באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת חולין · דף מו:
אמר כשרה אלמא קסבר חסרון שמבפנים לא שמיה חסרון איתיביה ר' אבא לעולא הריאה שנקבה או שחסרה מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו נקבה אלא לאו מבפנים וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון. ומשני לא לעולם מבחוץ לא צריכא לר' שמעון דאמר עד שתינקב לבית הסמפונות הני מילי נקב דלית ביה חסרון אבל נקב דאית ביה חסרון אפילו ר' שמעון מודה. וכתבו התוספות שיש שרצו לאסור כשנראה הריאה חסרה שיש קמט וסדק והעור והבשר קיים ועולה בנפיחה והשיב להם ריב"א דטעות הוא בידם דא"כ הוה ליה לשנויי הכא הכי וכדברי הכל ולא לאוקמה כר"ש וכו'. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהלכות שחיטה הל' ז' וכן אם חסר גוף הריאה אע"פ שלא נקבה הרי זה כמו שחסר מנין האונות וטריפה לפיכך אם נמצא ממנה מקום יבש עד שיפרך בצפורן הרי זה כחסר וטריפה ואפי' היה כל שהוא אם כן סבר דאם חסר מבשר הריאה אע"פ שהעור קיים טריפה אע"פ שפסק בריאה שנשפכה כקיתון שכשירה וכן פסק במחט שנמצאת בריאה שכשירה אשר מהם מוכיח הגמ' דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון ולכאורה תרתי דסתרי נינהו. והנראה לחלק שהיכי דהחסרון מחמת מכה דהיינו שנהפך בשר הריאה למים הנה כאשר מתרפא המכה עביד שתחזור הבשר לקדמותה דהמים יצאו מעט מעט דרך נקבי הפרו"ס ותעלה בשר תחתיהם וכן בנכנסה מחט בבשר הריאה אמרינן דכאשר תצא המחט יעלה בשר תחתינה מה שא"כ בנחסר הבשר ונשאר המקום ריקם חזינן דחסרון קיים הוא ולא תתרפא דאם היה עומד להתרפאות היה מתמלא רירין. ומפרש רבינו הא דלקמן ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים דאפי' מחזקת רביעית דכשרה מיירי שנימוקה ונשפכה כקיתון ודלא כפירוש רש"י אבל בחסר בשר הריאה ונשאר המקום ריקם טריפה. ונראה דרבינו לקח זה מדאמר רבא לעיל ריאה שיבשה מקצתה טריפה ומפרש הגמרא שנפרכה בצפורן וס"ל לרבינו דע"כ מיירי האי יבשה דנתיבש הבשר שתחת העור אבל העור קיים דאי מיירי דנתיבשה העור עד שנפרכה בצפורן כבר היתה נקרעת ע"י הנפיחה ומאי היה קמשמע לן רבא אלא ע"כ מיירי בנתייבש הבשר מתחת העור והעור קיים. וע"כ כלל זה רבינו ותלה דין דיבשה עם חסרון שהזכיר והיינו כדבארתי. ועוד נראה להביא ראיה כדברי רבינו דאמרינן לעיל דריאה דדמיא לאופתא טריפה ומפרש הגמרא דנפיחה ופי' רבינו בזה שנמצאת נפוחה כעיקר חריות של דקל. והיינו כיון שנתעבה בשר הריאה שתמיד נפוחה היא א"כ נתקלקלה הבשר וטריפה א"כ ע"כ חסרון בבשר טריפה דלא תהא גרוע יתר מחסר. והא דלא משני' מתני' דמיירי בחסרון כזה כדהקשו התוספות הנראה משום דמתני' סתמא קתני וכללא כייל שחסרה טרפה ומשמע בכל אנפי חסרונות אף על ידי מכה או מחט דומיא דנקבה דמיירי אף על ידי מכה או מחט וע"כ מוקי מתני' בחסרון דעור דכולו מתני' מיירי בהכי אבל לא מיירי כלל בחסרון דבשר. תדע דהא חסרון אונה לכולי עלמא טרפה ולוקמי מתני' בהכי אלא דלשון המשנה אינו סובל אוקימתות כיון דכללא כייל לא מפליגינן ביה. וזה שכתב רבינו דה"ז כמו שחסר האונות. פי' דרבינו בא לתרץ דינו דלא תקשי ליה מהסוגיא דהכא דמשמע דחסר כשר וקאמר דהרי זה כמו שחסרו האונות דכולי עלמא מודים דטריפה הוה בכ"ז לא ניחא להש"ס לאוקמי מתני' בהכי וטעם הזה יעלה בחסרון דכתב רבינו והיינו דלא ניחא ליה לבעל הגמרא לאוקמי מתני' בהכי כדבארתי ודו"ק: