באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא קמא · דף ס.
ת"ר ליבה וליבתה הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור ועיין בתוס' ופריך אמאי ולהוי כזורה ורוח מסייעתו. אמר אביי הב"ע כגון שליבה מצד אחד ולבתה הרוח מצד אחר רבא אמר כגון שלבה ברוח מצויה ולבתה הרוח ברוח שאינה מצויה וכו'. רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בנזקין וגרמא בנזקין פטור. וז"ל הרמב"ם ז"ל בזה פי"ד מהל' נ"מ הל' ז' ליבה וליבתו הרוח חייב שהרי הוא גרם וכל הגורם להזיק משלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו והשיגו עליו דהוא כנגד הסוגיא. והרי"ף ז"ל פסק כרב אשי בבבא בתרא ורבינו בעצמו כתב בפי"א מהל' שכנים אף על פי שהוא חייב להרחיק אם הוליכה הרוח המצויה את המוץ והעפר והזיקה בהם פטור מלשלם שהרוח הוא שסייעו אותו ואין נזק זה בא מכחו. והיינו כרב אשי דמזה מוכיח הרי"ף שם בב"ב דהלכה דפטור מלשלם ואיך מזכה שטרא לבי תרי. והנראה בזה לדעת רבינו דמפרש הא דקאמר אם יש בלבויו כדי ללבות פי' דנתכוון ועשה כדי ללבות ולעשות אש חייב משום דיני דגרמי ודיני דגרמי אין מחוייב לדעת רבינו אלא במתכוון כדבארתי. ואם לאו דלא התכוון ללבות לעשות אש אלא עשה כמתעסק בעלמא ולהחם פטור דבלא כוונה פטור בגרמי. ופריך להוי כזורה ורוח מסייעתו פי' דלחייב משום אש כמו בשבת דחשיב מעשה ואף בלא נתכוון להזיק דלאו גרמי הוא אלא מעשה אש קעביד. ומשני רב אשי דנזקים לא דמי לשבת ולא הוה אלא גרמא ואין מחוייב אלא בנתכוון ודו"ק: