באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת בבא מציעא · דף יב:
מצא שטרי חוב אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר שב"ד נפרעים מהם. וכתב הרמב"ם ז"ל פי"ח מהל' גזילה ואבידה הל' י"ד כל שטרות הנמצאות שדינם שלא יחזיר אם החזיר הרי אלו כשרים וגובים בהם ואין מוציאים מתחת יד בעליהם והרי הם בחזקתם ואין חוששין להם. והשיגו עליו דהא לקמן (דף י"ט) בשטר שחרור אמרינן דכי אתא למטרף אמרינן ליה אייתא ראיה אימת מטו שיחרור לידך וכ"ש הכא שאין הלוה מודה ותפיס בעדים. והנראה בזה דשאני שטרי ממון שגופן ממון דהא מזדבני בשוקא ככל ממון והוה כמו כל אבידה ומציאה דנראה אם תפס אחד מהמוציא ואמר שלי הוא דאין מוציאים מידו משום דהמציאה היכא דשנים מדיינים עלה כיון דליכא דררא דממונא מדינא הוה אמרינן בה כל דאלים גבר. אלא משום דבא ליד אחר אמרינן דיהא מונח כדבארתי לעיל בחידושי (לדף ב') וכדפסקינן בבבא בתרא (דף ל"ד) ואי תפסינן לא מפקינן. וע"כ היכי דתפס אחד מהמחזיק להנחה הדרינן לעיקר דינו דכל דאלים גבר. וה"נ שטרי ממון הוה כדבר שעיקרו ממון. ותדע דהא אם מצאו הבעלים עצמן גבינן ביה כמו שכתבו התוס' לקמן (דף י"ג) והביאו ראיה מדאמר לעיל ואחר שמצא שטר שנפל ליד דיין לא יוציאו עולמית דמשמע אבל אם המלוה מצאו גובה ביה ולא פסלינן ליה משום דאיתרע בנפילה. וכן מהדרינן לצורבא מדרבנן בטביעת עינא אף דלא מקיימינן שטר על פיו. ולא דמי לשטר שיחרור דאינו ממון דאינו במכירה וראיה בעלמא הוא על ממון אחר. וכן בחששא שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי דאמרינן נמי לקמן שם דאייתי ראיה אימת מטו שטרא לידך התם נמי אין הטענה בעקירת השטר אלא על הזמן והוה כטענה אחרת:
ובזה נראה לתרץ דהנה בש"ע ח"מ סי' ס"ה סעיף א' סתם דשליש שיש בידו שטר ואין יודע מה טיבו אם הלוה הפקידו אצלו או המלוה או אם הפקידוהו בידו בתורת שלישית ומקצתו פרוע דאם החזירו השליש להמלוה מוציאים מידו. ובסעיף ט"ז במציאה שהחזיר המוצא הביא פלוגתא בזה והיינו דעת הרמב"ם שהעתקנו לעיל. ועיין בזה בסמ"ע ובנה"מ שדחקו בזה בחילוקים. והש"ך כתב דבסעיף א' מיירי שאין המלוה טוען ברי. ולא משמע כן מסתימת הש"ע. ובמה שבארתי ניחא דשאני שליש דחזקתו מחשיב כחזקת הלוה אם הלוה הפקידו בידו והוה כמו תפס מהלוה עצמו בפני עדים. משא"כ במציאה דיאמר להמוצא את לאו קמודית דהאי חפץ לאו דידך הוא זיל לאו בע"ד דידי את ודינו הוה רק בינו ובין האחר שטוען שלו הוא וע"כ כל דאלים גבר ומהני לו התפיסה:
ונראה דבשנים אוחזים בשטר שחרור והאדון אומר שעדנה לא שחררו ונפל ממנו ומצא אותו העבד והעבד אומר דשחררו ושלו הוא דלא אמרינן בזה יחלוקו כמו בשטרי חוב דשטר שחרור איני שוה מידי וע"כ הוה ככל ספק ראיה דכל מי שנולד הספק ברשותו עליו הראיה. וע"כ נראה דמוקמינן בחזקת מרא קמא ועל העבד להביא ראיה אף דהעבד תפיס בגופו. וזה ראיה נמי למה שבארתי ודו"ק:
שם אין בהם אחריות נכסים יחזיר. והקשה התומים בסי' מ"ג ס"ק ג' והובא בנה"מ סי' מ"ג ס"ק ד' מדוע יחזור ניחוש לקנוניא על ב"ח מאוחר וכו'. ותמיהני עליהם ממ"נ אם הב"ח מאוחר באחריות הלא יהיה לו דין קדימה אפי' למאן דסבר בסי' ק"ד דמלוה ע"פ קודם לגבות מבני חרי מב"ח מאוחר באחריות היינו מלוה ע"פ עדים סתמא משום דשיעבודא דאורייתא אבל היכי דכתב בפירוש שלא באחריות או לר"מ סתם שטר שאין בו אחריות דאמרינן דמחל לו האחריות ודאי דב"ח מאוחר באחריות קודם ואם הב"ח מאוחר יהיה נמי בפי' שלא באחריות ליכא כאן פסידא דשניהם שוים כמו בלוה ולוה וקנה או כמו במטלטלין כיון דלא נשתעבדו הנכסים וע"כ יחזור דאף אם עתה יתן השטר ג"כ יחלוקו ודו"ק: