אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר ראה › פרק יד

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר ראה · פרק יד

פרק יג

א (ד"ה בין עיניכם) ר"ל כאן הוא אומר בין עיניכם ואצל כהנים נאמר בראשם וילפינן קרחה קרחה בג"ש כדאיתא בש"ס:

ב ר"ל שיש כאן ב' טעמים ולכן אמר ובך בחר ולא כי בך בחר וע"כ שהוא טעם אחר ואין הבחירה סבת קדושה שהזכיר מקודם:

ג כפשוטו הוא לאו כללי לאסורי המאכלות הנזכרים אח"כ אבר לייתור הלאו הזה כמ"ש ז"ר כר היכי דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי ובפרט שלא בא הלאו דזה למלקות להיותו לאו שבכללות. לכן דרשוהו ז"ל לדרשה כל שתעבתי לך וכו', כיון שנעבדה עבירה באותו דבר כדי לאכלו הרי הוא בכל תאכל:

ו (ד"ה בבהמה) שהרי ברישא דקרא כתיב וכל בהמה וגו' מה ת"ל בבהמה שדי בהמה דרישא אבבהמה דסיפא ודרוש הכי בהמה הנמצאת בבהמה אותה תאכלו כן הוא בש"ס:

ז ולפ"ז חסר ו' אצל גמל וראוי להיות השסועה ואת הגמל. מדברי רא"ם ז"ל:. בא"ד למה נשנו כו'. ר"ל שכבר כתובים בסדר שמיני בת"כ:

ח וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בטעמו של דבר בסוף הלכות טומאת אוכלין הובא ברא"ם וז"ל מפני שהם נכונים ליכנס למקדש ברגל ולאכול קדשים

יא שהוא מקרא מיותר ולא היר"ל אלא וזה אשר לא תאכלו מן הצפור והוא כדתניא בספרי ומייתי לה בש"ס דקידושין רפי שנאמר ולקח למטהר שתי צפרים וגו' יכול כשם שהשחיטה אסורה (כמ"ש רש"י ז"ל להלן בדבור הסמוך) כך משולחת אסורה ת"ל כל צפור טהורה תאכלו ופירש"י ז"ל כל רבוייא הוא. וסיים עוד בברייתא הזו אי כשם שמשולחת מותרת כך תהא שחוטה מותרת ת"ל וזה אשר לא תאכלו מהם ופירש"י ז"ל אשר רבוייא הוא. ופריך אפוך אנא ומשני מסתברא לא אמרה תורה שלח לתקלה. וכתב רש"י ז"ר שם דלפ"ז צ"ל דרבוייא דכל צפור טהורה תאכלו אסמכתא בעלמא ע"כ מדברי הרא"ם ז"ל

יט כבר מבואר זה בסדר בראשית באורך מה יכלול שם שרץ בלה"ק לדעת רש"י ז"ר וכאן רמז רש"י ז"ר ע"ז בקצרה:

כא (ד"ה כי עם) אם המאמר הזה לנתינת טעם בלבד על אזהרת איסורי אכילה הקודמין היל"ל זה בתחלת הפרשה לפני כל האזהרות שזכר. ועוד למה הזכיר אותו אצל ראו נבלה ביחוד. לזה אמרו ז"ל רמז יש כאן היותו ג"כ מאמר בפ"ע בלתי דבוק עם הקודם (ד"ה לא תבשל) ר"ל ג"פ נזכר לאו זה בתורה ואמרו ז"ל גדי פרט לעופות גדי פרט לחיה גדי פרט לבהמה טמאה:

כב ר"ל אל תבשלו גדי בחלב אמו ומפני שמי שאינו מעשר כראוי עונשו שתבושל התבואה עודה בקשי' ע"י רוח קדים ששורפה והוא משל לבישור ולהורות על העונש הזה סמך לו לבשול גדי בחלב אמו:

בא"ד וכן לענין בכורים. ר"ל לפי שבמקום אחר אמר ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' לא תבשל גדי וגו' גם שם הסמיכות להורות העונש דזה אם אינם מפרישין בכורים כראוי ובכאן הוא סוף דבור ואח"כ מתחיל דבור אחר ונשמט בדפוס נקודות ההפסק:

(ד"ה שנה בשנה) ר"ל אין מעשרין משנה על חברתה וה"ה מן הישן על החדש ולאו דוקא מן החדש על הישן. מדברי הרא"ם ז"ל:

כג ונקרא מעשר שני מפני שצריך להקדים לו מעשר ראשון וליתנו ללוי:

כד ר"ל כי יברכך דבק עם כי לא חובר שאתו שלפני פניו ולא עם כי ירחק וגו' שלפניו:

כו ר"ל כמו שפירש"י ז"ל בב"ק דהיינו גפן מחרצן וכן בקר וצאן עכ"ל. כי החי והצומח יש להם אם עד האם הראשונה בששת ימי בראשית ולמעוטי מים ומלח וכמו שצריך שיהיה פרי מפרי כצ"ל גדולי קרקע למעוטי כמהין ופטריות וזהו ולד ולדות הארץ כי החי ניזון מן הקרקע:

כז לעיר בפסוק לפני ד' אלקיך תאכלנו וגו' אתה ובנך וגו' והלוי אשר בשעריך וגו' פרשוהו ז"ל שבא לצוות להזמין את בן לוי ער השולחן אם אין לו מעשר ראשון ומעשר עני לפי ששם מדבר באכילה וכלל את הלוי עם בער הבית בעצמו במ"ש תאכלנו אתה וגו' והלוי אבל כאן שרא כלל הלוי עמו באכילה רק הפסיק הענין בפסוק הקודם שמדבר באכילה והתחיל פסוק אחר והלוי לא תעזבנו פירש"י ז"ל שמדבר במעשר ראשון. מדברי הרא"ם ז"ל:

כט (ד"ה והגר והיתום) ר"ל כאן למד לך הכתוב שבשנה הג' לשמטה אין מפרישין מעשר שני לאכלו בירושלים אבל מפרי שין בשנה ההיא מעשר עני וניתנים לעניים:

[ד"ה ואכלו] וכמו ששנינו במס' פאה אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין וקב שעורין וכו':

בא"ד ואתה הולך לירושלים וכו'. ר"ל שחשב כאן מעשר ראשון ומעשר עני ומכלל זה נשמע ג"כ מעשר שני של שנה ראשונה ושניה לשמטה:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה