באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר תרומה · פרק כז
ג (ד"ה לכל כליו) ז"ל רש"י ז"ל בפ' בשלח בפסוק לכל חיל פרעה כן דרך המקראות לכתוב ל' יתירה (במלת הכלל כל) כמו לכל כליו תעשה נחושת. לכל כלי דאינה אלא לתקון הלשון עכ"ל הובא ברא"ם ז"ל:
ד ר"ל כי נחושת אינו דבוק עם מעשה רשת כי תבנית כל הרשתות אחד הוא יהי' מאיזה מין שיהיה ומה טעם מעשה רשת נחושת. וע"כ ששם נחושת אינו דבוק עם מעשה רק דבוק עם מכבר ואין מלח נחושת להגביל צורת הרשת (שתהי' עשוי' כדשת העשוי' מנחושת) רק להגביר חומר הרשת מדברי הרא"ם ז"ל בתוספת ביאור ופשוט:
ה מל' הכתוב שאמר ונתת אותה תחת כרכב המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי המזבח. נראה שהגביל הכתוב מקום הרשת וגם מדת רחבה והגבלת מקומה הוא במ"ש שיתננה תחת הכרכב והגבלת רחבה במ"ש והיתה הרשת עד חצי המזבח אבל עדיין לא ידענו אם היה הכרכוב מיד אחרי כלות חצי המזבח מלמטה וא"כ הרשת שתחתיו הי' רחבו כחצי רוחב המזבח. למר כדאית לי' ה' אמות ולמר כדאית לי' אמה וחצי או שהי' הכרכוב למערה מאמצעית המזבח הרבה והיתה הרשת מתחתיו עד כרות חצי העליון של המזבח נמצא לפ"ז היתה הרשת נתונה בחצי העליון של המזבח ולא הי' רחבה כחצי המזבח רק מחוף מזה וכמדת שטח שבין הכרכוב וחצי האחרון של המזבח. ולכאורה יש להכריע כפן דא' שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש שלפן הב' עדיין לא הגביל לנו דכתוב לא מקום הרשת ולא מדת רחבו שזה תלוי במקום הכרבוב. וגם ברוחב הכרכוב שאם ד"מ הכרכוב באמה העליונה שר המזבח הרשת שתחתיו רחבה יותר ממדת רחבה בהונח שהכרכוב למטה מאמה העליונה של המזבח והקש ע"ז במדת רוחב הכרכוב שלפי מדת שטח הכרכוב כן יעדיף וכן ימעט רוחב הרשת הנתונה תחתיו ומגעת עד כלות חצי העליון של המזבח. ולפי שלא הוגבל בזה רק סוף הרשת אבל לא מקום התחלתו ומדת רחבו אבל לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש וע"כ כפן הא' שאין עלינו לפ"ז רוחב הכרבוב לגרוע אותו ממדת רוחב הרשת רק שהתחלתו מיד למעלה מחצי המזבח ותחתיו בהתחלת חצי התחתון נתונה הרשת מיד ומגיע עד תחתית המזבח וא"כ הוגבל בביאור מקום התחלתו של הרשת ומדת רחבו אבל באמת שאחרי העיון נראה מל' הכתוב שאינו כן שהרי הכתוב אומר ונתח אותה תחת כרכוב המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי המזבח ול' עד חצי המזבח מורה שבא להגביל עד כמה תופס הרשת במזבח ממקום התחלתו ואמר שתופס עד חצי המזבח ואם היה הרשת מגיע עד סוף המזבח למטה לא יתכן כלל ל' זה והיל"ל והיתה הרשת עד קצה המזבח מלמטה או עד לארץ או עד תחתית המזבח ואם בא להודיענו דתחלת מקום הרשת שהוא בראש חצי התחתון של המזבח היל"ל והיתה הרשת מחצי המזבח עד למטה אבל ל' עד חצי המזבח משמע עד חצי ולא יותר של' זה אינו נופל רק אם הדבר המושם ע"ג השטח אינו מגיע עד תכלית השטח וקצהו ובא להגביל עד כמה תופס הדבר ההוא בשטח ממקום התחלתו:
לכן ע"כ צ"ל כפן הב' הנ"ל שלא היה סוף הכרכוב מיד בתחלת חצי העליון של המזבח רק למעלה ממנו הרבה והיתה הרשת נתונה תחתיו ג"כ בחצי העליון של המזבח והגיע עד כלות חצי העליון של המזבח. לכן נופל עליו יפה הר' והיתה הרשת עד חצי המזבח וזה ברור. אבל כבר אמור לעיל שעדיין לא הוגבל לפ"ז רוחב הרשת שרחבו ירבה או ימעט לפי רוחב הכרכוב ולפי התחלתו בגובה המזבח וצ"ל שבאמת לא הקפיד הכתוב בזה ועיקר הציווי אינו אלא שיהי' בחצי העליון של המזבח כרכוב ורשת ושיהיה הכרכוב ממעל לרשת והתחלת הרשת תיכף עם קצה הכרכוב ושיהיה הרשת מגיע ממקום התחלתו תחת הכרכוב עד חצי התחתון של המזבח ואולם למ"ש רש"י ז"ל בשם רז"ל שהי' רוחב הכרכוב אמה י"ל שעשו זה מעצמן לפאר והדור אבל אין בזה קפידא וגם י"ל שכן נמסר לו למשה רבינו ע"ה בעל פה ולעכב לפי שהכרכוב במקום הסובב שבמזבח בית עולמים שהיתה כניסתו אמה. אבל מ"מ אף שידענו לפ"ז רוחב הכרכוב מ"מ לא הוגבל עדיין רוחב הרשת שתחתיו לפי שלא ידענו עדיין מקום התחלת הכרכוב בגובה המזבח אם בראשו מיד ואם נסוך ממנו וגם עד כמה הוא נמוך מראשו ועדיין צ"ל שאין קפידא ברוחב הרשת רק בשמירת התנאים הנ"ל כ"ז למ"ד דברים ככתבן וגובה המזבח אינו אלא ג' אמות כמשמעו אבל רש"י ז"ל אזיל כאן בשיטת התנא דס"ל שהי' גובה המזבח י' אמות ומה אני מקיים וג' אמות קומתו משפת סובב ולמעלה שהוא הכרכוב הנזכר באן ולמ"ד זה אם נאמר שנמסר למשה בע"פ רוחב דכרכוב אמה לעכובא הוגבל א"כ כל מדת רוחב הרשת לפ"ז שהרי הוגבל בכתוב מקום התחלת הכרכוב בגובה המזבח לדבריו שהרי בביאור אמר הכתוב לפירוש זה שיהא התחלת הכרכוב באמה הד' מראש המזבח ולמטה (כדי שישאר ג' אמות בגובה המזבח מראש הכרכוב ומערה) א"כ נשאר בחצי העליון של המזבח שתי אמות עד חצי התחתון ובמשך רוחב ב' אמות הללו מעשה הכרכוב והרשת וכיון שכנ"ל רוחב הכרכוב אמה א"כ רוחב הרשת שתחתיו ג"כ אמה והוגבל א"כ הכל והנה למ"ד זה הי' הרשת באמה הו' מתחתית המזבח ולמעלה והכרכוב הי' באמה הז' מתחתיתו ודי בכ"ז לבאור דברי רש"י ז"ל ויתר מה שהצורך לבאר בדבור זה יבוא בציונים הסמוכים:
בא"ד והוא לסוף ו' אמות של גבהו כו' כצ"ל ור"ל שהמכבר והוא הרשת תחלתו בסוף ו' ותחלת ז' מתחתית המזבח וכמו שביארתי בציון הקודם הסמוך בא"ד אלא על ראשי לפנים מקרנותיו כו' ר"ל שבין הקרנות הי' רוחב אמה והרוחב הזה לא היה משמש להלוך הכהנים כמ"ש ז"ל הטעם בש"ס דזבחים משום דלא סגי להו להדיא שהקרן מעכבם מהקיף אבל לפנים מאמת הקרן שבראש המזבח העמיקו סובב במין חריץ בעומק מעט ורוחב החריץ הזה הי' אמה והי' מקיף החריץ הזה את המזבח מד' רוחותיו והיקף שפת החריץ הזה (שהי' לו ב' שפחות הא' בראש המזבח והב' בראש המערכה) הי' לכהנים למעקה קטן שלא יחליקו:
בא"ד שתי אמות הללו קרויין כרכוב כו' ר"ל שבאמת גם אמה שבין הקרנות העמיקו רק שנשאר לו שפה קטנה בראש המזבח למעקה א"כ בין הכל הי' רוחב החריץ ב' אמות אלא שלהלוך רגלי הכהנים לא היתה משמשת רק אמת החריץ שלפנים מאמת דרוחב הקרן ומבואר:
בא"ד וחד לכהנים דלא ישתרגו כו'. ר"ל כנ"ל שטעם עשיית הכרכוב בראש המזבח כדי שלא יחליקו הכהנים בהקיפם סביב המערכה:
בא"ד וזה שבדופן לנוי חי'. לעיל פירש"י ז"ל שהכרכוב שבדופן היה ג"כ ככרכוב של הכהנים שבראש המזבח (ושם ע"כ ענינו היקף חריין וכניסה סביב שהרי כל עיקרו רא נעשה אלא כדי שלא יחליקו הכהנים וכנ"ל) ר"ל כניסה וחריין סביב למזבח אבל בזבחים פירש"י ז"ל וז"ל היקף בליטה קטנה חוגרתו סביב לנוי ועכ"פ שם כרכוב נופל בשתיהן להיות הכניסה או הבליטה מקיף סביב בדופני המזבח:
בא"ד ומזבח אדמה הוא כו'. בקצת ספרים יש קודם התחלת דבור זה ב' נקודות ההפסקה והוא ט"ס והכל דבור א' ור"ל שהרי מזבח האדמה הוא מזבח הנחושת הנזכר כאן וע"כ שהי' למזבח הנחושת כבש כמו שבא בציווי במזבח אדמה הנ"ל ופשוט:
בא"ד ורגליו מגיעין כו' (עד סוף הדבור) אין כאן המקום לדקדק בחשבון זה של אורך הכבש אבל דרך כלל אומר לך להבנת דברי רש"י ז"ל שכל שהכבש יותר ארוך רגליו קרובין יותר לקלעי החצר (זהו פשוט) ולדברי האומר שקומת המזבח י' אמות וא"כ השפוע שמרגלי הכבש עד גג המזבח גדול מאוד. לכן צריכין לכבש ארוך כדי שיהיה השפוע גדול ויהיה נוח לעלות עליו לכן למ"ד זה היה הכבש ארוך ומגיע עד אמה סמוך לקרעי הדרום אבל למ"ד דברים ככתבן ולא הי' המזבח גבוה רק ג' אמות אין צורך להרבות בשפוע ודי בכבש ארוך עשר אמות. והי' א"כ רחוק הרבה מאוד מקלעי החצר ומבואר:
ז ר"ל, ולכן נקוד בית השמוש בטבעות בפתח ולא בשווא כמשפט בכל המשמשו' כדי להשלים חסרון הא הידיעה כמו בהטבעות והוא בטבעות הנזכרות לפני זה המחוברות במכבר והם היו משמשות בתים לבדים ולא היו שם עוד טבעות אחרות ופשוט:
י יעויין בזה בציוני בפסוק י"ד
יג ר"ל המזרח קרוי קדם לפי שהוא לשון פנים והמערב קרוי אחור שהוא לשון אחורים שהוא הצד שאחורי הפנים. ואמנם טעם כנוי הפנים למזרח והאחור למערב. הוא מצד חשיבות רוח המזרח על המערב וחשיבות המזרח לפי שמשם יציאת השמש ויעויין במה שכתבתי בביאורי לפירש"י ז"ל בפרשת יתרו בפסוק ויחן שם ישראל נגד ההר ושמה תראה טעם אחר יותר מבואר מה שיכונה המזרח פנים והמערב אחור:
יד הנה בסדור העמודים שהיו לכאורה לפי הסברא מסודרות בסדר ישוה בשיווי הריווח שבינותם וגם הי' כפי הנראה שווים בעוביים (שהוא מדת אלכסונם להיותן עגולות). יש כאן מבוכה כמו שהעיר בזה הרא"ם ז"ל. שלמעלה בפסוק יוד כתב רש"י ז"ל שהי' חמש אמות ריוח בין עמוד לעמוד. והנה על פני הצפון והדרום היו עשרים עמודים בכל צד וביניהם א"כ י"ט אוירים וי"ט פעם ה' עולה צ"ה אמה ואורך החצר מהמזרח למערב הי' מאה באמה א"כ חסר חמש אמות. וצ"ל א"כ שעובי העמודים הי' משלימין החסרון ויתחייב מזה שעובי כל עמוד והוא אלכסונו רביעית אמה שהוא טפח וחצי אבל עדיין לא יתכן זה בעמודי הרוחב שהם עמודי המזרח והמערב שהי' ברוחות האלו עשרה עמודים בכל רוח ורוחב החצר הי' חמשים אמה ולעשרה עמודים ט' אוירים בני חמש חמש אמה עולה המקובץ מ"ה אמה ועובי העמודים משלימין א"כ החסרון של החמש אמות ויצא מזה א"כ שעמודי הרוחב עדיין והוא מדת לוכסנם כפל עובי עמודי האורך וזה נראה זר ועוד יש להתעורר שהרי רוחב עמודי המקצוע הו' מכוסה מצחו העמודים שאצלם ברוח האחר כי נאמר או שהיו העמודים שבקצות המערב והמזרח בצד העמודים שבקצות הדרום והצפון א"כ הי' עובי עמודי קצות הדרום והצפון מכוסות מעמודי המערב והמזרח שאצלם ולא הי' עובי שלהם נגלה לצד החצר פנימה א"כ חסר ממדת אורך החצר שבפנים כפי עובי עמודי המקצוע. ואם נאמר שהי' אורך עמודי המקצוע שבמערב ומזרח בצד אורך עמודי הדרום והצפון א"כ הי' עובי עמודי קצות המערב והמזרח מכוסה לצד פנים מעמודי קצות הדרום והצפון וחסר א"כ ממדת רוחב החצר שבפנים כפי עובי עמודי מקצועות המערב והמזרח וגם יש לדקדק בלשון רש"י ז"ל שלפנינו בפסוק זה שכתב וז"ל בין עמוד שבראש הדרום כו' עד עמוד שהוא מן השלש שבמזרח חמש אמות וממנו לשני חמש אמות ומן כו' וכן לכתף השנית וארבע עמודים למסך הרי עשר אמות כנגד כו' עכ"ל. וממשמעות לשון זה נראה שהי' נראה לצד מזרח מבחוץ שנים עשר עמודים מסודרין ברחבו. אלא שהשנים החיצונים נחשבין לצד הדרום והצפון. ועכ"פ יש לנו א"ב ברוחב החצר י"א אוירים בני חמש חמש אמה הרי נ"ה אמה וכל רוחב החצר אינו אלא חמשים. ועוד יש לדקדק בלשונו ז"ל שאצל עמודי המקצוע כתב בין עמוד שבראש הדרום עד העמוד שהוא מן השלש שבמזרח חמש אמות כו' עכ"ל. וזה משמע שהי' הריווח שבין העמודים חמש אמות בלי עובי העמודים. וביתר עמודי המזרח כתב וז"ל וממנו לשני חמש אמות ומן השני לשלישי חמש אמות כו' עכ"ל וזה משמע שלא הי' הריווח שבין העמודים חמש אמות. רק שמעמוד לעמוד חמש אמה דהיינו שעובי העמוד עם הריווח שאחריו הי' חמש אמות כל זה יש להתעורר בלשון רש"י ז"ל כאן ובפסוק יוד ויעויין מ"ש הרא"ם ז"ל ליישב קושייתו שהבאתי לעיל ולפי דבריו היו בסדר הדרום כ"א עמודים ועמוד ה"א הוא עמוד המקצוע נחשב לעמודי המערב. ובסדר המערב הי' י"א עמודים. ועמוד הי"א היא עמוד המקצוע נחשב לעמודי הצפון ובסדר הצפון היו כ"א עמודים ועמוד הכ"א הוא עמוד המקצוע נחשב לעמודי המזרח ובסדר המזרח היו י"א עמודים ועמוד הי"א הוא עמוד המקצוע נחשב לעמודי הדרום. והנה לפי סדר זה היו ברוחות הצפון והדרום בכל רוח כ' אוירים וברוחות המזרח והמערב בכל רוח יוד אוירים. והוסיף עוד הרא"ם ז"ל שמ"ש רש"י ז"ל בין עמוד לעמוד חמש אמות. הוא לאו דוקא אבל ר"ל שמתחלת עמוד הא' עד עמוד השני חמש אמות ונמצא כל עמוד עם אויר שאחריו הוא חמש אמות אלו דבריו ז"ל. אבר עדיין לא נתקן בזה בשלימות כל הצריך לתקן, שהרי עמוד הכ"א שברוחות הדרום והצפון לא הי' מגולה אל החלל פנימה להיותם מכוסים מעמודי הרוחב שבצדם וכן עמוד הי"א מרוחות המזרח והמערב לא הי' מגולה אל החלל פנימה שהרי יתכסו מעובי עמודי האורך שבצדם וא"כ עדיין חסר משיעור האורך ושיעור הרוחב כפי עובי העמודים ההם דהיינו מדת אלכסונם לכן צריך להוסיף על זה עוד עפ"י מה שהעירותי לעיל בלשון רש"י בפסוק זה שלפנינו שאצל עמודי המקצוע כתב ריווח חמש אמות בין עמוד לעמוד וביתר עמודי הרוחב כתב שמעמוד לעמוד חמש אמות:
ועפ"י זה י"ל שדעת רש"י ז"ל שעמודי המקצוע חוצג ברחוק יותר ממרחק שבין יתר העמודים. ובכל הרוחות הי' האויר שבין העמודים פחות מחמש אמות כפי אלכסון העמוד עד שהעמוד והאויר שאחריו עלו יחד לחמש אמות. אבל המרחק שבין העמוד האחרון הנחשב למספר עמודי הרוח ההוא שעומד בו לעמוד המקצוע שאחריו הי' חמש אמות בזולת הצטרפות עובי עמוד המקצוע ובזה נתקן הכל ולא נחסר משיעור והרוחב שבחלל החצר מאומה. אבל עדיין לא נתקן מה שהעירותי לעיל במה שנראה מלשון רש"י ז"ר כאן שברוח המזרח היו י"ב עמודים ויש לנו א"כ י"א אוירים. אלא שיש לנו לומר שמ"ש רש"י ז"ל וכן לכתף השני הוא לאו דוקא אלא ר"ר שלכתף השני יש לנו ג' עמודים עד עמודי מסך הפתח והריווח שבינם עם עובי העמוד אינו אלא חמש אמות. ויפלא בעיני שכל זה השמיט הרא"ם ז"ל עם כל הצורך הגדול הזה אבל האמת אגיד שאחר כל היגיעה הזו לא נחה דעתי בזה ואם הי' לנו דרך אחר בתקון זה. הי' מתקבל הדבר על לבי יותר:
יח כבר העיר בזה הרא"ם ז"ל שבאמת אורך ל' ורוחב י' של המשכן לא הי' אלא בחללו אבל לצד חוץ הי' המשכן ארכו שלשים ושנים ורחבו שנים עשר אמה שהרי לצד חוץ ניתוסף עובי קרשי הצפון והדרום ועובי קרשי המערב ועמודי הפתח שבמזרח שהי' עובי הקרשים והעמודים אמה כמו שמוכרח מן המקראות דלמעלה וא"כ לא נשאר לפ"ז מרוחב החצר עד קרעי המשכן רק תשעה עשר אמה לדרום וכן לצפון ומאחורי המשכן עד הקלעים לא נשאר רק שמונה עשר אמה. והרא"ם ז"ל יישב בדוחק שחשב רש"י ז"ל את העמודים בכלל רוחב החצר.
יט ר"ל כי שאר כל כרי המשכן של זהב דיו מדברי הרא"ם ז"ל: