באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר קרח · פרק יח
א ופירוש ויאמר ד' אל אהרן כמו ויאמר ד' לה דרבקה שפירושו ע"י שליח והוא שם ועבר והוכחת פירוש זה מבואר בספרי מן המקראות. מדברי הרא"ם ז"ל:
בא"ד להזהיר על תקנת ישראל כו'. ר"ל שמאמר זה לאהרן הוא לתשובה על דאגת ב"י מסכנתם אם יקרבו אל המקדש ובא המאמר הזה לצוות על הלוים ועל הכהנים להושיב שומרים למקדש שרא יקרבו ב"י למקדש וכן שלא יקרבו הלוים למזבח ולהיכל כמו שמפורש להלן בהמשך המאמר:
ב ר"ל למעלה שאמר תשאו את עון המקדש אמר ובית אביך שהם בני קהת שעליהם היה משא משמרת הכלים היותר קדושים אבל כאן על בני גרשון ומררי אמר את אחיך שמשאם היה הדברים שלמטה במדרגת הקדושה ואמר שגם הם ילוו עליך ר"ל שיושיבו שומרים גם מהם למנוע הזרים מלגשת אליכם:
ד ד"ר שלא באה כאן אזהרה לזר דק אזהרה לכהנים ולוים השומרים שלא יתרשלו במשמרתם למנוע הזרים מאצלם והוא דבר הלמד מענינו שלמעלה הזהיר על הכהנים ועל הלוים לשמור משמרת המקדש וכן בפסוק שאחריו ושמרתם וגו' ולא יהיה עוד קצף וגו', ואיך הפסיק באמצע באזהרת הזרים וע"כ שהכל כוונה א' להזהיר על הלוים במשמרתם:
ה כיון רש"י ז"ל ליישב בזה שנופל כאן מלת עוד דלשון זה משמע שכבר היה ולכן אמר שבאמת כבר היה הקצף כמ"ש מקודם לזה בספור. מדברי הרא"ם ז"ל:
ז ר"ל ולכן סיים והזר הקרב יומת כי לכם לבד נתתי מתנת עבודה זו:
ח מלת הנה יבוא לרוב בהתחלת המאמר ואין למלה זו ביאור ענין כי הוא מלת ההרגשה לבד ובבואה בתחלת המאמר שמושה כרוב להכנת השומע להאזין לדבריו בשום שכל. אבל בבואה באמצע המאמר יבוא לכוונה אחרת שהוא להתפעלות המדבר וכאן יבוא לשמחת המשפיע ב"ה כשיבטיח למקבל את טובתו בהסברת פנים כי ישמח גם הוא בהטיבו לבריותיו. ועד"ז ג"כ מאמר וגם הנה אהרן אחיך הלוי יוצא לקראתך ולא אמר וגם אהרן אחיך הלוי יוצא לקראתך אבר שם דוא לבשורה לשמחו בבשורת הקבלת פנים ודוגמת זה יש בכל הלשונות שע"י בחינה זו יובן ההבדל בלע"ז ד"מ אם יאמר הלועז איך האב דיר גשענקט או באמרו נון האב איך דיר גשענקט. ושאלו ז"ל בספרי הובא ברא"ם והא כתיב ואני הנני מביא את המבול מים וגו' ותירצו אין שמחה לפני המקום אלא כשיאבדו המכעיסין מן העולם ע"כ. וכוונתם ז"ל ע"ד דברה תורה כל' ב"א וכשהמקנא מוכן לנקום מן המכעיס והוא בטוח שיקבל עונשו וגמולו יזדרז מ"ע למעשהו בשמחה וזריזות ויאמר הנה אשיב חיש מהר את גמולו בראשו:
(ד"ה למשחה) ר"ל שאין נתינה זו כנתינת הצדקה רק מס וחוק לכהני ד' מאת ב"י והוא סימן גדורה וחשיבות לא סימן הכנעה ושפלות:
ט ר"ל שאין הכהנים זוכין מן האמורין דנקטרין באש רק שזוכין מן הבשר לאחר הקטרת האמורין ומשולחן גבוה קא זכי. ולפ"ז ע"כ מרת מן באמרו מן האש אין שמושו להורות החלק מן הכפר רק שמושו להוראת התחלת הזמן ופירוש מן האש מזמן ההקטרה והלאה יזכו בחלקם בבשר הקרבן ולא קודם לכן:
(ד"ה אשר) ר"ל שמאמר אשר ישיבו לי הוא מיותר ובא לכלול בתוכו גזל הגר דקיי"ל בגוזל את הגר ונשבע לו והודה ואח"כ מת הגר מביא אשם למזבח ונותן את הקרן וחומשו לכהנים כמבואר במ"א:
יא ר"ל והשיעור בכתוב לפ"ז וזה יהיה לך. ומהו תרומת מתנם לכל תנופות ב"י ר"ל כל המורם מכל הדברים הצריכין תנופה כלומר שמורם כדי להניף ומה הן הדברים שצריך להרים מהם בשביל התנופה שלמים וזבח תודה ואיל נזיר כמפורש כ"א במקומו. ופירוש תרומת מתנם. מתנם המורמת שמדרך הל' להסמיך הפעולה להפעול:
(ד"ה לכר תנופות) ר"ל וראיה שמדבר כאן במורם מאיל נזיר ושלמים ותודה ותרומת לחמי תודה שהרי כל הקדשים הללו טעונין תנופה לכן כ' רש"י ז"ל שהרי אלו כו' ומבואר:
(ד"ה כל טהור) ר"ל דטהור להוציא הטמאים ומלת כל לרבות אשתו ושאף שאין נאכלין לזרים מ"מ נאכלין לנשי הכהנים כתרומה דגן וכמו ששנינו באיזהו מקומן אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם:
יח זה מבואר מעצמו שאם לא בא להורות זמן אכילתן כל המאמר דזה מיותר וכ' רש"י ז"ל דר"ל כחזה ושוק של שלמים במו שהוכיח בדבור הסמוך דלהלן (ד"ה רך יהיה) שרא היל"ל אלא ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין למה הוסיף שנית לומר רך יהיה אבל הוסיף לו הוי' עוד ור"ל שהם יותר ברשותו ושלו במה שיש לו עוד זמן לאכלם:
יט תחלת הפרשה דרך כלל נתתי לך משמרת תרומותי וגו' וכן הוא פסוק שלפנינו שהוא סוף הפרשה והפרט באמצע. וזהו מחבתה של פרשה זו ר"ל שחביבין מתנות אלו ושהם נתונים לכהנים להיותם מיוחדים להשירות והעבודה ולשבת בחצרות ד' תמיד ולא יטרידום צרכי הגוי'. לכן הקדים תחלה שכל התרומות המורמות לד' נתונים הם מאתו ית' לכהנים. ואחר שחשב כל הפרטים סיים שוב שנית כל תרומות הקדשים וגו' לד' לך נתתים כמקבץ סך הבורר בכף החשבון וכאומר ראה א"כ ראה שאחת מהנה לא נעדר לבלתי היות נתון לך וע"כ הוא מקושר היטב עם הפסוק שאחריו ויאמר ד' וגו' בארצם לא תנחל וחלק וגו' אני חלקך ונחלתך וגו' ר"ל הרוחנית הוא חלקך אחר שהכינותי לך כל המתנות הללו לבל יהיה לך משבית מצד הגשמי:
כ זה דרשו ז"ל מכפל לשון המקרא. ופשוט:
כז ושיעור הלשון ונחשב לכם תרומתכם כתרומת דגן מן הגורן וכתרומת המלאה מן היקב:
כח ר"ל כי מאמר כדנן מן הגורן וגו' מושך עצמו ואחר עמו מוסב על מאמר ונחשב לכם תרומתכם שלפניו ודבוק ג"כ עם ענין שלמטה כן תרימו גם אתם וגו' שאחריו:
כט כך שנינו בספרי מכל מתנותיכם תרימו וגו' בתרומה גדולה הכתוב מדבר (ר"ל שעליהם להפריש מן המעשר) והיכי משכחת לה הא קריי' רחמנא ראשית ועל הישראל להפריש תרומה גדולה קודם הפרשת המעשר כגון שהקדים בן לוי את הכהן בכרי אחר שנתמרח ונתחייב בתרומה (אבל הקדימו בשבלין פטור הלוי מתרומה גדולה כדילפינן מדכתיב לעיר והרמותם ממנו תרומת ד' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר. ופריך הש"ס מה ראית ומשני האי אידגן (והוקבע הכרי לתרומה גדולה כדכתיב ראשית דגנך) והאי לא אידגן או אינו אלא בתרומת מעשר כשאמר (לעיל פסוק כ"ח) מכר מעשרותיכם תרימו הרי תרומת מעשר אמור הא מה ת"ל מכל מתנותיכם תרימו בתרומה גדולה הכתוב מדבר ע"כ:
ל ר"ל שאין פירוש בהרימכם בעת הרימכם רק לאחר הרימכם ומצאנו שמוש הבית, בכיו"ב אם הנמשך מן הפעולה הוא רצוף מיד אחר הפעולה בלי שום הפסק זמני וכאלו הפעולה והנמשך ממנה בזמן אחד כמו בבואכם אל הארץ וגו' לפי שהחיוב בא מיד אחר הביאה בתרומת העיסה:
והויו של ונחשב הוא משמשת להמשך התנאי כידוע שמוש זה לויו כמו אם בחוקותי וגו' ונתתי וגו' והרבה כיוצא:
לב פשוט שלא הוצרך הכתוב הזה לגופו להשמיענו שהמקיים המצוה כתקונו אינו נושא עלי' חטא רק כל הכתוב הזה לדיוקא נאמר שמכלל לאו אתה שומע הן זה מדברי הרא"ם ז"ל: