באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא מציעא · דף עב:
אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין וכו'. וכתב הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהל' מכירה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' אבל הפוסק על שער שבשוק ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק. וכתב המ"מ דזה מבואר במשנתינו. והקשה הכ"מ דמשנתינו אינה שנויה אלא לענין ריבית ומניין לו ללמוד לענין קיום המקח. והנראה בזה לדעת רבינו דבפסק על הפירות ולא נתקיים המקח בקנין כדינא ונתיקרו הפירות דאם יקיים תנאו ויתן לו הפירות יהיה ריבית קצוצה כמו שפסק רבינו באסמכתא ובשאר דברים המבוארים בפ"ו מהל' מו"ל במכר דלא קנה דכיון דלא קנה כדינא המעות הם מלוה ואם יקיים תנאו ויתן לו הפירות בזול הוה כמו משכיר לו בית בפחות דכתב רבינו דהוה ריבית קצוצה. וכן נראה מדברי רבינו שכתב פ"ו מהל' מו"ל הל' ז' הורו רבותי שהמלוה את חבירו ומשכן לו את שדהו ע"מ שיאכל פירותיה כל ימי המשכונה אע"פ שאין מנכה לו כלום הרי זו אבק ריבית וכו' שהרי אין בשדה פירות מצויין בעת הלואה ואפשר שירויח ויהיו שם פירות ואפשר שיפסיד בזריעתה ועבודתה ולפיכך היא אבק ריבית ואין המשכונה דומה למי שמכר באסמכתא שהמוכר באסמכתא לא גמר והקנהו והממשכן גמר והקנהו גוף זה לפירותיו. ונראה דה"פ דהממשכן עתה קנה גוף זה לפירותיו וכיון דאפשר דלא יהיה בו פירות מדעם נתן לו אבל במכר באסמכתא כיון דלא קנה עכשיו א"כ רק בשעת הבצירה והקצירה זכה בהפירות וע"כ הוה כריבית קצוצה. אף על גב דאפשר דלא יהיה בו פירות ולא יהיה לו ריבית בכ"ז מחשיב כריבית קצוצה כמו בשכירות בית דחשיב ליה רבינו רבית קצוצה אף דהיה אפשר דיפול וישרף הבית ולא היה אוכל כמו שהקשו התו'. וכן ה"נ אם היה חשוב דבר שלא בא לעולם ולא קנה וא"כ לא זכה אלא בעת הנתינה שהם שוים הרבה ביוקר הוה כריבית קצוצה. ומקרי נמי קצץ בשעת הלואה המבואר בדין ג' דבעינן בריבית קצוצה משום דהא פסק ע"ז בעת נתינת המעות. וכן מוכח מהא דבארתי לעיל בחי' לד' ס"ב וס"ד. והא דאמרינן לעיל במכר דשלב"ל דאי שמיט ואכל לא מפקינן מיניה. צ"ל לפ"ז דמיירי בשלא הקדים המעות או לא נתיקרו הפירות. והיינו דקאמר בזה דהתם זביני פי' דלא הקדים המעות דליכא ריבית אבל הכא דהקדים המעות איכא ריבית אם מקיים תנאו ונתן לו הפירות והדרה פירי דהוה ריבית קצוצה:
והנה הא דכתב רבינו דביצא השער נקנה בקנין אף דהוא דבר שאין ברשותו ואף דקיי"ל דאיש כי יקדיש את ביתו דדבר שאין ברשותו אין יכול להקדיש. והנראה בזה דשאני קנין מהקדש דהא אף סיטומתא קניא דכיון שנהגו לקנות בכזה וה"נ נהגו לקנות ולמכור באופן הזה והא דקי"ל דאין יכול להקנות ולמכור דבר שאין ברשותו ושלא בא לעולם היינו משום דלא סמכה דעתו. וע"כ אמרינן היכא דסמכה דעתו כמו לעיל (דף ט"ז) דניחא ליה דליקו בהימנותא שפיר קנה. וכן הכא ביצא השער שפיר סמכה דעתו. וכן אמרינן לקמן בנתן על תרעא חריפה צריך לאיתחזויי לבי דרי דלהוי סמכא דעתיה ודו"ק:
שם לוים על שער שבשוק ופירש הרמב"ם ז"ל דמיירי בלא קביעות זמן. ופי' המפרשים דמפרש דהא דקאמר לקמן (דף ע"ה) על הא דהלל אוסר ללות ככר בככר זו דברי הלל אבל חכמים אומרים לוים סתם ופורעים סתם דהיינו בלא קביעות זמן וס"ל כהרי"ף דסתם ככר יש לו שער. והקשו ע"ז דבשבת (דף קמ"ח) דייקינן דבחול שרי ללוות ככרות ומוקי לה אפי' להלל ובאתרא דקייץ דמי וא"כ הלל דאוסר מיירי בדלא קייץ דמי. ונראה דלרבינו והרי"ף ה"פ התם דקייצי דמי פי' ומשלמת בדמים אם תתיקר והוה כההוא דאמר הלל שתקוץ דמים. והא דלא קייצי דמי פי' דאין קוצץ דמים אם תתיקר. ולדברי רבינו ניחא דאסרינן לעיל ללות דינר בדינר וודאי יש שער לדינרי זהב דהא מטבע הוא אע"כ דהיכא דקבע זמן אסור ודו"ק: