באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
ספר בראשית · פרק ד
א בספור מקרים הנמשכים זאח"ז מדרך הלשון להקדים הפעל לשם ותהר לאה וידבר משה ויהי הבל רועה צאן ואולם אם יסופר הקודם אחרי המאוחר מדרך להקדים השם לפעל והנחש הי' ערום ויוסף הורד מצרימה שחזר לענין הראשון ומשה הי' רועה את צאן יתרו שכבר הי' רועה שמה אלא מפני שהוצרך לספר מחזה הסנה שהי' בחורב הוצרך לספר שהי' רועה שמה:
ג דאל"כ למה נענש ובכתוב רמוז זה שלא אמר מבכורי או ממבחר פרי כמ"ש במנחת הבל:
י (ד"ה מן האדמה) הראב"ע ז"ל פי' מן האדמה מפאת האדמה ורש"י ז"ל לא נראה לו זה לפי שארור קשור בכל מקום עם בי"ת ארור אתה בעיר ארור אתה בבואך לכן פירשו ז"ל מענין מם היתרון ולדעתו ז"ל הגיעו בעון הזה ב' קללות לקין א' מפאת האדמה והוא דלות כח האדמה יותר מכחישות כוחה בעון אדם והטעם לזה כדרכם ז"ל לדרוש תמיד הוא בעבור פצות האדמה את פיה לקבל דמי הבל ואמרו לצחות שהוא כעין חטא ועונש לאדמה ועוד נוספה קללה לקין נע ונד תהיה בארץ ועלת העונש הזה מבואר כי שחת רחמיו והרג אחיו בעבור יירש ארץ לבדו לכן נע ונד יהי' בארץ כדרך אביוני אדם אשר אין להם אחוזת קרקע לעמוד בה. והתכת הכתוב כזה ארור אתה מפאת האדמה יותר ממה שנתקללה כבר בעון אדם והוא שכחש כוחה עתה יתר מחולשתה הקודמת וזהו ביאור מם היתרון שבעון אדם הוצרך לעבדה כמ"ש בעצבון תאכלנה ובעונך לא יועיל עבודה וראוי להיות באשר פצתה את פי' וחסר בית ואח"כ אמר עוד נע ונד תהי' וגו' והוא האירור המגיע לקין לבדו שלא מפאת האדמה:
טו בב"ר אמרו מהיכן יצא ור"ל שלשון יציאה נופל ביוצא ממקום מיוחד ונבדל מהמקום שהלך שמה והתייחדות המקום שיצא משם הוא אם ע"י היקף מחיצה כבית או ע"י היותו מיוחד למשכן ומושב כעיר ומדינה אבל כאן שאמר מלפני ד' אין זה מקום מיוחד וכל המקומות לפני ד' המה ולזה תירצו יצא בהכנעה כגונב כו' ר"ל שאין פי' מלפני ד' המקום שנדבר בו ד' דא"כ לא יפול בזה יציאה והי' לו לכתוב וילך שאין כאן מקום מיוחד מהמקום שחוצה לו אבל מאמר מלפני ד' אינו להגבלת המקום אבל הוא תואר פעל היציאה ואמר שיצא מן המקום אשר הי' מיוחד אליו עד כה למשכן ומושב ואולם אופן יציאתו היתה מלפני ד' והוא מם השלילה שיצא כמתנחם על רוע מעשהו וכאלו אין לבו לפני ד' ולא יראה במצפוניו:
יט ר"ל דלכך הפסיק בספור לקיחת למך את נשיו בין ספור לידת הבנים ולפי סדר הכתוב הקודם הי' לו לומר ולמך ילד את יבל וכו' כמו שלא הזכיר נשי דורות הקודמין אבל לפי שרצה ללמדנו שקיים הקב"ה הבטחתו שיוקם קין לסוף ז' דורות הוצרך לספר שאחר לידת למך ועשה דור ז' לקין הרג קין זקנו ולמדנו זה ממה שהוצרך לפייס נשיו ואמר להם כי איש הרגתי לפצעי וזהו קין ואלו אחז סדר המקרא דלעיל לא הי' נשמע שמאמר למך לנשיו הי' אחר לידת הבנים דאף שהזכיר לידתן קודם זהו לפי שלא רצה להפסיק סדר השתלשלות הדורות אבל אחרי שכבר הפסיק הכתוב סדר הדורות בספור לקיחת למך לנשיו נשמע על נכון מסדר המקרא שהזכיר מאמר למך לנשיו אחרי ספור לידת בניו שע"כ מאמר זה הי' אחרי לידתן:
(ד"ה צלה) ולכן לא אמר אח"כ וצלה ילדה את תובל קין אבל אמר וצלה גם היא ילדה וגו' לומר לך שלא עלתה לו כוונתו שבכל זאת ילדה מדברי הרא"ם ז"ל:
כ ושיעור המקרא לפי פשוטו אבי כל יושב אוהל ורועה מקנה:
כב (ד"ה לוטש) חורש בסגול הוא שם דבר כמו אוכל וטעמו למעלה אבל חורש בצירי משקל פועל הוא פועל בינוני או שם התואר וטעמו למטה ולזה אין פי' חורש בכאן כלי אומנות שא"כ הי' נקוד סגול וטעמו למעלה ולזה ע"כ שיעור הכתוב לוטש וחורש כל כלי נחושת וברזל ומקרא מסורס הוא וז"ש רש"י ז"ל מחדד ומצחצח והם פעלים נרדפים זה על זה ודקדק רש"י ז"ל לכתוב כלי אומנות נחושת וברזל ולא כלי נחושת וברזל סתם לפי שזה שם מיוחד לכלי החפירה והחתוך שעושין בם מלאכת עבודה כמחרישה וסייף וקרדום ונופל בם הלטישה והחדוד משא"כ בכפות וקערות וכדומה מדברי הרא"ם ז"ל:
כד (ד"ה שבעים) ולפי אגדת התנחומא אין זה ק"ו של שטות ופשוט:
כה יש כמה שאלות בפסוק זה א' שמדרך המקרא לספר לידת האבות ואח"כ מתחיל לספר מקרה הבנים ותולדותם ולא לתפוס הסדר הזמני וא"כ הי' לו לכתוב לידת שת אצל לידת קין והבל ואם בעבור הודעת טעם קריאת שם שת הי' לו להזכירו מיד אחר הריגת הבל וכדי לגמור ראשונה ספור תולדות אדם. ב' כי להודעת הבעילה אין טעם ואך למותר יחשב ובכל מקום שיזכיר הכתוב הביאה ראו חז"ל לדרוש בו כי אין ראוי לספר רק כדרך המקרא לרוב קיחת האשה ואמר אח"ז ותהר ותלד ולא זכר בפרשת ויצא ביאת לאה רק בשביל ספור רמאות לבן שהחליפה ברחל ושם א"כ עיקר הספור הוא הביאה ולפי שזכר ביאת לאה אמר אח"כ ויבוא גם אל רחל אבל אצל ספור ההריון והלידה אין צורך להזכיר הבעילה והי' ראוי לומר כאן ותהר עוד חוה ותלד בן ותקרא וגו' וכמ"ש אצל האמהות ותהר עוד וגו' ותהר עוד וגו' ומ"ש לעיל והאדם ידע וגו' דרשו חז"ל באמת עלו למטה שנים וירדו ארבעה. ר"ל שתיכף להודיעה הי' ההריון והלידה וכמ"ש ויבוא אל הגר ותהר וגו' דרשו רז"ל שנתעברה מביאה ראשונה וכל זה דרשו מכח זכרון הבעילה ג' להיות עיקר הספור ההריון והלידה ולא זכר הידיעה רק בעבור ההריון למה כתב בו עוד להורות פעולה נוספת על הראשונה ויותר הי' לו לכתוב ותהר עוד ותלד שזה מגמת הספור שילדה מקודם וגם אח"כ וספור הידיעה בעצמה נראה מותר ולמה יזכיר בו גם עוד וליישב כל זה אמרו ז"ל שהנה מקריאת שם שת נראה שהוא הי' הבן הראשון אחר הבל שהרי בלידתו אמרה כי שת וגו' זרע אחר תחת הבל ובלידת שת הי' אדם בן ק"ל שנה כמ"ש בפסוק דלהלן ולידת קין והבל הי' ביום בריאת אדם כמ"ש רש"י ז"ל בפסוק והאדם ידע א"כ ע"כ שפי' אדם מן האשה משך ק"ל שנים ובזה סרו ב' שאלות הראשונות כי סמיכות ספור לידת שת אחרי מעשה למך עם נשיו וכן זכרון הידיעה הוא ללמדנו שכל התעוררות הידיעה הזאת וגרם לידת שת היתה בעבור מעשה למך עם נשיו שלמך פייס נשיו להזדקק לו ולכן ידע את חוה ולענין הערה הנ"ל ביתור מלת עוד דרשו שהוא מלשון רבוי כמו כי לא איש ישים עוד ללמדך שנתוסף לו תאוה על תאותו וענין זה נלע"ד שבא להורות ההבדל שבין ידיעה הראשונה שהיתה לפני החטא ובין ידיעה השני' שהיתה אחרי החטא שלפני החטא בעוד השתמשו רק בשכלי היתה התאוה כפי הצורך לכוונת הבריאה דהיינו שנתאוו כפי ההשכלה שנתחברו באהבת התכלית לקיום המין ויישוב האדמה אבל הידיעה הב' שהיתה אחר החטא לא היתה נקי' וטהורה כראשונה ונתוסף לו תאות היצר הנכנס בלבם ע"י עץ הדעת כי גבר הדמיון והמתאוה ובשביל כך פירש אדם מאשתו תחלה להתבוננו תערובת הבלתי טהור שיבוא בחבורו וידיעתו כן נ"ל ביאור מאמר המוקשה הזה והבן זה. שלפנים היתה אהבת אדם וחוה כאהבת אדם ישר לרעהו ונלוה לזה עוד אהבת החבור לתכלית העליון מבלתי עירוב סבה הפעליות להאהבה ההיא אבל אחר החטא לתגבורת הדמיון הי' עירוב היצר תערובת זרה אשר לא חפץ בו ד' ב"ה הקדוש:
כה ושיעור הכתוב אז הוחל (נתחלל שם ד' הקדוש ב"ה) לקרוא שמות האדם והעצבים בשמו של הקב"ה וכמ"ש הראב"ע ז"ל ז"ל שהשם ראוי להיות סמוך למלת הוחל לפי' זה ואולם לא הסמיכוהו בעבור כבוד השם ואין לפרשו בפי' הראב"ע ז"ל לשבח כפי' ויקרא בשם ד' בכל מקום התפלה או הקריאה לעבודתו ית' שזהו נגד המפורסם מדור המבול הוא זרע קין ורוב זרע שת מדברי הרא"ם ז"ל: