אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר שופטים › פרק יז

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר שופטים · פרק יז

סדר שופטים

א ר"ל דכר דבר רע יתירא ולדרשא אתי ודרשו ז"ל בספרי שהוא אזהרה למפגל בקדשים ע"י דבור רע. כפי שבויקרא וקדושים לא נכתב רק עונש האוכל פגול אבל אזהרה למפגל לא שמענו. והרא"ם ז"ל כתוב דדבור רע לאו דוקא דקדשים נפסלין במחשבה כדנפקא לן מלא יחשב עכ"ל וכבר תמה עליו בתוי"ט ז"ל סוף פ"ג דמציעא דמחשבת פסול בקדשים בעי דבור דוקא כמו שהוכיחו התוס' ז"ל בסוף פרק הנזכר וכן מורה לשון רש"י והרע"ב ז"ל בפסחים וזבחים והכי קיימא לן:

ב ר"ל לא ברית כל התורה שאין חיוב מיתה בכל עבירה ויש מהן בכרת ויש במלקות וכאן הוא דבר הלמד מענינו שמדבר בע"ז כמ"ש בפסוק שאחריו וילך ויעבוד וגו':

ג ר"ל שאף אם יכוונו בע"ז דרך אמצעי שיהי' האמצעי בינו ובין האלקים גם זה אסור שהרי לא צוותי לעבדם:

ד כי העדות המכוונת בפרטות המעשה ובזמן ובמקום הוא עדות שלמה ונכונה ופירוש נכון איננו מזומן כמו כי נכון הדבר מעם האלקים וגו' (בסדר מקין) רק פירושו מענין הכשר. כמו כי נכון וכשר הדבר לפני המלך ולפי זה אין פירוש הדבר (נכון דדבר) דבר המעשה רק פירושו דבר העדות ומבואר:

ה ר"ל שאם שער שנידון בו אינו שער שעבד בו מוציאין אותו לשער שעבד בו כדילפינן מג"ש:

בא"ד ונאמר שעריך למעלה וכו'. והוא הנאמר בראש מקרא שלפנינו כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו':

ו ר"ל מה שנים אין נעשין זוממין עד שיזומו שניהם ואם לאו אין מקיימין דין הזמה בעד זומם דילפינן לה בש"ס ממ"ש גבי עדים זוממין. והנה עד שקר דעד וגו' ועשיתם לו כ שר זמם וגו'. ואסר מר כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. וזה נלמד ממ"ש במקום אחר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת וגו':

ח ההבדלה הוא הפך החבור והכסוי הפך הגלוי ושניהם משתתפין בהוראת רחוק הדבר האחד מהדבר האחר והיותם בלתי נוגעין זה בזה בקצותם וכמו שהדבר הנבדל בלתי נוגע בדבר שנבדל ממנו כן הדבר המכוסה אין קו הראות נוגע ופוגש בו אלא שהדבר המכוסה הוא נבדל מצד דבר שלישי שהוא אמצעי בין שני הנבדלים והנבדל הוא מצד הפרש המקומי לבד ולזה כל מכוסה נבדל ואין כל נבדל מכוסה כל זה בהבנה הגשמית של השמות הללו. ואולם בהבנה הרוחניות או המושאלות יכונה השגת הדבר המושג בנגיעה וכאלו המשיג נוגע במושג ודבק בו והסכלת המושג וקצור השגתו בהבדלה ופרוד שהמשיג נבדל מן המושג ורחוק ממנו ולזה כל דבר תמהון יאמר עלין שהוא פלאי לפי שקצר יד המשיג להשיג דרך התהוות הפלא הזה אבל לרוב ישתמש בעל הלשון להוראת קוצר ההשגה בשם העלם וכסוי לפי שהדבר הנעלם מן ההשגה הוא לרוב אם התולדה יוצאת מהקשים רבים ומשפטים אחוזים זו בזו כחוליות השרשרת לפי שהמשפטים ההם הם כמו אמצעי בין ההקדמה הראשונה שהוא מהמושכלות הראשונות ובין התולדה האחרונה הנדרשה והוא על יחס אחד עם הכיסוי הגשמי המפסיק בין הראות ויחס העין עם ההשגה אחד הוא וישתמשו הכתובים לכנות ההשגה בראות כמפורסם וקיצור ההשגת בכסוי והסתר ואולם לפי שכנ"ל הבדלה וכסוי משתתפין בבחינה מה לא יקפיד בעל הלשון בהבנה הרוחנית וישתמש בשם האחד במקום השני זהו כוונת רש"י ז"ל לקרב ענין הבדלה לענין כסוי:

(ד"ה בין דם) בברייתא הובא ברא"ם פירשו ז"ל בין דם נדה לדם זיבה ודם לידה וכן על דרך זה פירשו ז"ל בין דין לדין ובין נגע לנגע ופירוש בין דם לדם לפי זה בין כל מיני דמים כי כשירצה הלשון לכלול מינים רבים בנשוא אחד יטיל למד בין המינים כמן זאת תורת וגו' לזכר ולנקבה. וכן זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת וגו'. והנה מלת בין מורה פעם על ההפרש המקומי שיש בין שני נושאים כמו בין בית אל ובין העי ופעם על ההפרש הנשואי. כמו ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' ועל הנחה השני' הזו בא מלת בין כאן ואמר כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם וגו' ר"ל שהפליאה בדבר המשפט היא בין דם לדם בין נגע לנגע וגו' ר"ל בענין ההפרש שיש בכל מיני דמים ובכל מיני נגעים לידע בהם בין טומאה לטהרה זהו כפי מדרשם ז"ל. ומלשון רש"י ז"ל כאן נראה שלמד לדם אינו להורות הכללות רק להורות ההפרש כמו בין צדיק לרשע. וכן להבדיל בין הבהמה הטמאה לטהורה שמדרך הלשון או לכפול מלת בין או להטיל למד בנושא השני כמו בין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל בין הבהמה הטמאה לטהורה וכן עד"ז יתפרש כאן בין דם לדם. בין דם טמא לדם טהור:

ט הכי איתא בספרי והובא בש"פ וכי תעלה על דעתך שילך אל השופט אשר לא יהי' בימים ההם (וא"כ אשר יהי' בימים ההם נראה מיותר) אלא לומר לך אין לך אלא שופט שבימיך עכ"ל ז"ל. והוא עפ"י הכלל שביארתי פעמים רבות שהיתור בלשון יבוא לעורר על איזה בחינה שיש בענין המדובר ומבואר:

יא ימין ושמאל בהבנתו מושאלת יורה על צד הראוי והבלתי ראוי וכמו שהימין חשובה על השמאל כן צד הראוי יכונה ימין והבלתי ראוי שמאל וא"כ מה שאמר כאן לא תסור מהגדת השופט שמאל יתכן. אבל מה שאמר לא תסור לימין ע"כ צ"ל שהכוונה שידמה לך היות העד המתנגד אל דברי השופט הצד הימין. דהיינו שתדמה בדעתך שהשופט אמר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין וע"ז הזהירנו הכתוב לא תסור לימין המדומה דק תחליט בדעתך שהשגיאה אתך זהו פירוש לא תסור לימין אבל ביאור לא תסור לשמאל הוא כפשוטו שיודע אתה שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל וא"כ זה נלמד בק"ו מאזהרת לא תסור לימין זהו ביאור דבור זה:

יג שהרגל זמן האסיפה ובזה כל ישמעו:

טז בברייתא הובאה פ' כ"ג יכול לא ירבה למרכבתו ולפרשיו ת"ל לא ירבה לו סוסים (ותיבת לו מיותר שהי' לומר לא ירבה סוסים) לו אינו מרבה אבל מרבה למרכבתו ולפרשיו א"כ למה נאמר למען הרבות סוס סוסים בטלים וכו':

בא"ד שלא ישיב וכו'. ר"ר שויו ולא ישיב הוא לנתינת טעם והרבה ווין במקרא משמשין כיוצא בו וכן ויו ולא יסור שבפסוק שמושו לנתינת טעם וכתב הרא"ם ז"ר וז"ל והוקשה לו לרמב"ן ז"ל ממה דגרסינן בסנהדרין. לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ואם ישלח. המלך לקנות שם סוסים סחורה היא זו ומותר. וזה יש ליישב שי"ל שטעם האיסור שאם ירבה לו סוסים ישלח המלך אנשים מישראל להתיישב שם לשלוח לו סוסים בכל פעם ואין זה דומה לשאר סחורת ארעי אבל זה תמוה מה שתמה הסמ"ג על כמה קהלות קודש השוכנים שם ואפשר שטעמם כדתניא בתוספתא דקידושין אמר לו רבי עקיבא למנימן, גר מצרי טעית (ומותר אתה בקהל) שכבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות ואין מצרים יושבין במקומן אמנם רבי יהודה נחלק עליו במס' ידים ואוסר למצרים נתן הכתוב קצבה שנאמר מקץ ארבעים שנה אקבץ מצרים וגו' ובסוכה פרק החליל אמרו דאלכסנדריא של מצרים איענוש משום שעברו אלאו דלא תוסיפו לשוב וגו' ואותו מעשה הי' אחר בלבולו של סנחריב. ולכך העלה הסמ"ג שהתירץ הנכון בזה כפירוש ר"א ממיץ שלא אסרה תורה אלא בדרך זה כלומר מארץ ישראל למצרים עכ"ל הרא"ם ז"ל:

יז ד"ה וכסף גם זה יוצא מייתור מלת לו כמו דתנינן בספרי לו אינו מרבה אבל מרבה לחיילותיו ע"כ ואינו אסור אלא להניח בבית גנזיו:

יח נ"ל דדיוקו זה מייתור מאמר והי' כשבתו על כסא ממלכתו ולא הי' לו להיות תחלת הפסוק אלא מן וכתב לו וגו' לכך דרשו ז"ל שמאמר זה מחובר בדרך רמז עם האזהרות שלפניו לא ירבה לו וגו' ודרשו והי' לשון קיום והתמדה כמו שרגילין ז"ל לדרוש והי' בהווייתו יהא:

(ד"ה את משנה) והא דכתיב משנה במקום שנים מפני שכבר כתב ספר תורה בהיותו הדיוט שכל איש ישראל חייב לכתוב ס"ת לעצמו ועכשיו שמלך אין לו לכתוב אלא ס"ת אחד ונקרא משנה על שם היותו שני לראשון שכתב לו בהדיוטותו והראשון מניחו בבית גנזיו והשני שכתב לו אחרי מלכו הוא עמו תמיד יוצא למלחמה והוא עמו יושב בדין והוא עמו מיסב בסעודה והוא כנגדו אבל אם לא הי' לו ס"ת קודם שמלך כותב לו אחר מלכו שני ספרי תורה אחד מניח בבית גנזיו והשני יהי' עמו תמיד ולא יסור מעמו מדברי הרא"ם ז"ל

כ ר"ל דאלו במצוה של תורה הרי כבר אמור בפסוק שלפניו לשמור את כל דברי התורה וגו' וע"כ שמדבר כאן במצוה של נביא מדברי הרא"ם ז"ר:

(ד"ה למען) למעלה בפסוק י"ח לענין אזהרת רבוי סוס ונשים אמר שבזכות זה תתקיים מלכותו. וכמו שפירש"י ז"ל שם. ומכלל הן אתה שומע לאו שבעברו על לאוין ההם יוסר ממלוכה בסבת מלחמה או מרד וכאן לענין ציווי שמירת התורה אמר למען יאריך ימים וגו' ומכלל הן אתה שומע לאו קצור ימים:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה