באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת חולין · דף י.
השוחט בסכין ונמצאת פגומה אפי' שבר בה עצמות כל היום פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ור"ח אמר כשירה שמא בעצם נפגמה דעצם ודאי פוגם ועור ספק פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי. ופריך רבא לר"ח טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה והא הכא דודאי טבל ספק הוה עליה ספק לא הוה עליה וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי. ומשני התם איתילידה ביה ריעותא הכא סכין איתרעאי בהמה לא איתרעאי. והקשו בתוס' דהא מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע כולם טמאות וכו' ולא אמרינן מקוה איתרעאי אדם לא איתרעאי ותירצו דשאני התם דאיכא למימר חסר ואתאי ועי"ל דהכא טעמא משום דעצם ודאי פוגם וכו' ועוד דיש לומר דכאן איכא ס"ס וכו'. וכתב האגודה הובא ברמ"א בי"ד סי' א' דשוחט דבדקוהו ונמצא דאין יודע הלכות שחיטה וידענו ביה דמקודם הוה ידע דאין להטריף למפרע דאדם אתרעאי בהמה לא איתרעאי. והשיגו עליו האחרונים דהא אין הלכה כר"ח אלא בשיבר בה עצמות משום דעצם ודאי פוגם. ועוד דכאן לא שייך כל תי' התוס' ואיכא הכא כל הריעותות דמקוה דחסר ואתאי ואין לתלות בהיתר טפי מבאיסור ואין כאן ס"ס עיין בדבריהם הנחמדים. והנראה לתרץ דברי האגודה דודאי לא מיירי בבדקוהו תיכף לאחר שחיטתו ואין יודע דזה ודאי הוה כמו בדקוהו קודם ששחט. ועוד דאף ר"ח לא מיירי אלא בנוכל לתלות דבעצם המפרקת נפגמה אבל הכא במאי נתלה. אלא ודאי דמיירי בעבר זמן רב בין השחיטה לבדיקתו דיש שהות לשכוח וסבר האגודה דהזמן לענין שכחה הוה כשיבר בה עצמות דידוע דהזמן בטילטול הדעת גורם שכחה והכא אף ר"ה אפשר דמודה דהזמן דלא עסק בשחיטה גרם לו דשכח ומסתמא דבזמן דעסק בשחיטה לא שכח ומוקמינן ליה אחזקת כשרות דחזר על למודו ולא דמי לדרב הונא דאיכא לתלות דבעור נפגמה. ושייך בזה כל תירוצי התוס'. ומה שכתבו האחרונים דדרך לשכוח מעט מעט כדאמרינן והיה אם שכוח תשכח היינו בהרבה דינים ופרטים אבל הכא יכול להיות דמיירי דשכח פרט אחד ונמצא דאינו יודע אותו וע"כ בהיתר ודאי דיש לתלות טפי מבאיסור כדבארתי ודו"ק: