אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר שופטים › פרק יט

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר שופטים · פרק יט

פרק יח

ג כי פעל תכין נגזר משם נכון המורה ברוב על שלמות הדבר אם שלמות היופי הראוי לדבר כפי תכליתו כמו נכון יהי' הר בית ד' וגו' ואם שלמות עצם הדבר ותמימותו בלי שום חסרון כמו והממלכה נכונה ביד וגו' והרבה כיוצא בו וכן כאן מורה פעל תכין בענין שלמות עצם הדרך שתכליתו להוליך למחוז החפץ והוא שלם בענין התכלית ההוא ולזה אמרו ז"ל מקלט הי' כתוב על פרשת דרכים:

(ד"ה ושלשת) ונופל בזה מספר המשולש לפי סך הדמויים שיש כאן ובכיוצא בזה השתמשו בש"ס בלשון משולש רפי שלכל שיווי יצטרך שני דברים שיפול בהם השיווי. והנה מן הגבול עד העיר הראשונה כשיעור שיש מהעיר הראשונה לשני'. הרי כאן שיווי אחד וכשיעור שמן השני' לשלישית הרי שיווי שני וכמהלך שמן השלישית לגבול השני. הנה שיווי שלישי. שלשלשת שיוויים צריך ארבע דברים א' שוה אל ב' ואל ג' ואל ד' ומבואר מאוד ויעויין מ"ש הרא"ם ז"ל בזה ומה שכתבתי נראה לי יותר והקורא יבחר:

ה ושיעור הכתוב לפי זה. ונדחה ידו אשר אחזה בגרזן לכרות העץ וחסר בפסוק אשר אחזה ומדרך הלשון לחסר פעל האחיזה והנגיעה ולהורות הפעל דזה ע"י הבית לבדו שבראש השם שאחרי הפעל החסר הזה כמו ידו בכל ויד כל בו. היא בעינים וחסר יחס החבור (כי האחיזה והנגיעה הוא ג"כ יחס החבור) הוא יושבת בעינים והרבה כיוצא ועל דרך זה בא ג"כ כאן ונדחה ידו בגרזן ור"ל שידו שאוחזת בברזל הגרזן נשמטה ומתוך כך נשל הברזל מקתו או לא הי' יכול לאמן ידיו בעת הבקוע והשיל הברזל הבקעת ונחזה והרגה כפי כל אחד מן הפירושים שזכר רש"י ז"ל בסמוך ומבואר:

(ד"ה ונשל) היא מחלוקת תנאים במשנה מכות ולדעה ראשונה אינו גולה אא"כ אגדו בידו דהיינו נשמט הברזל מקתו שהדבר שבו נעשה פעל ההריגה שהוא הגרזן נשאר אגדו בידו אבל השיל הברזל מן העין והתיזה הבקעת והרגה אינו גולה ולאידך תנא הוא להפך דדוקא אין אגדו בידו דומיא דבקעת שהרגה הוא דגולה אבל אגדו בידו דומיא דנשמט הברזל מקתו אינו גולה והטעם בכל זה כי יש פנים לכאן ולכאן איזה מהם קרוב יותר לאונס אם אגדו בידו או אין אגדו בידו וכל חד מהנך תנאי מביאין ראי' לפירושם מן הפסוק כמו ששנינו בברייתא שהובא בש"ס על הך משנה ולכך כל אחד מן התנאים מוציא הצד של הפירוש דאידך תנא ממשמעות וכלל דין הגלות:

ו ר"ל שאינו דבק עם הוא ינוס אל אחת וגו' הסמוך לו בפסוק שלפניו בסופו רק שדבוק עם תכין לך הדרך שבפסוק ג' שאל"כ אין טעם לדבר הוא ינוס אל אחת הערים פן ירדוף וגו'. ומי ימנע עתה ביד גואל הדם לרדוף אחריו בדרך מנוסתו, אבל אם הוא דבוק עם תכין לך וגו' יבוא פירוש הפסוק על נכון שע"י רבוי ערי המקלט והכנת הדרך יוכל הרוצח לנוס בנקל ויקשה על גואל הדם להשיגו בדרך:

ח לא נמצא בכתוב שהבריר יהושוע רק שלש ערי מקלט לבד שלש שבעבר הירדן שהבדיל משה וע"כ צ"ל שמה שנאמר להלן בפסוק שאחריו ויספת לך עוד שלש וגו' והכוונה לעתיד לבוא בהנחל עליון גוים האחרים לישראל והם קני וקניזי וקדמוני שלא כבש יהושוע אלא שבעה עממין מהעשרה עממין שנתן הקב"ה לאברהם. כמו שנזכר בסדר לך כמ"ש רש"י ז"ל שם וז"ל עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה אדום ומואב ועמון והם קני וקניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד וכו' עכ"ל:

טו וליכא למימר אדרבה ניליף מיני' דכל מקום שנאמר עד אינו אלא אחד דומיא דעד דהכא. דזה אינו דא"כ אחד למה לי וסתם עד אינו אלא אחד. וע"כ שבא להוציא עד הנזכר במקום אחר ולהורות היותי שנים דוקא. וכן אמרו ז"ל בסוטה ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד למה פרט לך הכתוב אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה לכל עון) עון פירושו עונש כמו כי לא שלם עון האמורי גדול עוני מנשוא והרבה כיוצא. ולזה הוא כולל בין עונש גוף ובין עונש ממון ומדפרט לכל עון ולכל חטאת ולישתוק מיני' שכבר אמר לא יקום עד אחד באיש הילכך דרשינן שבא ללמד לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה:

(ד"ה על פי) הכי משמעותא דקרא על פי העדים שיאמרו לדיינין ואיתמעיט כתבן ותורגמן:

טז מכאן ילפינין במס' מכות בברייתא גדר הזמה שהוא אם העדות עדות סרה לפי דברי המזימין ר"ל שסרה גופה של עדות שלא היו הזוממין במעמד ונוכחית המעשה שמעמידין עלי' ובזה האמינה תורה לאחרונים יותר מהראשונים אבל בהכחשת אופן המאורע לבד אין האחרונים נאמנים יותר מהראשונים:

יז דאי בבעלי דינים וכי שנים באין לדין ולא שלשה ועוד וכי אנשים באים לדין ולא נשים. וע"כ דבעדים הכתוב מדבר ומוסב על פסוק שלפניו כי יקום עד חמס באיש וסתם עד אינו אלא שנים כמ"ש רש"י ז"ל לעיל:

(ד"ה אשר) וחסר ויו החבור ואשר כדרך הלשון:

(ד"ה לפני) כן הוא משמעו של הפסוק לפני ד' לפני הכהנים והשופטים. ולפני הכהנים השופטים הוא ביאור למאמר לפני ד' ומקום וועד ב"ד נקרא לפני ד' לפי שצריכין לשפוט עפ"י התורה ולישב במורא ולהזהר מאוד ולהיות מתון:

(ד"ה אשר יהיו) כבר מבואר זה לעיל בריש הסדר פסוק ט':

יח ומכאן ילפינן שאין העדים נעשין זוממין עד שיזומו שניהם כמו שפירש"י ז"ל בפ"ק דמכות על מה ששנינו שם ר"ש אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיזומו שניהם אף שלשה וכו':

יט וכמו ששנינו בברייתא דמכות דלא אמרינן ק"ו. לפי שאין עונשין מן הדין:

(ד"ה לעשות) שלא הי' לו לומר אלא כאשר זמם לעשות ולישתוק מה תלמוד לומר לאחיו לאחיו ולא לאחותו:

כ בכר מקים שנא' אצל מיתת ב"ד וכל ישראל ישמעו וייראו דרשו בו ז"ל לשון זה שבא ללמד שמכריזין עליהם בב"ד והלשון הזה נאמר כאן וכן בסדר תצא אצל בן סורר ומורה. אבל קשה שלמעלה בסדר זה אצל זקן ממרא שנאמר שם ג"כ וכל העם ישמעו וייראו פירש"י ז"ל שם מכאן שממתינין לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל וזהו מחלוקת ר"ע ור' יודא במשנה פרק הנחנקין שר"ע למד מכאן שממתינין לו עד הרגל ור' יודא פליג שבא ללמד ער הכרזה לבד. ונהי די"ל דלר"ע נמי צריך הכרזה דאל"כ מה תועלת יש בהמתנה עד הרגל ולר"ע תרתי בעי מ"מ למה פירש"י ז"ל שם אליבא דר"ע. וכאן גבי עדים זוממין וכן בסדר תצא אצל בן סורר ומורה פירש אליבא דר' יודא בלחוד כן הקשה הרא"ם ז"ל ועמד בצ"ע ומה שנלע"ד בזה אחרי שנדקדק. למה נחלקו ר"ע ור"י בזקן ממרא לחוד ולא נחלקו בכל הצריכין הכרזה בחייבי מיתות כגון בן סורר ועדים זוממין שהרי בכולן אינו כתוב אלא לשון זה ישמעו וייראו. ועוד דגם ר"י דפליג התם אדר"ע וסובר דאין ממתינין לו עד הרגל מ"מ סבור הוא דכותבין ושולחין בכל המקומות פלוני נתחייב מיתה על אשר המרה פי ב"ד הגדול ולא נתפרש בשאר חייבי מיתות שצריכין הכרזה שצריך לכתוב לכל מקום ולהכריז שם (דאם לא שיכריזו בכל המקומות מה תועלת יש במה שכותבין ושולחין בכל מקום) ומסתמא שאין מכריזין רק באותו מקום בלבד שעבר ונידון שם. ולכך צ"ל שבין לר"ע ובין לר"י אין מכריזין בשאר חייבי מיתות שצריכין הכרזה דק במקום הנידון ולא נחלקו אלא גבי זקן ממרא והחילוק שבין זקן ממרא לשאר חייבי מיתות. הוא לע"ד כזה דגבי שאר חייבי מיתות ב"ד אותן שצריכין הכרזה. י"ר שרא הצריכה התורה להכריז רק במקום שנעשה בו הזדון מפני ששם היתה התקלה ההיא. ושם נעשה בו משפט מות הילכך החיוב על ב"ד המקום ההוא לאיים ולהזהיר אנשי המקום. לבל יאונה עוד המכשול הזה בקרבם (ומה שלא הצריכה התורה הכרזה בכל חייבי מיתות כדי להזהיר אנשי מקום מעשה העבירה. יש לתת טעם בדבר ויהי' הטעם מה שיהי' עכ"פ טעם ההכרזה בהארבעה שצריכין הכרזה אינו אלא לאיום ואזהרה) אבל שאר מקומות ישראל שלא נעשתה שם הנבלה מן הסברא שלא אמרה תורה להכריז שם אבל האיום והאזהרה במקום מיוחד הוא מקום התקלה לא יתכן אלא בשאר עבירות שמעשה העבירה קלה ומסורה לכל אדם לעשותה בפתוי היצר ולכן להיות שאירעה התקלה במקום ההוא וקלות החטא יש לאיים ולהזהיר אנשי המקום לבל ימצא בקרבם עוד אשר יזיד לעשות כמוהו. אבל בחטא המראה שלא ימלא איש את לבבו למרות פי ראשי סנהדראות רק אדם גדול בחכמה ובשנים אשר גבה לבו לרוב חכמתו אינו נופל איום ואזהרה במקום מיוחד שאינם מצויים כל כך במקום אחד חכמים עזי מצח הרבה אשר ירימו יד בב"ד הגדול למרות פיהם במקום לשכת הגזית בעזרה ועוד מה צורך בהודעה שאם יפקד מן המקום חושב גדול ונכבד כמו הממרא ההוא כל חושב ותושב מן המקום ההוא ירגיש החסרון וידע כי נעשה בו משפט מות והלכך שפיר אנו למדין ממה שהצריכה התורה הכרזה בזקן ממרא אף שהחטא ההוא לא שכיח במקום אח' וגם הריגת העובר מפורסם ממילא לתושבי מקום הממרה שכל טעם ההכרזה הוא רק בשביל חומך חטא ההמראה למרות פי ב"ד גדול שמהם חצא תורה לכל ישראל ולזה הוא צריך הודעה לכל כללות ישראל כי בכללות ארץ ישראל אפשר שימצאו רבים ממרים וכיון שצורך בשביל כללות ישראל יתכן זה גם בממרה ולזה נחלקו ר"ע ור"י באיזה אופן תהי' ההודעה לכל ערי ישראל דלר"ע ע"י שממתינין להמיתו עד הרגל ולר"י אין נראה לו זה כמן שאמר נמצא אתה מענה את דינו ארא ששולחין כתב להודיע בכל ערי ישראל וב"ד שבכל עיר יכריזו מה שנעשה בב"ד הגדול לפלוני הממרה כן נ"ל בזה:

כא כן הוא בש"ס פרק החובל מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי (כלומר אי ס"ד דעין תחת עין וכן יד תחת יד וגו' דכתיב בחובל בחבירו בפרשת משפטים הוא עין ויד ממש א"כ ממילא שמעינן שאם העדים העידו שפלוני קיטע יד חבירו ובאו לחייבו לקטוע ידו ואח"כ הוזמו שקוטעין יד העדים ממ"ש ועשיתם לו כאשר זמם וא"כ יד ביד דכתיב בפרשה שלפנינו גבי עדים זוממין למה לי) ש"מ ממון. ואשמועינן קרא שאם העידו שפלוני קיטע יד חבירו והוזמו משלמין ממון הניתן יד ביד מפירש"י ז"ל) ואיידי דכתיב יד ביד כתב נמי רגל ברגל (ואינך כולהו ועכ"פ ילפי' מכאן דמ"ש בחובל בחבירו בפרשת משפטים עין תחת עין וגו' פירושו ממון) ע"כ הש"ס שם:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה