באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
ספר ויקרא · פרק ד
ב שלחובת הבאת קרבן חטאת יש ג' תנאים א' שלא יהא זדונו עשה רק בלאו דבזדון עשה אף שיש בו כרת כמו פסח ומילה אין שגגתו חטאת וזה נלמד מדכתיב כאן בפסוק אשר לא תעשינה. ב' שיהיה זדונו דבר שיש בו מעשה שבזדון דבר שאין בו מעשה כמו מסית ומקלל אב ואם וכיוצא אף שיש בו לאו וכרת אין בשגגתו חטאת ונלמד מדכתיב כאן ועשה מא' מהנה. ג' שיהיה זדונו לאו וכרת אבל בזדון לאו לחוד או אפי' זדון לאו ומיתת ב"ד אלא שאין בו כרת כמו מכה אביו ואמו ורוצח וכדומה אין בשגגתו חטאת וילפינן לה מדכתיב בפ' שלח גבי חטאת דע"ז תורה א' יהיה לכם לעושה בשגגה וסמיך לי' והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה וגו' הוקשה כל התורה כולה לע"ז מה ע"ז דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת (אבל מגפף ומחבק ומנשק אם אין דרך עבודתה בכך דליכא בהו דק לאו גרידא אן כו חטאת מדמסיק לי' והנפש וגו' ונכרתה) אף כל דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכי תימא א"כ ליבעי גם מיתת ב"ד בהדי כרת דומיא דע"ז כבר תירצו התוס' ז"ל בשבת פ' כלל גדול דלא הוקשו כל החטאות לע"ז אלא בשאי דכתיב בההיא פרשתא בהדיא דהיינו כרת אבל לא לענין מיתת ב"ד דלא כתיבא בההיא פרשתא ומבואר:
(ד"ה מאחת) ר"ל דהו"ל למיכתב א' מהנה ותו דאחת גופא יתירא דהו"ל למיכתב ועשה מהנה. לזה דרשו ז"ל יכור לא כתב אלא אות א' יהא חייב ת"ל אחת דמשמע כל התיבה יכול עד שיכתוב כל התיבה ת"ל מאחת כיצד יתקיימו שניהם מקצתו שהוא ככולו דהיינו נתכוון לכתוב שמעון וכתב שם משמעון או דן מדניאל גד מגדיאל ג"כ הוא חייב שהדי מקצתו זה הוא שם שלם:
ג לפי פשוטו לאשמת העם לשממת העם ופורענותו ולמדרשו נ"ל דהכי פירושא דחטא המשיח דומה לאשמת הקהל שיהי' העלם דבר עם שגגת מעשה אלא שבזה חלוק כהן משיק מצבור שבצבור קיי"ל שההוראה תלויה בב"ד והמעשה בקהל אבל בכהן המשיח בעינן שיעשה הוא בעצמו ע"פ הוראתו אבל אם עשו הקהל ע"פ הוראתו פטור אבל בזה משתתפים הצבור עם הכהן שאינו מביא פר אלא אם עשה מעשה ע"פ הוראתו שהורה שמלאכה זו מותרת בשבת ועשה אח"כ מלאכה זו בעצמו ע"פ הוראה זו אבל אם שכח שהיום שבת דינו כהדיוט בכשבה או שעירה:
(ד"ה פר) ד"ל דפר סתם משמעו אפילו בן ד' וה' שנים ואף דכבר אימעיט זקן ממיעוטא דואם מן הצאן הוה אמינא דדוקא גבי עולה נתמעט זקן ולא אצל חטאת ת"ל בן בקר וכ"מ שנאמר בן בקר הוא בן ב' שנים כדכתיב קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה ומה איל בן ב' שנים (דכבשים בני שנה כתיב ומדבן שנה קרוי כבש בן ב' שנים קרוי איל) אף בן בקר עגל בן ב' שנים ומדבן בקר סתם הוא בן ב' שנים השתא דכתיב פר עמו משמע פר הסמוך לבן בקר והיינו רק בן ג' שנים. מדברי הרא"ם ז"ל:
ו ד"ל מדלא כתיב סתם את פני הפרוכת וכתיב את פני פרוכת הקודש משמע שרא היתה ההזיה על פני כולה רק מכוון כנגד מקום קדושתה והיינו מכוון כנגד אותו חלק המכוון כנגד בין בדי הארון שהפרוכת היתה פרוסה על פני כל רוחב המשכן מדרום לצפון שהוא י' אמה והארון היה ארכו אמתים וחצי ונתון לרוחב המשכן באמצעית רחבו שהיה משוך מן כותל הצפון כשיעור משיכתו מכותל הדרום והבדים כידוע היו נתונים בארון בצדי רוחב הארון הרי שהחלל שבין הבדים היה אמתים וחצי כשיעור רחבו של הארון (הוא ט"ס וצ"ל כשיעור ארכו של ארון) א"כ לפ"ז החלק מן הפרוכת המכוון כנגד בין הבדים הוא שיעור אמתים וחצי שבאמצעות רחבו של הפרוכת ממש ולא היתה ההזי' רק נגד אותן אמתים וחצי האמצעיות מלבד. ומ"ש רש"י ז"ל עוד ולא היו נוגעים דמים כו' הכי ילפינן מת"כ שהי' המזה עומד חוץ למזבח הזהב רחוק מן הפרוכת ומזה. מדברי הרא"ם ז"ל:
ז ר"ל שהשיעור כאלו זה כתוב ואת כל הדם הנשאר אבל אין ר"ל כל הדם כולו שהרי כבר הוציא ממנו להזאת כנגד בין הבדים וקרנות מזבח הזהב. ופשוט:
ח (ד"ה ירים) כצ"ל מן המחובר כו' וכן הוא ברא"ם ומתיבת ממנו קא דרשי להא שתהיה הרמת החלב ממנו בעודו בשלמותו אבל אם ירים לאחר הנתוח אין זה הרמה ממנו ופשוט:
י דר"ל דגבי זבח שלמים כתיב ואם זבח שלמים קרבנו ודרשו ז"ל במס' זבחים (מייתורא דזבח דהל"ל ואם שלמים קרבנו כדכתיב במ"א ואם עולה קרבנו) שתהא זביחה לש"ש ולאו למימרא דאם שחטן שלא לשמן הן פסולין (שבאמת גם בהפריש לשם שלמים ושחטן לשם עולה או תודה כשרין ונוהג בם כל משפטי שלמים בזריקה והקטרה וזמן אכילתן כדילפינן בש"ס) אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה (ר"ל דלא יצא ידי נדרו או חובתו וצריך להביא אחרים לנדרו או חובתו כדילפינן בשחיטת קדשים מקרא דועשית כאשר נדרת לד' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך ופריך והלא נדר הוא אלא ה"ק קרא אם עשית כאשר נדרת יהא נדר וא"ל יהא נדבה) ולהכי נמי איתקיש פר החטאת לשור זבח השלמים. ויש להקשות דהא בחטאת קיי"ל דפסולה שלא לשמה כדילפינן בגמ' והיקשא למה לי. ועוד דמהיקשא דשלמים לא נפיק אלא לכתחלה. וי"ל דבש"ס מצרכינן תרי קראי גבי חטאת חד למצוה וחד לעכב ולהכי נמי מצרכינן הכא חד קרא בפר חטאת של כהן משיח למצוה:
בא"ד ובשחיטת קדשים מצריכו ללמוד כו' אומר לכך בקוצר נמרץ שעירי ע"ז הוקשו לפר העלם דבר של צבור (כדאיתא בש"ס) ופר העלם דבר של עבור הוקש לפר כהן משיח (כמ"ש להלן אצל פר העלם דבר של צבור ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת והוא פר החטאת של המשיח) וילפינן מהך היקשא כליות ויותרת בפר העלם דבר של צבור (דאימורי החלבים כתיבי בהדיא גבי') ואלו היינו למדין למד מן הלמד גבי קדשים הוה גמרינן כליות ויותרת גם בע"ז מהיקשא דפר העלם דבר של צבור. אבל כיון דבאמת אין למדין למד מן הלמד בקדשים איצטריך קרא דכאשר יורם משור דהכא בפר כהן משיח ואם אינו ענין לגופי' שהרי פרט בו בפירוש כל האימורין תנהו ענין לפר העלם דבר של צבור וה"ל כאלו כתוב בפירוש בפר העלם דבר של צבור גופי' והדר מצינן למילף שעירי ע"ז מפר העלם דבר של צבור. מדברי הרא"ם ז"ל הועתקו מן הש"ס:
יב (ד"ה אל) ר"ל שלא היו שורפין דפר על הדשן הנשפך ממש רק על מקום שפך הדשן. ופשוט:
(ד"ה על) נ"ל דהכי פירושא דממה שחזר וכ' לך שנית על שפך הדשן ישרף ע"כ דהך יתודה לדרשא ולזה דרשו ז"ר דעל שפך הדשן דהכא אינו ר"ל שפך הדשן של המזבח דק ר"ל שפך הדשן של מקום שפך הדשן ופירוש שפך הדשן סלוק הדשן ור"ל דאף שהדשן נסתלק ונשפך משם בכל זה ישרף במקום הזה. ולפי שאמר למעלה בכתוב זה והוציא את כל הפר וגו' אל שפך הדשן ושרף וגו' שר"ל שפך הדשן של המזבח שומע אני שאין שורפין את הפר אלא אם יש שם שפך הדשן של המזבח לכן חזר וכ' אחריו על שפך הדשן ישרף ור"ל שישרף במקום הזה מ"מ אף אם נשפך הדשן גם משם. והרא"ם ז"ל נדחק מאוד בביאור זה היכי משתמע מהכא אע"פ שאין שם דשן:
יג ז"ל הברייתא דת"כ הובאה ברא"ם ז"ל עדת ישראל יכול בכל העדה הכתוב מדבר נאמר כאן עדה ונאמר להלן ושפטו העדה והצילו העדה מה להלן ב"ד אף כאן ב"ד אי מה להלן סנהדרי קטנה של כ"ג אף כאן סנהדרי קטנה של כ"ג ת"ל עדת ישראל עדה המיוחדת שבישראל זו סנהדרי גדולה היושבת בעזרה בלשכת הגזית:
(ד"ה ונעלם) כבר כ' רש"י ז"ל לעיל שזה כלל כולל לכל החטאות שאין חייבין חטאת אלא בלאו שזדונו כרת ופשוט:
(ד"ה הקהל) שתיבת הקהל נדרש לפניו ולאחריו ונעלם מעיני הקהל הם סנהדרי גדולה שהורו שלא כהלכה ואמרו לעם מותרין אתם לאותו דבר. הקהל ועשו הם שאר העם שעשו מעשה ע"פ הוראתם, אז חייבין ב"ד בפר העלם דבר. וכך שנינו בהוריות זה הכלל ההוראה תלויה בב"ד והמעשה בקהל כלומר אם הורו ב"ד הגדול ועשו הקהל ע"פ הוראתם הקהל פטורין מלהביא קרבן והב"ד מביאין פר אבל אם עשו הב"ד מעצמם מעשה ע"פ הוראתם והקהל לא עשו על פיהם הרי הב"ד דינם כיחידים בכשבה או בשעירה וכן אף אם עשו רוב הקהל מעצמם ולא ע"פ הוראת ב"ד ג"כ דינם כיחידים וכאו"א מביא חטאת נקבה כשבה או שעירה וכ"ז מבואר מאוד:
יח ר"ל ממ"ש אשר פתח אוהל מועד וסימנא למה לי וכי לא ידענו עד האידנא שמזבח העולה הוא מזבח החיצון וכבר כ' אל יסוד מזבח העולה וע"כ צ"ל שמ"ש כאן אשר פתח אוהל מועד איננו סימן מקום המזבח רק לסימן היסוד ר"ל שישפוך שירי הדם ליסוד המערבי אשר במזבח החיצון לפי שיסוד המערבי הוא כנגד פתח המשכן וכבר ידוע שפתח המשכן הוא במזרחו של משכן א"כ יסוד מזבח החיצון שכנגדו הוא יסוד המערבי בהכרח ומבואר
יט מ"ש רש"י ז"ל ולכפול במצות העבודות ר"ל או לכפול מצות דעבודות. והעבודות היינו הזיות ור"ל שבש"ס פליגי תנאי בפירושא דהך קרא ולחד מ"ד אתי הך קרא לאגמורי יותרת וכליות בפר העלם צבור מפר כהן משיח ופירוש ועשה לפר היינו פר העלם צבור שפ' שלפנינו עסוקה בו ופי' כאשר עשה לפר החטאת היינו פר כהן משיח שפ' הקודמת מדברת בו אבל לאידך מ"ד ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת שניהם מדברים בפר העלם דבר של צבור וה"ק ועשה לפר העלם צבור כאשר עשה לפר העלם צבור והיינו כאשר כתוב כבר בעשייתו בענין ההזאות ולפי שמצינו שכל הניתנין על מזבח החיצון אע"פ שרובן טעונין שתי מתנות שהן ארבע מ"מ אם נתנן במתנה א' כפר הוה אמינא שגם במזבח הפנימי אם חסר א' מן המתנות כפר לכך שנה הכתוב בניתנין על מזבח דפנימי כדי לעכב. מדברי הרא"ם ז"ל:
כב מה נעימים דבריהם ז"ל שהיל"ל אם נשיא יחטא ושנה הכתוב לכתוב אשר ודרשוהו מל' אושר ועוד שמלת אשר הוא ע"פ רוב לקשר בין הנושאים ולזה ע"פ הרמז כאלו כתוב כאן אשרי הדור אשר הנשיא יחטא ומלת אשר מקשרת במאמר זה:
כד ר"ל בצפון המזבח כמו שמפורש בעולה בריש הסדר הזה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ופשוט:
(ד"ה חטאת הוא) פירש"י ז"ל במס' זבחים דהוא משמע בהווייתו יהא אם הוא בהוייתו כשר וא"ל פסול ר"ל אם שחטו לשם מה שהפרישו דהיינו לשם חטאת אז הוא א"כ בהוייתו וכשר ועולה לו אף אם הפרישו לשם חטאת חלב ושחטו רשם חטאת דם (ועולה לו לכפרת חלב) אבל אם אינו בהוייתו שהפרישו לחטאתו ואח"כ שחטו לשם עולה פסול כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת. ומבואר:
לג ומ"מ לא ידעתי למה לי קרא להכי הרי כבר כ' לעיל חטאת הוא דשלא לשמו פסול ותרתי קראי למה לי:
לה (ד"ה אשי) ר"ל ששם אשי בכאן איננו תואר לאימורי הקרבנות או איברי העולה הנקטרין ע"ג המזבח שא"כ אין טעם לומר כאן אצל חטאת כבשה נקבה שיקטיר אימורי' על אימורי הקרבנות ומה צורך להזכיר במקום הזה אימורי שאר הקרבנות לכן צריך לפרש ששם אשי בכאן הוא תואר נופל על מדורות האש אשר יבעירו הכהנים ונקראו אשי ד' להיות שהובערו רשם ד' ב"ה ומבואר: