אור ברסלב
באר מים חיים (נוסינזון) מסכת חולין › דף מד.

באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון

מסכת חולין · דף מד.

דף מג.

אמר שמואל תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי כשר וכו'. ופריך והאיכא עיקור סימנים ומשני לא תימא כולו אלא רובו. ופריך והאמר רבה בר בר חנה סימנים שנדלדלו ברובן טריפה. ומשני ר"ש בריה דרב אידי הא דאקפל אקפולי התם דאפרוק אפרוקי. ופי' רש"י דאקפל אקפולי שנקלף מעל הבשר והא דאפרק אפרוקי בכח כדבר הנעקר בכח כאן מעט וכאן מעט עד רובו דאותו מיעוט המחובר אינו מחובר ביחד הילכך לאו חבור הוא דלא הדר בריא. ועיין בתוספות שהקשו לפי' הלכות גדולות דעיקור לאו טרפה הוא אלא דאין שחיטה מועלת בו דמאי פריך מרבה בר בר חנה דסימנים שנדלדלו ברובן טריפה לפי המקשה תיקשה לו ארבה בר בר חנה גופיה דאי טרפה הוה בהכי אם כן מהו עיקור דקיימא לן דלא הוה טרפה אלא שאין שחיטה מועלת בו ומיהו לספרים דגרסי מעיקרא לא קשיא הא דאקפל אקפולי והא דאדלדל אדלדולי יש לומר שידע המקשה כדמסיק לבסוף דרבה בר בר חנה איירי דאפרוק אפרוקי בכח כאן מעט וכאן מעט דלא הדר בריא והוי טרפה ועיקור סימנים דלא הוה טרפה דאקפל אקפולי בנחת מעל הבשר ומכל מקום פריך מדלדול דרבה בר בר חנה אלשון דלדול שהזכיר המתרץ וחוזר ומפרש לו דלדול שאמרתי אינו כשל רבה בר בר חנה אבל לספרים דגרסי בתר והאמר רבה בר בר חנה אמר שמואל ברובו לא קשיא הא דאנקב אנקובי הא דאקפול אקפולי קשה וכן קשה לפי' ר"ח דמפרש דאפרוק אפרוקי שנפרדו הסימנים זה מזה ליכא למימר שהמקשן היה יודע האמת דאם כן לא היה פריך מידי. ועיין במפרשי הש"ס שדחקו מאד בפי' התוספות בזה. והנראה ביאור דבריהם דהא דקאמרי לספרים דגרסי מעיקרא לא קשיא הא דאקפל אקפולי והא דאדלדול אדלדולי פי' דבמקום שכתב בספרים שלנו לא תימא כולו אלא רובו גרסי הא דאקפול אקפולי והא דאדלדול אדלדולי והכי פרושו דאקפול אקפולי היינו שניקלף כולו וזה הוא עיקור ואדלדול אדלדולי היינו שנשאר קצת מחובר וע"כ כשר ופי' זה הגירסא עולה כמו לגירסת רש"י והחילוק ביניהם רק בלשון. ופריך איך תאמר דאדלדול כשר והאמר רבה בר בר חנה סימנים שנדלדלו ברובן טריפה. ותירץ דדילדול דהכא לא דמי לדרבה בר בר חנה דהכא אקפול אקפולי בנחת ודרבה בר בר חנה אפרוק אפרוקי דנעקר בכח ולפי ה"ג גרע זה אפי' מנקלף כולו דהתם אין שחיטה מועלת והכא טרפה נמי הוה כדביארו התוספות. וע"כ נוכל שפיר לומר דהמקשה ידע לפרש דרבה בר בר חנה מיירי באפרוק בכח אלא דהוה קשה ליה אלשון דלדול שתי' ומתרץ ליה דאינו שוה כמו שפירשתי. אבל לספרים דגרסי בתי' דרב שישא בריה דרב אידי במקום גירסא שלנו הא דאקפול אקפולי והא דאפרוק אפרוקי גרסי הא דאנקוב אנקובי הא דאקפול אקפולי פי' דרבה בר בר חנה דאמר דטריפה הוה מיירי בנקבו הסימנים וכן לפי' ר"ח דפי' אפרוק אפרוקי שנדלדלו הסימנים זה מזה לא נוכל לפרש דהמקשן ידע האמת ופריך אלשון דהלשון אינו במשמע כאן מידי אלא אוקימתא הוא דמיירי בזה האופן ואין שום משמעות בלשון שנדלדלו דאנקוב אנקובי או שנפרדו הסימנים זה מזה ולא שייך לומר דמקשה על הלשון אם ידע האוקימתא דהאמת. משא"כ להגי' שפרשנו משמעות הלשון דדלדול הוא שנשאר מחובר במקומות אחדים ושפיר פריך אלשון:

והרי"ף כתב בזה וז"ל תורבץ הוושט שניטל ברובו מלחי כשר ודוקא דאפרוק אפרוקי אבל אדלדול אדלדולי או אקפול אקפולי לא דאמר שמואל סימנים שנדלדלו ברובן טרפה. וכתב הר"ן בזה דפי' הרי"ף בגמרא מאד סתומים. הרא"ש פי' לדברי הרי"ף דאיפרוק איפרוקי הוא בנחת. ודבריו תמוהים דאטו פי' המלות הוא כחומר ביד היוצר ונטה אותם לרצוננו. ומנלן כלל החילוק דבנחת כשר ובחוזק טרפה דדברי נביאות הוא אם אינו מונח ואיתא בלשון הגמרא ועוד לדבריו אידלדול אדלדולי הוא הוספה על הגמ' מדברי הרי"ף להטריף בנדלדלו הסימנים זה מזה ומניין לו זה לאטרופי בשני דברים דהא רבה בר בר חנה דבר אחד אמר. והנראה בזה דגירסת הרי"ף היה כמו שהביאו התוס' דבמקום לא תימא כולו אלא רובו גריס הא דאיקפל איקפולי והא דאידלדול אדלדולי וה"פ דאיקפל היינו שנקלפו מהלחי הוא כשר והא דאידלדל אדלדולי היינו שנפרדו הסימנים זה מזה וזה הוא עיקור. ופריך והאמר רבה בר בר חנה סימנים שנדלדלו ברובן טריפה הוה ואיך תאמר דזה עיקור שאין השחיטה מועלת בו. ונאיד הגמרא מזה התירץ ומשני רב שישא בריה דרב אידי על הקושיא דלעיל דהאיכא עיקור סימנים הא דאקפול איקפולי והא דאיפרוק אפרוקי. פי' דהא דעיקור מיירי שאיקפול איקפולי היינו שנקלפו כולם והא דאפרוק אפרוקי פי' הא דשמואל דמכשיר איירי שנתפרקו הסימנים במקומות אחדים ומקצת עדנה במחובר וע"כ כשר ודרבה בר בר חנה מיירי שנדלדלו הסימנים זה מזה כמו שסובר המקשה. וא"כ לדברי הרי"ף לא נזכר חילוק זה בין אם נפרק בכח או בנחת. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות שחיטה הל' כ"א וז"ל סימנים שנדלדלו רובן טרפה וכן אם נתקפלו שהרי אינן ראויין לשחיטה אבל אם נתפרק רוב תורבץ הוושט מן הלחי הרי זה מותרת. והיינו כדבארתי וה"פ סימנים שנידלדלו רובן פי' שנפרדו זה מזה והוה טריפה וכן אם נתקפלו היינו שכולם ניתקפלו מהלחי שהרי אינם ראויים לשחיטה פי' דזה הוא עיקור שאין השחיטה מועלת בו אבל אם נתפרק רוב תורבץ הוושט מהלחי הרי זה מותרת וא"כ אין מחלק בין אם נפרק בכח, או בנחת והרי זה מבואר כמו שפירשתי בדעת הרי"ף ודו"ק:

ש מ"ז ע' עולא אמר ר"י ריאה שנשפכה כקיתון

תוכן העניינים

באר מים חיים (נוסינזון)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה