באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר שופטים · פרק יח
א שהרי מאמר זה מיותר וכבר אמר לא יהי' לכהנים הלוים וגו' וע"כ דמרבה אפילו בעלי מומין:
(ד"ה חרק) ר"ל בזת מלחמה וישב כפל הלשון כדרכו הטוב (ד"ה ונחלתו) גם כאן ביאר כפל הלשון שאשי ד' הוא פרטי ואינו מורה רק על קדשי המקדש שעולה מהם לאישים אבל נחלתו הוא כולל גם קדשי הגבור. ודע שלעולם כל זכות באיזה דבר הנמשך בכל זמן ובכל דור יכונה נחלה שהוא דבר קיים כמו נחלת אבות. ודע שב' נקודות ההפסק שבאו קודם דבור בקרב אחיו. וכן ב' נקודות ההפסק שבאו בהמשך לשון רש"י ז"ל שוב שנית קודם דבור בקרב אחיו הכל טעות סופרים כי כולו דבור אחד:
ג שהכהנים פטורין מן המתנות והלוים הם בספק אם הם בכלל עם לכן פטורין ממתנות דהממע"ה. ואם נטר הכהן לא יחזיר מדברי הרא"ם ז"ל
ד (ד"ה וראשית) ר"ל שאין פי' ראשית גז צאנך שהגזה הראשונה של שנה הראשונה תתן כולה לכהן ושאר הגזות שבכל שנה ושנה פטורות או שהצאן הראשון שאתה גוזז תתן לכהן ושאר הצאן פטורות אלא שפירוש ראשית גז צאנך שבכל שנה שאתה גוזז צאנך חתן מן כללות הגזה את הראשית לכהן עכ"ל הרא"ם ז"ל ור"ל שפירוש ראשית גז צאנך כפירו' ראשית דגנך שקורא אותו במקום אחר תרומה וע"כ שמדגן שר כל שנה תתן דראשית לכהן וכיון שכלל בפסוק שלפנינו שני הראשיות ראשית הדגן וראשית הגז בפסוק א' ע"כ שפי' שניהם שוה:
בא"ד וכמה צאן כו'. ופירש"י ז"ל בפרק ראשית הגז עשויות שמעשות את בעליהן למצוה שלא הי' מצוה בפחות והיינו ראשית הגז דכתיב בה צאן דמשפע מרובה דאלו בכורה בכור שור כתיב דמשמע חד וכן מתנות זרוע ולחיים וקבה אם שור אם שה כתיב אפילו חד מדברי הרא"ם ז"ר:
ו ר"ל בכל בני לוי בין יהיו כהנים או לא:
ח שאין במוספי הרגלים רק עולות ושעיר חטאת ומהעולות אין לכהנים אלא העורות:
יב אם הי' נאמר עושה כל אלה מלת כל דבוק עם אלה, שהם הדברים הנעשים אבל עכשיו שנאמר כל עושה אלה מלת כל דבוק עם עושה והכללות הוא בהעושים:
יג לפי פשוטו פירושו תמים תהי' לד' אלקיך ומלת עם באה במקום למד אבל לפי מדרשו מאמר עם ד' אלקיך הוא שכר התמימות והשיעור שתהי' תמים אז תהי' עם ד' אלקיך כלומר לחלקו ונחלתו כמ"ש עם תמים תתמם מדברי הרא"ם ז"ל בשם הספרי:
יד דמאמר ואתה לא כן נתן לך ד' אלקיך משמעו שהוזהרו על זה קודם אזהרת לא ימצא בך מעונן וגו' והיכן הוזהרו על כך לזה כתב רש"י ז"ל שאזהרה זו ניכרת במה ששרה השי"ת שכינתו על נביאי ישראל וגם נתן להם אורים ותומים מדברי הרא"ם ז"ל:
טו ר"ל דאין פירושו כמוני במדרגה שהרי כתוב ולא קם נביא בישראל עוד כמשה אבל פירושו כמוני שאני מקרב אחיך מדברי הרא"ם ז"ל:
כ לא אמר אשר לא צויתיו סתם אבל אשר אשר לא צויתיו בכנוי הנוכח. וכן הוסיף מלת לדבר וכל זה משמעו אותו לא צויתי וצויתי לאחר וכן שלא נצטוה לדבר אבל גוף דדבר יש בו מצוה:
(ד"ה ואשר ידבר) תחלה אמר המתנבא מה שלא שמע כלל והוסיף עוד אח"כ המתנבא מה ששמע מפי נביא נביא אחר אבל לא נאמרה הנבואה אליו:
בא"ד אבל הכובש וכו' גם זה נלמד מקרא דלעיל והי' האיש אשר לא ישמע אל דברי וגו' קרי בי' לא ישמיע ר"ל שכבש נבואתו כמו שאמרו ז"ל בסנהדרין פרק הנחנקין:
כא לא אמר כי תאמר בלבבך. רק וכי תאמר וגו' בתוספת ואו. לזה אמרו ז"ר שרמז יש כאן היותו כענין וכי תבואו אל הארץ שפירושו כאשר תבואו ואין פירושו דילמא כמו כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו' שא"כ אין טעם לויו החבור וכי וע"כ יתפרש כאשר תאמר בלבבך איכה נדע הדבר אשר לא דברו ד' לזה אמרו ז"ל שרמז הכתוב על העתיד בימי ירמי' הנביא ע"ה:
כב ואין הבחינה הזו אלא אם ינבא הנביא ייעוד טוב ולא יבחן זה בייעוד רע כי אפשר שב מי שהנבואה עליו בתשובה ומעשה נינוה יוכיח וכבר האריך בזה הרמב"ם ז"ל בהקדמת פירושו למשניות סדר זרעים יע"ש ביותר ביאור וראיות בא"ד אא"כ מומחה לך וכו', וגם במומחה אין שומעין בבטול מצוה עולמית רק בבטול לפי שעה ולא לדורות כמו שסיים רש"י ז"ל ואם מצות הנביא בדבר הרשות רכו למקום פלוני וכיוצא מצוה לשמוע לו מיד אף שאינו מוחזק ומומחה כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה. בא"ד לכך נאמר אליו תשמעון והוא לעיל סוף פסוק ט"ו כי חזר חזר וכתב אחר כך פסוק י"ט. והי' האיש אשר לא ישמע וגו' אנכי אדרוש מעמו. לכן אמרו ז"ל שבא לרבות לשמוע לנביא אף בבטול מצוה לשעה:
(ד"ה לא תגור) שהרי פסוק זה לא נאמר אלא לענין הבחינה אם דבר הנביא אמת ולא כתב כאן עונש מיתה על הנביא. ואיך נופל כאן אזהרת לא תגור ממנו ויותר ראוי להיות מקומו למעלה בפסוק ד' שסוף הפסוק הוא שם ומת הנביא ההוא והי' לו לחבר לו מאמר לא תגור ממנו. ועוד הרי בכל מחויבי מיתת ב"ד לא מצינו כלל אזהרת לא תגור ולזה ע"כ צ"ל שאין יראה האמורה כאן יראת עשות המשפט בנביא מפני תקיפתו ואלמותו שעל זה כבר הוזהרו שופטי ישראל באזהרה כוללת לא תגורו מפני איש והוא כולל לכל דכר משפט עונשין ודיני ממון. אבל הכוונה ער יראת ודאגת הלב מפני נבואתו והליכתו בדרכי הנביאים הקדושים פן יענשו בדיני שמים. ולכך יחסומו פיהם מללמד חובה עליו לזה אמר אל יעלה מורא זו עליך ובזה האזהרה הזו מתייחסת לענין פסוק שלפנינו ופירוש זה הוא הלמד מענינו ומבואר: