באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת גיטין · דף מג.
דרש רבה בר ר"ה כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אינה מקודשת. א"ל רב חסדא מי דמי התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו וכו'. ור"ש פליג ואמר כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה ב"ח שנתקדשה אינה מקודשת ואם לחשך אדם לומר איזו היא שפחה חרופה זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי אלמא בת איתרוסי היא כלך אצל ר' ישמעאל שהוא אומר בשפחה כנענית המאורסת לעבד עברי ושפחה כנענית בת איתרוסי היא אלא מאי אית לך למימר מאי מאורסת מיוחדת וכו'. אמר רב חסדא חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתייבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מה נפשך אי קדושי דראובן קדושין קדושי דשמעון לאו קדושין ואי קדושי דשמעון קדושין קדושי דראובן לאו קדושין. אתמר חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ר' זירא אמר ר"נ גמרו קדושי ראשון. ור"י בר חמא אמר פקעי קדושי ראשון. אמר ר' זירא כוותיה דידי מסתברא דכתיב לא יומתו כי לא חופשה הא חופשה יומתו. א"ל אביי ולתנא דבי ר"י דאמר בשפחה כנענית המאורסת לע"ע ה"נ דכי חופשה יומתו אלא מאי אית לך למימר שחופשה וחזר' ונתקדשה וכו'. והרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' אשות הל' ט"ז כתב המקדש אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת קדושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה גמרי קדושיה כקדושי קטנה שגדלה ואינו צריך לקדשה קדושים אחרים. בא אחר וקדשה אחר שנשתחררה ה"ז ספק קדושין לשניהם. ודחקו המפרשים בדבריו דסיפא סותרת לרישא. ועיין במ"מ ובר"ן וכ"מ ולדברי כולם רבינו לא פסק כר' זירא. ובאמת מלשון רבינו דהכא נראה דפסק כר' זירא דגמרי קדושיה. וכן משמע ומדברי רבינו פ"ג מהל' א"ב שכתב שפחה חרופה האמורה בתורה היא שחציה שפחה וחציה בת חורין המקודשת לעבד עברי שנאמר לא יומתו כי לא חופשה הא אם נשתחררה כולה חייבים עליה מיתת ב"ד שהרי נעשית אשת איש גמורה כמו שבארנו בהלכות אשות. והיינו כלישנא דר"ז. וכן כתב בפ"ז מהל' עבדים שפחה חרופה אם רצה לשחרר חציה הנשאר ותעשה אשת איש גמורה ה"ז משחרר וכו'. ומשמע מכל אלה דס"ל דגמרי קדושי ראשון. וראיתי בבה"ט סי' מ"ד דבר נפלא דאם לא בא אחר וקדשה גמרי קדושי ראשון וחייב מיתה הבא עליה ואם בא אחר וקדשה פקעי הקדושין. והדבר תמוה איזה סברה היא. ועוד מאי מייתא ר"ז ראי' דגמרי קדושי ראשון מלא יומתו. והנראה בזה דבאמת רבינו פסק כר' זירא דגמרי קדושי ראשון אך מפרש דגמרי רק לחציה והשקלא וטרי' דהסוגי' אם גמרי או פקעי היינו רק בחציה שקידש. ובזה אף ר"ח סבר לה כר' זירא דהא הוא דחה לעיל דברי רבה בר ר"ה ומשמע דס"ל דהפסוק מיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לע"ע וס"ל דתפסי בה קדושין ועל כרחך דדייק הא אם חופשה יומתו דאי לאו הכי מנא ליה דתפסי בה קדושין. והא דקאמר חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו דמתייבמת ללוי משום ממ"נ משמע דמספקא ליה איזה קדושין יתפוס היינו בחציו השני דמספקא לו אם תפסי הקדושין דהשני אם הוה כמו מקדש חצי אשה או דלמא כיון דגמרי קדושי ראשון רק על חציה הוה כמו אין לה אלא עתה חציה ולא שייר בקנינו. וע"ז פסק דאין אני קורא בה אשת שני מתים כיון דבכל חציה רק קדושי האחד שולטים ובמקום שתופס זה לא יתפוס זה וע"כ אין אני קורא בה אשת שני מתים דבכל חציה רק קדושי האחד תופסים בה ועל חציה השני קאמר הממ"נ. וע"כ הביא רבינו המימרא דר"ח להלכה פ"ו מהל' יבום הל' ל"א. אבל בחציה הראשון גמרי קדושי ראשון. והא דכתב רבינו דהוה כקדושי קטנה שגדלה היינו דהוה כי התם דגמרי ועדיפה מיניה דהתם מדרבנן והכא מדאורייתא כדכתיב לא יומתו כי לא חופשה הא חופשה יומתו ודו"ק: