באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת כתובות · דף נג.
יתיב ר"נ ועולא ואבימי בר רב פפי ויתיב ר' חייא בר אמי גבייהו. אתא ההוא גברא דשכיבה ארוסתו. אמרי ליה זיל קבר או הב לה כתובתה. אמר להו רב חייא תנינא אשתו ארוסה וכו' מתה אינה יורשה מת הוא גובה כתובתה טעמא דמת הוא הא מתה היא אין לה כתובה. מאי טעמא. אמר רב אשי שאין אני קורא בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב לכי. ופי' התו' והא דתניא לעיל קבורתה תחת כתובתה היינו תחת נדונית כתובתה והיינו דוקא נשואה שהוא יורש נדונייתה. ומצינו שנקראת נדוניא כתובה דהא אמר לעיל נכנסה עמו ללון אע"פ שכתובתה בבית בעלה וכו'. ונראה דדבריהם לא שייכו אלא לסברת התו' והמפרשים דתקנו כתובה לארוסה וקשיא להו שפיר מדוע קבורה אין לה תחת הכתובה והוכרח לתרץ דקבורתה היא תחת הנדוניא אבל להרי"ף והרמב"ם ז"ל דלא תיקנו כתובה כלל לארוסה ודאי לא שייך להקשות מדוע אין לה קבורה דהא אף כתובה לא תיקנו ואף היכא דכתב לה אין מכתיבה שלו במשמע כלל על הקבורה אם חכמים לא תיקנו. וא"ש בפשיטות דברי הגמ' מאי טעמא אמר רב אשי שאין אני קורא בה שכתנשאי לאחר תטלי מה שכתב לכי פי' דמשמעות הכתיבה רק בדתצא ממנו להנשא לאחר אבל לא במתה היא שיהי' לה קבורה וחכמים לא תיקנו בזה:
ולפי' התו' קשיא דהוה ליה לר"א לומר בפשיטות דהא אין יורש נדונייתא. ועוד קשה לדבריהם מאי הוה סברי הני אמוראי דהוה מחייבי ליה בקבורתה דהא אין יורש נדונייתה. ומאי משיב להו ר"ח ב"א מהברייתא דוקא דמת הוא גובה כתובתה ולא מתה היא דהא בברייתא מיירי ממנה ומאתים וממתה אינה יורשה הוה ליה לאתויי. וע"כ צריך לדחוק לפי' דהני אמוראי הוה סברי בקבורתה תחת מנה ומאתים ור' חייא ב"א מדייק להו דקבורתה היינו תחת הנדוניא. וזה מאד דוחק דעיקר הדבר חסר מהספר:
וע"כ צ"ל לדברי הרמב"ם ז"ל כדבארתי דקבורתה תחת כתובתה היינו כתובת מנה ומאתים דרבינו סתם פי"ב מהל' אשות הל' ד' דתיקנו חכמים קבורתה תחת ירושת כתובתה. ובפירוש כתב בפ"י הל' ז' לפיכך כ"מ שנאמר בו כתובה סתם הוא העיקר והתו' וכן כתב פי"ו מהל' אשות הל' א' הנכסים שמכנסת האשה לבעלה אע"פ שהם כתובים בשטר הכתובה אין נקראים כתובה אלא נדוניא שמם ואין נקראים כתובה אלא מנה ומאתים עם התוספות בלבד. וכן משמע מדבריו פכ"ב מהל' אשות הל' י"ח האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנכסי צאן ברזל בין קרקע בין מטלטלין בין שדה שייחד לה בכתובתה או שדה שכתב לה בכתובתה או שדה שהכניס לה שום משלו. ומפרש שייחד בכתובתה וכתב בכתובתה הכל תחת מנה ומאתים כפי' רשב"ם בב"ב דף נ' דלא כפי' התו' שם דהא נכסי צ"ב כבר הזכיר וא"כ נראה דמפרש דכל היכא דנזכר כתובה הוא רק מנה ומאתים. וא"כ הנראה לפרש דאף הא דקאמר הגמ' לעיל אף שכתובתה בבית בעלה או בבית אביה היינו הכתובה ממש היינו השטר שכתוב בו מנה או מאתים ואפשר שהיו רגילין למסור לה הכתובה בעת הנשואים שמקודם היתה הכתובה של אב ומן הנשואים הי' שלה וקאמר דאם מסר לשלוחי הבעל אע"פ שכתובתה בבית אביה שעדיין לא מסר לה הכתובה בכ"ז דינה כבר כנשואה ובעלה יורשה ובסיפא קמ"ל בהלכו שלוחי האב עם שליחי הבעל אע"פ שכתובתה בבית בעלה דהיינו דמסר כבר האב שטר, הכתובה לה וכבר מונח בבית בעלה בכ"ז דינה כארוסה ואין בעלה יורשה כמו שכתב רבינו פ"י הל' י"א שאין הכתובה עושה נשואים:
ובזה א"ש הסוגי' דלקמן ד' פ"א בפשיטות דקאמר בשומרת יבם דיורשי הבעל קברו לה משום דיורשים כתובתה. והקשו התו' לרש"י ז"ל דמפרש דאין ליורשי הבעל אלא מנה ומאתים ולא נדוניא למ"ד בחזקת יורשי האב ומדוע חייבין בקבורתה. והנה אף רבינו מפרש כפרש"י דנכסים, בחזקתם דש"י תלויים בפלוגתא דבב"ב ולפי מה שבארתי ניחא דבאמת קבורה הוא תחת מנה ומאתים:
והינו דפריך התם לימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר ואי משום כתובה לא ניתנה כתובה גבות מחיים וה"פ דהוא אף דיורש אחיו אבל תנאי כתיבה עוד לא נתחייב ואף אחיו עוד לא נתחייב בכתוב' דל ניתנה כתובה לגבות מחיים וא"כ לא יריש כתובתה. ומשני דבאים עליו משני צדדים:
ובזה ניחא דברי רבינו שכתב פי"ח מהל' אשות דאם מתה האלמנה יורשי הבעל חייבין בקבורתה ואם נשבעה שבועת אלמנה ואח"כ מתה יורשיה יורשי כתובתה הם חייבים בקבורתה. ולדברי המפרשים דנדוניא תחת קבורתה קשה דהא כתב רבינו לקמן בהל' ט' דהנכסים עצמן שהם נדונייתה נוטלת אותם בלא שבועה ואם מתה האלמנה בלא שביעה יורשיה יורשים נדונייתה. ואף אם תאמר דאם הנדוניא אינה בעין ולא דברים הבאים מחמתן צריכים שבועה כדעת המ"מ שם הוה ליה לרבינו לפרש בזה דהא על הרוב אין צריכין שבועה. וכן בסיפא לא הוה לסתום דאם נשבעה שבועת אלמנה דיורשיה חייבים בקבורת' דהה ליה לפרש דנשבעה על הנדוניא דסתם שבועת אלמנה הוא רק על העיקר ותו' כדאמרינן בפ' אע"פ (דף נ"ה) לשבועה. א"כ מכל זה מוכח דס"ל לרבינו דכתובת מנה ומאתים הוא תחת קבורתה:
והראב"ד השיגו וכתב דעתא קלישתא קחזינא הכא וכי מפני שלא נשבעה קרא ליורשי הבעל יורשי כתובתה והלא הם אומרים שכבר נפרעה ונטלה צררי. והנה מה שהשיג דלא מקרי יורשים משום דחיישינן לצררי תמוה דהא אף שומרת יבם צריכה שבועה על הכתובה אחר חליצה בכ"ז חייבים בקבורתה ולא אמרינן דכבר נפרעה אלא ודאי אמרינן בזה הבו דלא ליסוף עלה על הא דרב ושמואל:
ונ"מ בדברינו אלו לענין מורדת מאיס עלי דהפסידה כתובתה לדברי רבינו או מורדת אחרי ד' שבועות ולא נדונייתה וכתבו האחרונים דהבעל חייב בקבורתה כיון דיורש נדונייתה ולדברינו אלה דהוכחנו דקבורתה הם תחת מנה או מאתים א"כ כיון דהפסידה כתובתה לא מחייב בקבורתה. וכן נ"מ בספק מגורשת אם מתה דהבעל יורש כתובתה מנה ומאתים ותו' אבל אין יורש נדונייתה כדמבואר ברמב"ם ז"ל פ"א מהל' נחלות וע"כ לפי מה שבארתי לרבינו ז"ל הבעל חייב בקבורתה דהא יורש כתובתה מנה ומאתים אבל לדברי המפרשים אין הבעל חייב בקבורתה דהא אין יורש נדונייתה ודו"ק: