אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר תרומה › פרק כו

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר תרומה · פרק כו

סדר תרומה

א (ד"ה שש) ולפ"ז ויו ותכלת במקום בית. שש משזר בתכלת וארגמן וגו' ודוגמתו ד' שלחני ורוחו. שפירושו ברוחו. ומ"ש רש"י ז"ל כל חוט כפול ששה ביומא מפיק לי' מקראי מדברי הרא"ם ז"ל:

[ד"ה כרובים] כתב הראב"ע ז"ל וז"נ אמרו חז"ל כי מעשה חושב שנים פרצופין ורוקם פרצוף אחד. ונכון הוא עכ"ל, והכוונה לפי שעשיית הצורות באריגה יותר קשה מהרקימה ע"י מחט. וכן שני פרצופין משתי קירותיו. יותר מפרצוף אחד וגם אי אפשר עשיית שני פרצופין אלא באריגה על כלי הארג ולא ברקימה במחט והסברא נותנת משום זה. שמעשה הפרצופין באריגה ומשתי קירותיו מצד הקושי שבה. תכונה מעשה חושב. להיות המלאכה ההיא מצטרכת לחשבונות רבים. ואף שהאריגה גם בפרצוף אחד יכונה מעשה חושב בערך הרקימה. מ"מ במה שצוה לעשות בקצת מעשה חושב ובקצת מעשה רוקם ואם הי' בשניהם רק פרצוף אחד למה יצוהו לעשות פעם ברקימה ופעם באריג' הלא אין הדרת המלאכה תלוי' בזה יותר מבזה. וע"כ צ"ל שצוהו לעשות בקצת שני פרצופין ובקצת פרצוף אחד ולפי ששני פרצופין אי אפשר אלא באריגה. לכן בכל מקום שדי בפרצוף אחד צוהו לעשות ברקימה להקל מעל האומנות ובחותן שצריך שני פרצופין צוהו לעשות באריגה מפני שאי אפשר זולת זה. ולכן אמרו ז"נ מעשה חושב שני פרצופין ובאריג' ומעשה רוקם פרצוף אחד ובמחט ונכון הוא:

(בא"ד ארי מצד זה ונשר כו') לאו דוקא ולדוגמא בעלמא נקטי' רש"י ז"ל. מדברי הרא"ם ז"ל:

ג (ד"ה אשה) ר"ל שהעצם בכלל יכונה איש או אשה והעצם האחר הדומה נו יכונה אחיו או אחותה. וכל זה על צד ההשאלה:

ה בסוף הדבור והכתוב בפרשה זו מסייענו ונתת את הפרוכת תחת הקרסים כו'. כצ"ל ובקצת נוסחאות ברש"י כתוב תחת הקרשים והוא טעות סופר. וביאור דברי קדשו ז"ל כי המשכן של קרשים שהיריעות פרוסות עליהן נקרא בכללו אוהל מועד והנה הפרוכת היתה בתוך האוהל לגבהו ורחבו של משכן ופתח של אוהל מועד שהוא המסך הי' במזרחו של אוהל מועד. וממנו עד הפרוכת הי' עשרים אמה ומן הפרוכת עד קיר המערבי של אוהל מועד הי' עשר אמות וחלל עשר אמות הללו הי' נקרא קודש הקדשים והי' חללו עשר על עשר הרי שהי' הפרוכת פרוס לסוף שני שלישי המשכן כי אורך המשכן שלשים כנ"ל ומפני שהפרוכת נתונה תחת הקרסים ע"כ שהיו הקרסים ג"כ לסוף שני שלישי אוהל מועד ומזה מוכח שלא היו היריעות מכסות את עמודי המזרח. שאם נאמר שהיו העמודים מכוסות מהיריעות יעלה מזה שהי' הקרסים לסוף תשעה עשר אמה מאורך המשכן שהרי עמודי המזרח עוביין אמה ורוחב החוברת אינו אלא עשרים. וא"כ הפרוכת משוך מהקרסים ולמערב אמה והכתוב אומר ונתת את הפרוכת תחת הקרסים ומבואר:

ט (ד"ה אל מול) ר"ל שלא הי' כופל למטה רק חצי רוחב היריעה וחצי' השנית הי' סרוח על אחורי המשכן. כמ"ש בפסוק י"ב וסרח העודף וגו' וכפירש"י ז"ל שם:

יב ר"ל יריעות המשזר נקראים יריעות המשכן לפי שהי' מכסות הקרשים שנקראו משכן. אבל יריעות העזים נקראו יריעות האוהל לפי שהי' מכסות יריעות המשזר שנקראו אוהל. לפי שהם לאוהל ולגג על המשכן שהם הקרשים:

יג (ד"ה יהי') ר"ל כמ"ש רבינו בחיי ז"ל והובא בצדה לדרך. וז"ל שלא יגיעו היריעות התחתונות לארץ ויטנפו בעפר והם היריעות היפים וראוי לחוס על היפה עכ"ל:

יז לשיטת רש"י ז"ל לא הי' עובי שפתי האדנים שוות מכל צד. כי אחרי שהחריץ חצי רוחב הקרש באמצע והי' רוחב החריץ ד' טפחים וחצי (שהרי רוחב הקרש אמה וחצי שהוא תשעה טפחים באמה בת ששה) נשאר רביע רוחב הקרש מכאן ורביע רחבו מכאן. שהוא שני טפחים ורביע לכל צד ולפ"ז צ"ל ששפתי האדנים שהי' ממנחים החריץ שבאמצע הי' עובי שפת כל אחד מהן שני טפחים ורביע כדי שלא יהי' ריווח בין אדן לאדן. אבל שפתי האדנים שבין כל קרש וקרש לא הי' עובי כל אחד מהם כדי רביע הקרש שהוא ב' טפחים ורביע דאל"כ אף שהי' חורץ גם הידות אח"כ לכסות שפת האדן כדי שלא יהי' ריווח בין קרש לקרש לא הועיל מקומה שהרי לא הי' שיעור החריץ כדי רביעית הקרש כיון שכל רוחב הקרש הנשאר לידות אינו אלא רביע ומזה צ"ל ששפתי האדנים שבצד האחר מהקרש הי' עוביין פחות מרביע וזהו שכתב רש"י ז"ל אח"כ וידות הקרש כו' הי' חרוצות משלשת צדיהן כו'. ור"ל ששפת האדן שבצד השני עם אורך נקב האדן הי' בין הכל כדי רביע הקרש. ולכן הי' חורץ רביע הקרש הנשאר לידות כדי עובי שפת האדן לכסות שפתו (כדי שלא יהי' ריווח בין קרש לקרש) והיד הנשאר הי' ממלא נקב האדן שלרוחב הקרש ולפ"ז הי' רוחב האדן בכללו כדי חצי רוחב הקרש. ואולם עובי הקרש הי' אמה וכזה הי' גם עובי האדן מסתמא והי' חורץ שוב הידות בעוביין מכאן ומכאן כדי עובי שפת האדנים שלצד עובי הקרשים לכסות שפת האדן והשאיר כדי רוחב נקב האדן שיכנס היד באדן. וכל זה הוא מבואר מאוד:

(ד"ה משולבות) פשוט שענין שיפוי הראשים שכתב רש"י ז"ל כאן הוא מ"ש רש"י ז"ל לעיל שהידות הי' חרוצות משלשת צדיהן:

(ד"ה אשה אל אחותה) ר"ל שאשה אל אחותה הוא מאמר בפני עצמו ואינו מחובר עם פעל משולבות שלפניו. רק מוסב על שתי ידות שלפני פניו והשיעור שתי ידות לקרש האחד משולבות ואשה על אחותה. וענין משולבות שיהיו חרוצות משלשת צדיהן כדי שיכנסו בנקב האדן כשליבות הנכנסות בסולם. וענין אשה אל אחותה שזכר אח"כ ר"ל שיהי' החריצין מכוונים כמדת זה כן מדת זה והוא מ"ש לעיל שהי' חורץ בצמצום מכל השלש צדדין כעובי שפת האדנים לא פחות ולא יותר וכמו כן הי' חורץ באמצע הקרש. כעובי שני שפתי האדנים הבאות באמצע הקרש ולא יותר א"כ הי' כל הידות של כל הקרשים מכוונות. שכמרחק שבין הידות בקרש האחד כן מרחק שבין הידות בכל הקרשים. וכן כמרחק שבין יד קרש זה ויד הקרש שבצדו כן מרחק יד הקרש האחר מיד קרש שבצדו וכזה הלאה בכל הקרשים. וכן רוחב ועובי הידות שוה בכל הקרשים כמלא נקב האדן בצמצום והכל מטעם הנ"ל. וזהו אשה אל אחותה שע"י זה הי' כל הידות מכוונות ברחבן ועוביין ובשיעור המשכן מרוחב הקרש וכולן מסודרין בסדר נאה. אבל אם לא הי' מדקדק אלא שלא יהי' החריצין פחותין מעובי שפת האדן כדי שלא יהי' ריווח בין קרש וקרש. אבל לא הי' מצמצם שיהיו החריצין כמדת עובי שפתי האדנים. בחריצין שבצדי הקרשים ויכולין להיות יותר מעובי שפת האדן. הן בחריצין שברוחב הקרשים בצדיהן והן בחריצין שבעובי הקרשים וכן אם לא הי' היד מכוון בכל הקרשים למדת הנקב שבאדן. למלאות כל חללו בצמצום. אבל הי' יכול להיות גם פחות מחלל הנקב א"כ בכל האופנים האלה כיון שאין החריצין בצמצום. א"כ היינו צריכין לומר שאין רוחב ועובי כל שני אדנים שבקרש האחד כרוחב ועובי הקרש יחרוץ לפעמים בקרש האחד יותר מבחבירו. הן ברוחב הקרש והן בעובי ידות הקרש א"כ בעובי הקרשים יהי' ידות הקרש האחד משוכין לצד חוץ בעובי הקרש וידות הקרש האחר משוכין לצד פנים בעובי הקרש. וכן ברוחב הקרשים יהי' ידות הקרש האחד משוכין לצד צפון ברוחב הקרש וידות הקרש האחר לצד דרום ברוחב הקרש. בקרשי המזרח והמערב ובקרשי הצפון והדרום יהי' בקצתן הידות משוכין לצד מזרח ובקצתן לצד מערב (ורש"י ז"ל לא כתב רק העדר הסדר שבעובי הקרשים זו משוכה לצד פנים וזו לצד חוץ והטעם מפני שמלת מכוונות מורה על העדר הכניסה והבליטה שגדרו דברים רבים העומדים בשטח אחד זה אצל זה ברחבן או זה כנגד זה בשטח אחד בעוביין וזהו הוראה העיקרית של מלת מכוונות. אבל באמת גם יושר מדת מרחק הידות שביארתי לעיל בכלל זה ומבואר) ואין זה פאר והדור למשכן העדות:

יח שם פאה יורה לרוב על הקו שבקצה השטח או על השטח שבקצה הגשם המעוק'. וא"כ לכל שטח פאות כסך הקוין המגבילין אותו. וכן לכל גשם פאות כסך שטחיו המגבילין אותו וכאן יורה מלת פאה על השטח שבקצה הגשם והוא נרדף למלת רוח המיוחד להוראה זו בלבד. אמנם שם מקצוע נופל בשטח על הנקודה לקו האורך וקו הרוחב המשתתפת בשניהם ובגשם יפול על הקו שמתאחדין בנקודת קצהו שלשת הזויות של שלשת שטחי הגשם הוא שטח האורך ושטח הרוחב ושטח העובי. והקו ההוא משותף לשטח הרוחב ושטח העובי וכל אורך הקו ההוא בצד החיצון שלו הפונה מחוץ לגשם יקרא מקצוע. ואולם אם הגשם ההוא חלול יקרא הצד הפנימי שלו הפונה ביתה זויות. וכן בשטח נקודת המקצוע הנ"ל בצד הפנימי של נטית קו האורך על קו הרוחב. יקרא זוית וכנגדו בצד החיצון יקרא מקצוע:

כב ירך המשכן הוא סוף המשכן ולא קצה המשכן וההבדל בין סוף לקצה כי שם קצה מורה על סוף התפשטות הגשם ותכליתו שאחרי הקצה ההוא כולה התפשטות הדבר וכמספר צדדי הגשם כן מספר קצותיו ולכן יפול שם קצה בכל צד מצדדי הגשם והוא היפוך אמצע הדבר ותוכו. אבל סוף הוא הפך הראש וההתחלה ואינו נופל בכל צדדי הגשם רק בקצוות מיוחדות והוא בשני אופנים אם שהקצה מהחלק היותר חשוב יקרא ראש והקצה מהחלק היותר פחות הוא סופו. והושאל מראש הבעלי חיים. שהשטח העליון הקרוב להשמים החשובים יקרא ראש בכל גשם כמו שראש הבעלי חיים שהוא היותר חשוב בגופם ויקרא ראש והשטח הפונה לארץ בכל גשם יקרא סופו להיותו יותר רחוק מן השמים מכל חלקי הגשם והוא הראש והסוף מפאת החשיבות ואם מפאת הקודם והמאוחר בזמן למפגע עינים או להקריבה והתנועה שהקצה מהגשם שנרגישהו בתחלה ע"י הראות או שנקרב אלי' בתחלה הוא הראש והקצה שנראהו אח"כ או שלא יעתק אליו המתקרב עד יתנוענע ראשונה בצד כל חלקי הגשם הוא הסוף ולפ"ז הראש והסוף אינו מיוחד מצד הגשם בעצמו רק מפאת הרואה או המתנוענע שלזה יהי' שני קצוות מזרח ומערב הראש והסוף ולהאחר יהי' מערב הראש ומזרח הסוף ושוב להאחר דרום וצפון הראש והסוף ולזולתו צפון ודרום הכל כפי שם הצד המקביל אל פני הרואה או המתנוענע (וכבר כתבתי בספר זה סדר יתרו בפסוק ויחן ישראל נגד ההר טעם למה נקרא מזרח פנים ומערב אחור) כל זה ברוב הגשמים אבל בגשם שמשמש כניסה ויציאה כחצר ובית ואוהל וכדומה. להיותו משמש כניסה ויציאה על שם השמוש הזה נקרא צד הפתח פנים והצד שכנגדו אחור או סוף לפי שבכניסה צד הפתח למפגע עיניה בתחלה. וכן המתנוענע יקרב אלי' בתחלה וכאן ביציאה יפנה הפנים אל צד הפתח והעורף לצד שכנגדו. וגם הצד שבו הפתח להיות' משמשת כניסה ויציא' הוא הצד היותר חשוב והצד שכנגדו רחוק יותר מן הצד החשוב ההוא מכותלי יתר הצדדין. והוא א"כ מטעם זה הצד היותר פחות ונקרא על כן צד הפתח ראש וצד שכנגדו סוף משני הפנים הנ"ל מפאת החשיבות והגריעות ומפאת הקדימה והאחור בזמן לקריבה או לראות וגם קצוות הראש והסוף מיוחדין מפאת הגשם בעצמו ולא מפאת הקבלת פני הרוא' או המתנוענע:

כד (ד"ה יהי') באמת שכל הקרשים חרוצין גם לרחבן בעוביין כמ"ש רש"י ז"ל לעיל בפסוק י"ז יע"ש אלא שעיקר הצורך לחרוץ הקרשים לרחבן בעוביין הוא בשביל קרשו המקצוע כדי שלא יפרידו האדנים בין קרשי המקצוע. לפי שעובי קרשי כותלי הצפון והדרום מדובקים עם רוחב קרשי המקצוע שבכותל המערבי. ובעבור הצורך לחרוץ קרשי המקצוע לרחבה בעוביים הוצרך לחרוץ גם שאר הקרשים בעוביים למען יהי' האדנים בסדר ושטח שוה ולא יהי' אחד בולט לצד פנים. ואחד נכנס הלאה לזה כאן בציווי ויהיו תואמים וגו' לא כתב רש"י ז"ל רק וקרש המקצוע חרוץ לרחבו לפי שזהו עיקר הציווי בויהי' תואמים כי אין שאר הקרשים מעלין ומורידין בענין זה רק קרשי המקצוע וקרשי המקצוע המה רק הגורם לחריצת שאר הקרשים וזה מבואר מאוד. ודברי הרא"ם ז"ל בכאן לא הבינותים היטב:

(ד"ה אל הטבעת) הנה כדי להתאים יחד הקרשים בכל כותל הי' מהצורך לחרוץ הקרשים למטה ברחבם בשביל עובי שפתי האדנים אבל לחבר הקרשים בכל כותל יחד לבלתי יפלו ויתפרדו. ויהיו נצבין זקופין על עמדם הי' כמבואר להלן בפסוק. בריחים בכל כתל המבריחים בכותל מן הקצה אל הקצה. אבל מן הצורך עוד לחבר הכותלים יחדיו כותלי הצפון והדרום עם קיר המערבי למען יעמדו על עמדן ולא ימוטו כי להתאים הכותלים יחדיו הי' כנ"ל הקרשים חרוצים למטה גם בעוביין לרחבן בשביל עובי שפתי האדנים. אבל עדיין צריך לחברם למען לא יפלו הכותלים ויתפרדו. לתכלית זה באו הטבעות שבקרשי המקצוע מכותלי צפון ודרום. והנה הטבעות ההם היו קבועות בעובי קרשי המקצוע בצד העובי הפונה לרוחב קרשי מקצועות המערב ותוך הטבעות ההם הי' מכניס ראש קרשי מקצועות המערב (שהי' באות רחבן כנגד אמת עובי קרשי מקצועות הצפון והדרום) ובזה התדבקו הכותלים יחדיו והיו לאוהל אחד. ואמנם צריך לומר לפי זה שהי' אורך הטבעות הקבועים בעובי קרשי מקצועות הצפון והדרום. אמה וחצי כרוחב קרשי מקצועות המערב והי' משוך ארכן א"כ חצי אמה הלאה מעובי קרשי מקצועות הצפון והדרום. וכן צ"ל עוד שהי' הטבעות ההם מרובעות ולא עגולות ושהי' חורץ קרשי מקצועות הצפון והדרום ברחבן לעוביין למען יכנס בחריץ ההוא עובי שפת הטבעות והי' חורץ כדי עובי שפת הטבעות ולא יפסיקו שפת הטבעות בין כותלי הצפון והדרום וקור המערבי ויתאימו הכותלים יחד. וכזה הוצרך ג"כ לחרוץ קרשי מקצועות המערב בעוביין בצד הפונה לקרש המערבי שאצלו להביא שמה שפת הטבעת. לבעבור יתאים עם הקרש שאצלו. והנך רואה מכאן כי בקרשי המקצועות הוצרך לחרוץ גם למעלה ברחבן כמו שהוצרך לחרוץ בכל הקרשים למטה כנ"ל. והנה כמו שכתבתי למעלה כי אף שעיקר הצורך לחרוץ למטה לרחבן בעוביין אינו רק בקרשי המקצוע מ"מ לדעת חז"ל בשביל הצורך הזה בקרשי המקצוע הי' ג"כ כל הקרשים חרוצים למטה לרחבן בעוביין. כדי שיהי' כל האדנים בסדר שוה על דרך זה אמרו רז"ל ג"כ כאן שאף שצורך הטבעות אינן אלא בקרשי מקצועות המערב. בכל זה בשביל הצורך הזה באו כל הקרשים אשר מסביב למשכן מוקפין למעלה בטבעות בראשם. וא"כ היו כולם חרוצין גם למעלה ברחבם כדי עובי שפת הטבעות לבעבור יתאימו הקרשים יחדיו וכל זה למען היות כל הקרשים שווין בתמונה. ולפי זה צריך לומר שעובי שפת טבעות קרשי מקצועות הצפון והדרום שבעובי קרשי המקצוע הפונה למערב משותף גם לטבעות הקבועים בקרשי המקצוע ההם והוא דופן כפול לשניהם שאם לא נאמר כן הרי יפסיק דופן הטבעות הקבועים ההם בין כותלי הצפון והדרום לכותל המערבי. ולא יתאימו יחד הכותלים. וכתב רש"י ז"ל שלא ידע אם אותן טבעות היו קבועות או מטולטלות. ור"ל שקרשים שאחרי קרשי המקצוע אינו ידוע אם הם קבועות או מטולטלות. אבל אין כוונתו ז"ל על הטבעות שבקרשי המקצוע שהם ע"כ הי' מטולטלות ויכלו להסירם מעל הקרשים דאל"כ לא הי' יכולים לפרק את המשכן. וכן צ"ל עוד שהיו כל הקרשים חרוצים לרחבן בעוביין גם למעלה לעבר הפונה ביתה עכ"פ כמ"ש רש"י ז"ל אח"כ פסוק כ"ט ד"ה וצפית שכל הכותל הי' חלק מבפנים מבלתי בליטה כן נ"ל לבאר דברי רש"י ז"ל:

(ד"ה כן יהי') ר"ל שאין מאמר לשני המקצועות. פירוש מאמר כן יהי' לשניהם הכתוב לפניו שא"כ למה חזר וכתב עוד לבסוף מלת יהי' אלא ע"כ צ"ל שכל אחד מאמר לעצמו. כן יהי' לשניהם הוא דבור לעצמו ולשני המקצעות יהי' הוא דבור לעצמו והראשון על שני הקרשים שבמקצוע אחד והשני על שני המקצועות. מדברי הרא"ם ז"ל:

כה דהרמב"ן ז"ל כתב וז"ל ברייתא זו כפי משמעה יש בה תימה גדולה כי כשחורץ מן הקרש רביע מכאן ורביע מכאן ובאמצע חורץ כחצי רוחב הקרש נמצא כולו חרוץ ולא נשאר בו יד ורגל כלל עכ"ל. ובאמת פי' הברייתא כמ"ש רש"י ז"ל לעיל בסדר המקראות בפסוק י"ז ולפ"ז כך הוא הפירוש. שתחלה אמר דרך כלל וחורץ הקרש מלמטה. ואח"כ פירש לך שיעור החריץ ואמר רביע מכאן ורביע מכאן. ר"ל רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן הי' מניח ברוחב הקרש לידות והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע וזהו החריץ מדברי הרא"ם ז"ל:

כו (ד"ה חמשה) מ"ש רש"י ז"ל ושני חרקים בין טבעת לטבעת כדי שיהיו הטבעות מכוונין כו' ר"ל שע"י שיווי ההבדל בין הטבעות יבואו הטבעות מכוונין אבל אין זה תלוי במה ששני חלקים (ד"ל שני רביעי הקרש) בין טבעת לטבעת שאף אם היה פחות או יותר מזה ביניהם הי' ג"כ הטבעות מכוונין והעיקר בזה שיווי ההבדל ולא כמות ההבדל אבל צורך הב' חלקים בין ב' הטבעות כדי שיהי' ג"כ בין הטבעת העליון לבריח התיכון כמו מבריח התיכון לבריח התחתון ובזה יהיו הבריחים משולשים בתוך גובה הקרש שמראש הקרש עד הבריח העליון כמו מבריח התיכון עד בריח התחתון ומבריח התיכון עד בריח התחתון כמו מבריח התחתון עד סוף הקרש ואף שע"י חלוקה זו נחלק הקרש לד' חלקים שווים מ"מ לא כנו ז"ל לחלוקה זו מרובעים רק משולשים רפי שנעשתה החלוקה ההיא ע"י ג' בריחים וגם מפני שיש לנו על ידה ג' השוואות. שיווי א' אל ב' ושיווי ב' אל ג' ושיווי ג' אל ד' ובזה יצא לנו שכולם שווין זל"ז מראש הקרש עד בריח העליון שוה להבדל שבין בריח העליון לבריח התיכון. הבדל שבין בריח העליון לבריח התיכון שוה להבדל שבין בריח התיכון לבריח התחתון. הבדל שבין בריח התיכון לבריח התחתון שוה להבדל שבין בריח התחתון לסוף הקרש. ובזה יצא לנו שכל ארבעת ההבדלים שווין ועל דרך זה כנו חז"ל כל ד' חלקים שווים בסגנון זה שהם משולשים כמ"ש ז"ר גבי מגלה שאם הטיל בה ג' חוטין כשרה אמר רנב"י ובלבד שיהיו משורשין ופירש"י ז"ל שיהא מראש הדף לגיד כמניך הא' לב' ומגיד הא' לב' כמב' לג' ומב' לג' כמג' לסוף התפירה וכזה אמרו ז"ל ג"כ אצל ערי מקלט מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון כנל"ב. ומ"ש רש"י ז"ל עוד שה' בריחים שבמערבי אורך העליונים והתחתונים לא יקשה בזה אף שברוחב הקרשים שבמערב יש י"ב אמה הרי מ"מ לא היה רחבן בחלל המשכן רק י' אמות שהב' אמות שבב' המקצועות דין באות כנגד אמת עובי קרש הצפון והדרום כמ"ש רש"י ז"ל לעיל פסוק כ"ג שזה אינו קושיא כמו שפירש"י ז"ר להלן פסוק כ"ט בד"ה וצפית כי הבריחים היו בקרשי המשכן מבחוץ ולא מבפנים וא"כ מבחוץ הי' רוחב הקרשים י"ב אמה וזה מבואר:

כט ר"ל שאין הפירוש שתעשה הטבעות בתים לבריחים שהרי ממילא היו בתים לבריחים וא"צ לתקין לזה. לזה ע"כ הוא מאמר בפ"ע ואינו מוסב על הקודם. והכוונה שאמר הכתוב מה היו הטבעות משמשות בקרש ואמר שיהיו בתים לבריחים:

(ד"ה וצפית) פשוט שכ"ז אינו מהכרח הכתובים וגם לא מן הסברא רק מן הקבלה האמתית. והנה לפ"ז תבין שמ"ש רש"י ז"ל שהיו ב' טבעות בכר קרש אינו ר"ל זה בצד זה לרוחב הקרש שא"כ היה מהצורך לקבוע בכל קרש ג' פיפיות כדי לכסות חלק הבריחים שבין הטבעית וע"כ שלא הי' בכל קרש לרחבו כי אם טבעת והיתה נתונה באמצע רוחב הקרש ובפיפיות היו קבועין אחת לרוחב הקרש מזה לטבעת והב' מזה לטבעת וא"כ ע"כ מ"ש רש"י ז"ל לעיל שהיו ב' טבעות לכל קרש ר"ר לאורך הקרש זה תחת זה טבעת א' לבריח העליון והכ' לבריח התחתון ומבואר:

ל (ד"ה הראית) שהוא פעל מורכב מעבר ועתיד שעדיין פעל ההראות עתיד אבל בזמן ההקמה יהיה פעל עבר והרבה כיו"ב יש במקרא. כמו לא אשלחך כי אם ברכתני וחביריו:

לא (ד"ה תכלת) מבואר זה לעיל ברש"י סדר זה פ' כ"ו פסוק א':

(ד"ה מעשה חושב) גם זה מבואר לעיל פ' כ"ו פסוק א' ברש"י:

(ד"ה כרובים) מ"ש רש"י ז"ל שהפרוכת ארכה לרוחב שכן ורחבה לגובה המשכן. כ' הרא"ם ז"ל וז"ל לא ידעתי למה לא יהיה רחבה לרוחב המשכן וארכה לאורך המשכן (ר"ל לגובה המשכן) ועוד שבתמונת המרובע (שהפרוכת ארכה י' ורחבה י') לא יפול אורך ורוחב (ר"ל שגם ל' רחבה כרחבו וארכה לארכו לא יתכן במרובע) עכ"ל, ול"ג שצריך להגיה באמת רחבה כרוחב המשכן וארכה לאורך המשכן ולשון דזה יתכן שאף שאינו נופל רוחב ואורך מצד הפרוכת עצמו להיותה מרובעת י' על י' מ"מ יפול בה אורך ורוחב מצד רוחב וגובה המשכן שישמחה הזקוף לגובה המשכן יכונה ארכה ושטחה המוטל לרוחב המשכן יכונה רחבה כנ"ל ופשוט:

לה כצ"ל משוך קימעא כלפי המזרח כו' וכן הוא הגירסא ברא"ם ור"ל שאין מזבח הזהב בתוך האויר שבין השולחן והמנורה רק נגד האויר שבין השולחן והמנורה ועי"ז הוא משוך כלפי הפתח שבמזרח ופשוט:

לז ושם מסך הוא מענין סכך והגנה ע"ש שהוילון מגין על החלל ומסככו בעד האויר שחוצה לו: [ד"ה רוקם] ר"ל כי רוקם בציירי הוא שם התואר ופירושו כמעשה האומן הרוקם אבל מעשה רוקם בסגור הקוף הוא שם דבר ופירושו, במעשה אומנות. הרקימה וכמוהו בשירי הכבוד לפני אוכל תתן אוכל:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה