אור ברסלב
באר יצחק על פירשי ספר שמות › פרק ה

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

ספר שמות · פרק ה

פרק ד

א ר"ל שגם הזקנים הי' להם ללכת עמו שהרי גם הם בכלל הציווי שיבואו אל פרעה דכתיב ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם וגו' אבל מ"ש רש"י ז"ל ובסיני נפרע להם ונגש משה לבדו והם לא יגשו כו' הוא תימא הא לעיל מיני' כתיב ואל משה אמר עלה אל ד' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק ואחר זה כתיב ונגש משה לבדו אל ד' והם לא יגשו וגו' א"כ משמע דאכולהו קאי ואם הי' להם זה לעונש בעבור השמטתם. אהרן מה חטא וכן נדב ואביהו מה חטאו הרי לא היו הם בכלל הזקנים ועוד שדברי רש"י ז"ל הללו לקוחים מדרשתם ז"ל בש"ר ושם הביאו ממקרא אחר ויאמר ד' אל משה עלה אלי ההרה ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה וגו' ועל הש"ד קשה שהרי פסוק זה הוא לאחר הדברות כשערה משה להר לקבל הלוחות וכמו שפירש"י ז"ל בעצמו שם. ולא שהחזירן לאחוריהם בשעה שעלו לקבל התורה רק כשעלה משה להר לאחר הדברות לקבל הלוחות אמר בצאתו מן המחנה אל הזקנים התעכבו כאן במחנה להיות נכונים לשפוט לכל איש ריב. כדכתיב והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם וצ"ע בכל זה מדברי הרא"ם ז"ל:

ה מלת הן הוראתו תמיד סבת ההמשך וכעין הקדמה לתולדה הנמשכת ממנה המשך דבר מדבר הקודם והנה כתב רש"י ז"ל שאין הפירוש כאן הן רבים עתה עם הארץ. והנמשך והשבתם אותם מסבלותם שאין לזה ענין כלל. ולא ימשך מהקודם לכן ע"כ צ"ל שבאמת הנמשך חסר בכתוב לפי שמובן מעצמו. והנמשך הלא הפסד גדול ועצום הוא זה וכבר הודעתיך במקומות הרבה שדרך רש"י ז"ל לבאר החסר והוא בכח הלשון:

ו והוא מש"ר וכן הוא מן הסברא שהרי אמר בכל מקום להלן בסדר זה רק שוטרי בני ישראל ויוכו שוטרי בני ישראל וכן ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע וגו' ולא צעקו הנוגשים כלל ולא היו מוכים וע"כ שהנוגשים מן המצריים ולא מן בני ישראל ופשוט:

ז (ד"ה כתמול) ר"ל שאין הפי' כתמול שלשום כפשוטו. רק כן הוא דרך לה"ק לכנות הזמן העבר בשם תמול והעתיד בשם מחר ושניהם יורן גם על הזמן הרחוק אם בעבר אם בעתיד כמו כתמול שלשום דכאן שכולל גם העבר מרחוק וכן אל תדאג דאגת מחר, שכולל גם העתיד למרחוק וכן מלת עתה יורה לפעמים על העתיד הקרוב ולא על ההוה דוקא כמו שמצאנו בסוף סדר זה עתה תראה אשר אעשה לפרעה שענינו בקרוב תראה (ובלע"ז באלד) ועוד רבות דוגמתו במקרא:

ט תוכן דבריו ז"ל פעל שעה כשהוא מענין פני' הוא קשור עם למד אבל כאן שקשור בבית ע"כ הוראתו הדבור לפי שמצינו פעל דבר קשור ג"כ לפעמים עם בית. ואח"כ בא רש"י ז"ל לבאר למה פעל דבר קשור לרוב עם למד ופעם יבוא קשור בבית רזה כתב רש"י ז"ל כי הם מתחלפי הבחינה כי בהיותו קשור בלמד הוראתו אל מי שאליו הדבור אבל בהיותו קשור בבית מורה על הדבר שממנו הדבור ר"ל תוכן הדבור וענינו ולהורות על תוכן הדבור לבד יבוא עם מם ואולם בבואו בהוראה זו עם בית יורה עוד על ההתעסקות לדבר בדבר מה ושאינו מזיח דעתו מהדבר כמו שהוא בדוגמאות שהובא ברש"י ז"ל

יא בא רש"י ז"ל ליישב נתינת הטעם וקשור המאמר קחו לכם וגו' כי אין נגרע וגו' והרי נהפוך הוא. ושלילת הגרעון מעבודתם הוא סבה לשלא ילכו וקששו להם תבן וע"כ שהטעם רק על הזריזות הנכלל במלת רכו שלא אמר אתם קחו לכם תבן אבל אמר אתם לכו קחו לכם תבן ומבואר:

יב ר"ל ע"כ פירוש מלת קש בכאן לקט ולא תבן דאל"כ תרתי למה לי ועוד שאין נופל הלמד במלת לתבן המורה על התכלית. (ובד"ה קש) פירש רש"י הטעם מה שהתבן קרוי קש ברוב מקומות שהוא שם נגזר מן הלקיטה ער שם שהוא דבר המתפזר וצריך לאוספו ולקוששו. ופשוט:

יג (ד"ה דבר) ר"ל שהנשוא חסר בכתוב ומובן מכללא והשיעור כאשר בהיות התבן מוכן. אבל אין הפי' כפשוטו כאשר עשיתם בהיות התבן והוא זמן היות התבן דא"כ משמע שעכשיו יהיו בלי תבן. עכ"ל הרא"ם ז"ל. ובאמת שפעל הי' מורה על המציאות והועתק ג"כ כאן על ההכנה והזמון שהוא ג"כ קרוב לענין המציאות שהוא מצוי לכל צרכיו ובזה אין הנשוא חסר בכתוב אבל רש"י ז"ל הוסיף ביאור בלשון כן נ"ל בזה:

יד כי באמת השוטרים לא היו עושין במלאכה רק שהיו ממונים על עושי המלאכה וא"כ למה הוכו וצ"ל שהוכו על שלא היו דוחקין בעושי המלאכה:

(ד"ה ויוכו) תיקן רש"י ז"ל בכאן ג' דברים א' דמלת עליהם שב אל בני ישראל שזכר מקודם ויכו שוטרי בני ישראל אשר שמו נוגשי פרעה עליהם ר"ל על בני ישראל. ב' מלת לאמר שבאה כאן בכתוב אף שלא קדם לו פעולת הדבור רק פעולת ההכאה ופירש"י שבכגון זה אין פירושו ביאור הדבור הכלל ופרטו כמו וידבר אל משה לאמר רק פירושו לפי ענינו שהיו אומרים. ג' שבכל מקום שבא במקרא תמול שלשום יש לפרשו תמול הוא יום האתמול ושלשום הוא יום שלפני יום אתמול וחסר ויו החבור כדרך הלשון לפעמים אבל כאן ע"כ צריך לפרש שמלת תמול הוא דבוקה וסמוכה למלת שלשום ומלת שלשום איננו שם על הזמן שלפני יום האתמול רק הוא שם תואר מספרי למלת תמול ומלת תמול הוא כולל על הימים הקודמין שלפני יום שעומד בו המדבר. ופירושו בתמול שהוא שלשום דאם לא תאמר כן יש כאן סתירה בכתוב ללבון כתמול שלשום גם תמול גם היום דמעיקרא אמרו שהיו משלימין חוקם בתמול. והדר אמרו גם תמול גם היום דמשמע שלא השלימו חוקם בתמול. ומבואר:

טז פשוט הוא והוא כדרכו הטוב ז"ל להוסיף ביאור בלשון:

(ד"ה וחטאת) ר"ל אילו הי' מלת חטאת סמוך הי' הפא והעין נקודים בפתח כמו חטאת הקהל הוא. אבל עכשיו שנקודים בקמץ הוא ע"כ שם מוכרת ופשוט וכ' הרא"ם ז"ל וז"ל נראה מזה שהרב ז"ל לא יקרא שם דבר אלא השם הנפרד שאינו דבוק עם השם שאחריו אבל השם הסמוך מאחר שאינו משמש לעצמו אלא עם השם הנסמך אליו לא יקרא שם דבר עכ"ל. ולע"ד שכוונת רש"י ז"ל אינה שהשם הסמוך איננו שם דבר רק כוונתו באמרו ז"ל שמלת וחטאת הוא שם דבר שמשקלו הוא כעין תבנית המלה ההיא ממש והוא שקל זר לא נמצא דוגמתו ושקלו פעלת והוקלה האלף כמנהג אות זה לרוב:

יט ביאר רש"י ז"ל כי מלת אותם הוא כנוי החוזר וענינו את עצמם שראו א"ע ברע וחסר המתואר ור"ל בענין רע ומלת לאמר שלא קדמה לו פעולת הדבור פירושו על שהיו אומרים והוא לנתינת טעם. ופשוט:

כ ר"ל ואינו שב על השוטרים שזכרם בפסוק הקודם כי הם היו כשרים כמ"ש רש"י ז"ל לעיל בפסוק ויוכו שוטרי ב"י ופשוט:

כב בב"ר הובא ברא"ם איתא וז"ל בנוהג שבעולם אדם אומר למלך ב"ו למה אתה עושה כן הוא כועס. ומשה אמר לפני הקב"ה למה הרעות. וביאור הדברים שאם נפרש שמאמר למה הרעות הוא דרך תרעומת ע"כ הוא באחד משתי פנים או שהיה מסופק ח"ו שהשליחות ההוא לא היה להציל רק להרע להם או שהיה מסופק ח"ו ביכולת הש"י. וכאומר שהשליחות לא הועילה וגרמה להם רעה ולא טובה. ושני הפנים האלה לא יתכנו אצל משה רבינו ע"ה אדון הנביאים והחכמים. והפן הא' אשר איננו מוקשה כ"כ גם הוא מרי עצום, ואם אדם אומר למלך ב"ו כיוצא בזה היה כועס. והנה תירצו על זה בדרש וז"ל. אלא כך אמר משה לפני הקב"ה נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול ודור הפלגה ומעשה סדום והאיך נדונו ומדה"ד היתה (ר"ל עונשם ודינם היה בדין ובצדק) העם הזה מה עשו שנשתעבדו יותר מן הדורות שעברו ואם בשביל שאמר אברהם אבינו ע"ה במה אדע הרי גם עשו וישמעאל מבניו והם צריכין א"כ להשתעבד כמותם. וא"ת מה איכפת לך קובל אני על ששלחתני שתבוא תקלה על ידי וכו' עכ"ל ז"ל. ולפ"ר אין מובן בזה איך יתיישב בזה קושייתם הנ"ל בנוהג שבעולם אדם אומר למלך ב"ו וכו'. וליישב דבריהם ז"ל נאמר שכל כוונתם ז"ל לרכך קושי המאמר הזה של משה ולהסיר מסוה העזות מעל פניו שהרי לפי הנראה משטחיות הלשון היות מאמר למה זה שלחתני ביאור לאמרו מקודם למה הרעות לעם הזה. א"כ ח"ו רצה משה לומר לפני הקב"ה כי בשליחות זה הרע יותר מדאי לעם הזה. וזה אין לו ענין זולת באחת משתי פנים הנ"ל שגם הפן הראשון מוקשה כי בנוהג שבעולם כו'. ולזה אמרו ז"ל שהמאמר הזה שבא כאן בפסוק איננו רק תמצית דברי משה. ומשה ע"ה לא אמרו בתואר זה כלל, אלא שגם באופן שאמרו משה הקשה לדבר נגד הקב"ה עם כל התנצלותו וטובה היתה לו השתיקה. לזה לא בא בכתוב רק תמצית הדברים להראות בזה כי גם באופן שאמרו משה דבורו שוה כאילו לא אמר רק תוכן דבורו שבא בכתוב כאן ודמות אחד להם וקרובים דבריו לדברי הכתוב וכי מה מאוד הקשה לדבר בזה. והנה אמרו חז"ל ברוך שבחר בהם ובדבריהם כראוי להם לדרוש בזכות משה רבינו ע"ה אשר איננו נאות אליו המאמר הפשוטי הזה שכך היה מאמר משה נטלתי ספר בראשית כו'. ור"ל שמאמר למה זה שלחתני אינו ביאור כלל למאמר למה הרעות ונהפוך הוא היותו להתנצלות על מאמר הקודם למה הרעות וגו'. וכן מאמר למה הרעות איננו מאמר קובל ומתרעם רק הוא לשאלה שאלת הכנעה להודיעו טעם העינוי. והענין שבוודאי ידע משה ביכולת הקב"ה להציל עמו וגם ידע שהשליחות היה להצילם ולא להרע להם ח"ו. וגם קושי השעבוד שע"י השליחות היה בדין כדי לקרב הגאולה אלא שלפי שראה משה בצרת ישראל מכבר וגם כי עתה השליחות הזה גרמה להם צרה והשתעבדות גדולה מימי קדם לא יכול כלכל את נפשו וישפוך שיחו לפני ד' לאמר. הן צדקתך ורחמיך גבהו מגבהי שמים אנא הודיעני נא טעם העינוי הקשה הזה לעמך וסבתו אערכה משפטים עמך ראיתי מעשיהם של דור המבול ודור ההפלגה ומעשי סדום והאיך נדונו כולם בצדק ובמשפט העם הזה מה עשו שנשתעבדו יותר וכו'. לא מצאתי בהם חטא כמו הדורות האלו ועונשם היה רב וקשה מהם ואח"כ אמר משה להתנצלותו על שמלא את לבבו לבקש דרכיו של הקב"ה. וא"ת מה איכפת לך קובל אני על ששלחתני כי להיותי אני הסבה לקושי שעבודם. לזאת אני מכניס את עצמי בדבר לערוך משפטים עמך לבאר לי טעם הענוי והשעבוד הקשה הזה כי חם לבי בקרבי. זהו מ"ש להפוך בזכות דברי משה רבינו ע"ה ויש כיוצא בזה דרש אחר הובא ג"כ ברא"ם בפסוק עתה תראה וגו' ר"ע אומר אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע יודע אני שאתה עתיד להצילם אלא מאי איכפת לן באותן הנתונים תחת הבנין וכו' עכ"ל והוא ג"כ להפיג חומרו של המאמר מ"ש והצל לא הצלת את עמך ודי ביאור בזה:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה