באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא מציעא · דף יט:
ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזור לבעל ופריך וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה וזבינתה לכתיבתה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי ומפיק לשובר דכתב בניסן ואתא למיטרף לקוחות שלא כדין. ואמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו וליכא למיחש דשובר בזמנו טריף. וכתב ע"ז הרי"ף ז"ל דאע"ג דזבינתה לכתובה מניסן ועד תשרי כיון דכתבה ליה שובר בניסן זכה הבעל בההוא קרקע דכתובה משעת חתימת העדים ואע"ג דלא מטא לידיה הויא ליה מחילה וכשהוא טורף מניסן כדין טורף וכתב ע"ז הרא"ש ז"ל בסי' מ"ט דמשמע מתוך דברי הרי"ף דהא דאמרינן לעיל דלא אמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו אלא היכא דמטא לידיה בסוף היינו דוקא דבר שצריך מקבל השטר לזכות ע"י השטר דבר שאין בידו כגון שטר הלואה שזוכה המלוה בשיעבוד נכסי הלוה ע"י השטר אבל כשזוכה בדבר שהוא כבר תחת ידו זוכה בשעת חתימה אפילו לא יבא השטר לידו לעולם. ועוד שמעינן מדבריו דבשטר מתנה או מכר אם מכר המוכר או הנותן את הקרקע לאחר בין חתימת השטר למסירתו דלא אמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו משעת חתימתו אלא נתבטלה זיכוי החתימה כיון שנתן לאחר קודם שיבוא השטר לראשון דאם לא תימא הכי מי הזקיקו לרב אלפס ז"ל לפרש דאף על גב דלא מטא לידיה זכה משעת חתימה משום דהויא ליה מחילה אף בלא טעם מחילה כשמחזירים השובר לבעל זכה הבעל למפרע משעת חתימה ונתבטל מכר הכתובה אלא ודאי כל כה"ג קנה הקונה. ולא אמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו משעת החתימה ואין במכירתו כלום שמכר בין חתימה למסירה אלא דוקא לענין שיעבוד דלא להוי שטר מוקדם:
ודברי רבינו צריכים ביאור וטעם על כל החילוקים האלה ומ"ש מכר מהלואה. ועיין בש"ך סי' ל"ט ס"ק ל"ט שהשיג על כל זה והקשה דלעיל אף בשוברים חיישינן לנמלך וא"כ לא זכה עד דמטא לידיה. והנראה בזה לדעת רבינו הרי"ף ז"ל דטעמא דעדיו בחתומיו זכו דהוה כאומר לעדים זכו בשטר זה לפלוני דליקני בשיעבוד או בהמכר מעכשיו ע"מ אם אגמור ההלואה או המקח. וע"כ כתב הר"ן ז"ל דאף למאן דפליג על אביי אם אמר לעדים בפי' שיזכו בהשטר להמלוה מעכשיו דמהני. וס"ל לאביי דסתם הוה כאומר לעדים בפי'. וע"כ במכר או במתנה אם אמר לעדים זכו בשטר זה לפלוני מעכשיו אם אגמור לו אח"כ המקח ובתוך כך מכר השדה לאחר נתבטל הזכוי דאינו יכול לקיים תנאו דאין השדה עתה שלו. ועל כן הכא בשובר דאם נאמר דזכתה לו בהשובר ומחלה לו השיעבוד אם תתפרע אחרי כן הוה לן למימר דאם מכרה הכתובה ממילא נתבטל התנאי ולא תוכל עוד לקיימו דהיא עתה אינה בעליה להתפרע. ואף להפוסקים דבמכר שטרו יכול לפרוע להמלוה היינו משום דשמואל דהוה כמחילה אבל הכא דחינן דלית לן דשמואל וע"כ הוכרח הרי"ף לומר דשאני שובר דזכה זה בהמחילה על תנאי שלא יכול עוד למוכרו לאחר אבל בכ"ז בעינן דיתפרע לבסוף ואז איגלאי מלתא למפרע דזכה במחילתו. והיינו דחיישינן לעיל שמא כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם דלא נתפרע כלל והוה כסמפון היוצא מתחת יד המלוה דלאו כלום הוא. ובזה ניחא דאמרינן לעיל בשחרור דעדיו בחתומיו זכין לו ולא נתבטל השיחרור במה דמכר הנכסים שקנה העבד דהא תנאו הוא שמזכה לו השיחרור מעכשיו אם ישחררו אח"כ וזה יכול לקיים דהא לא מכר העבד. וזה לא חיישינן שמא מכר העבד. דאפשר לומר דאף אם לא נחזור השטר שיחרור בכ"ז השטר שחרור הנמצא משוי ליה כספק ונאמן העבד לומר דשחררו כיון דהוא מוחזק בגופו ואף האדון הראשון מודה לו ולהאדון השני אין לו חזקת מריה קמא דנימא אין ספק מוציא מידי ודאי. וכן כתבו התו' בגיטין דף י"ז בשטר שיחרור שאין בו זמן. וע"כ לא קאמר לעיל אלא דחיישינן שמא קנה העבד נכסים ומכרם האדון ולא קאמר שמא מכר האדון העבד כדבארתי. ובמלוה נמי אם שיעבד לו נכסיו בתנאי שילוה אח"כ לא נתבטל התנאי באם מכר נכסיו דהתנאי היה רק על ההלואה וזה יכול לקיימו:
וכן פירש הרי"ף ז"ל שטר הקנאה שטר שכתוב קנין וכתב בתשובה דלא משתעבד אלא היכי דמטא לידו לבסוף והיינו ע"כ דהקנין הוא לזכות בהשיעבוד מעכשיו אם ילוה אח"כ משא"כ בלא קנין דאין זוכה בהשיעבוד אלא בשעה דמטא שטרא לידו למאן דפליג על אביי וע"כ אם קדמה הכתיבה למסירה הוה מוקדם. והרא"ש דחק והשיג על הרי"ף בזה בסי' ל"ו ובמה שבארתי ניחא. ולדעת הרי"ף הא דקאמר לעיל מצא שטר הקנאה בשוק יחזיר לבעלים היינו בחייב מודה והיינו דקאמר בעלים לשון רבים דהיינו המלוה והלוה ולא קאמר להמלוה. וכן מוקי בד' י"ז המימרא דמצא שטר שכתב בו הנפק יחזיר לבעלים בשחייב מודה:
ומה שהקשה הרמב"ן בש"מ למאי דמוקי שמואל כאביי וא"כ בכל שטרות יחזיר לבעלים בשחייב מודה. ונראה לומר דלאביי באמת כל שטרות דזכות הם לו מקרו שטרי הקנאה כיון דבר ניקנו לו וזכו לו העדים ולא אתא לאפוקי אלא שטרות דחוב הוא לו דעדיו אין זכין לו כמו שטרי גיטין וקדושין וכיוצא בזה:
והנה הרמ"א בח"מ סי' ל"ט סעי' י"ג כתב אם כתב בשטר בהדי' שהנכסים יהיו משועבדים לו מעכשיו הוה כמו שטר הקנאה. ונראה דלקח זה מהנ"י והר"ן באומר לעדים שיזכו בהשטר להמלוה דמהני וס"ל דה"ה אם כתב כן בשטר דהוה כאומר לעדים זכו דהא אביי ס"ל דבכל שטרות עדיו בחתומיו זכין ליה ונתבאר משום דהוה כאומר לעדים זכו וא"כ אפי' לדידן דלא קי"ל כאביי בכ"ז אם גלה דעתו דיחפוץ לזכות מעכשיו אמרינן ודאי דעדיו החתומים מסתמא זכו ליה והש"ך דחה דברי הרמ"א אבל באמת הנכון כדברי הרמ"א ודו"ק: