שניא איילונית משאר נשים ושני' שניא מאיילונית דקנסוה ופטור על אבידה. אבל אם כדר"נ דפירא הוה וא"כ הוה לוקח עליה ופטור באיילונית על הגניבה כמו בכל הנשים וא"כ במאי קנסוה בשני' דהא מדינא אין לה בלאות דנכסי מלוג כמו בכל הנשים ובנכסי צ"ב הלא אמר ר"כ דיש לה. ופריך הא ר"נ סבר דפירא הוה וא"כ איך יפרש ר"נ המשנה. ומשני דר"נ פליגא דר"נ לטעמיה דאית ליה דטעם דאיילונית אין לה פירות משום דמחילה בטעות הוה מחילה אבל בעל לא הוה לוקח וע"כ מחויב על האבידה בנכסיה כשוכר דהא נהנה ובזה שניא משאר נשים וכן בשני' מדינא הוה לה להיות כאיילונית אלא דקנסוה לדידה ופטור על הגניבה ובזה קאמר דאין לה בלאות של נכסי מלוג אם נגנבו או נאבדו דקנסוה רבנן ודו"ק:
שם אמר שמואל לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספות יש להם. תנ"ה נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה אבל תו' יש להם. ועיין בר"ן מה שחילק בין אלמנה לכ"ג שלא הכיר בה דיש, לה תו' ובין נמצאת בעלת מום דאין לה אפי' תו' וחילק דאין אדם מתפייס במומים אבל באיסור סברה שתפייסנו וע"כ לא הוה מקח טעות. וקשה באלמנה לכ"ג ולא הכיר בה מ"ש ממוכר נבלה בחזקת כשרה דהוה מ"ט. והנראה בזה דבאמת כיון דמלתא דעבידה לגלויי לא הוה מקח טעות כמו במומין הנבדקים ע"י קרובים לעיל ד' ע"ה. וכתובה דלית לה הוה מטעם קנס דקנסוה ואפקוה רבנן תקנתם דכתובה בה, ובזה ניחא דברי הרא"ש ז"ל שהקשה בשם הראב"ד ז"ל באלמנה לכ"ג ולא הכיר בה מדוע לא תהוי כשני' ולקנסה לדידה בדידיה ולדידיה בדידה דהא היא מרגילתו ומדוע פסק הר"ף ז"ל דדינה כאיילונית. והקשה הב"ש בסי' קט"ז ס"ק א' דהא קי"ל כרבי דהיכי דמדאורייתא אסורה לא קנסינן ולא אמרינן דהיא מרגילתו. ולמה שבארתי ניחא דבאמת בלא הכיר בה קנסו אותה בכתובתה ובתנאי כתובה ופלוגתא דרשב"א ורבי דוקא בהכיר בה ובזה קיי"ל דבדאורייתא לא בעי חיזוק אבל בלא הכיר בה השווה חכמים להנאסרים מדרבנן וקנסו אותה וע"כ שפיר פריך הראב"ד דלהוו קנסא דידה כשניה. ובזה ניחא דכתב הרמב"ם ז"ל דבחייבי עשה אית לה כתובה אף בלא הכיר בה, כיון דקנסא הוא מקנסא לא ילפינן אף דהרמב"ם ז"ל פסק כרב בגיטין ד' נ"ג דיליף מקנסא היינו בדבר הדומה ולא מחמור לקל ודו"ק: