אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר קרח › פרק יז

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר קרח · פרק יז

פרק טז

ב ר"ל שצוהו הקב"ה, להרים המחתות ולזרות האש שבתוכם מעליהם כדי לגנזם כדין כלי שרת. וז"ש אח"כ כי קדשו כלומר המחתות,

ג (ד"ה צפוי) ר"ל ולא למזבח הזהב כי אלה המחתות של נחושת היו כמ"ש להלן בסמוך פסוק ל"ד. מדברי הרא"ם ז"ל:

ה ר"ל שמלת ולא אינו לאזהרה והויו ו' החבור דא"כ אין טעם למה שסיים כאשר דבר ד' ביד משה לו. אבל הוא רק לשלילה והויו משמשת לנתינת טעם במקום למען ומצינו הרבה ווין כיוצא באלו במקרא ובזה נכון חתימת המאמר כאשר דבר וגו' כמו שביאר רש"י ז"ל להלן בסמוך. וכ' הרא"ם ז"ל וז"ל ומ"ש רז"ל כל המחזיק במחלוקת עובר בל"ת שנ' ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו' אינו אלא אסמכתא עכ"ל:

(ד"ה כאשר דבר) ר"ל דמאמר כאשר דבר דבוק עם מאמר למען אשר לא יקרב ומלת רו שב א"כ על אהרן ובסמוך יתבאר יותר:

בא"ד ומדרשו על קרח כו'. ר"ל דלפי הפשט שמדבר באהרן יתכן מ"ש ביד משה ולא אמר אל משה לפי שכוונת המאמר שע"י משה נתמנה אהרן מפי הדבור לכהונת עולם לדורותיו ואלו אמר אל משה היה משמעו שהודיע זה למשה אבל לא שנתמנה ע"י משה ולכן אמר ביד משה שלשון זה כולל בתוכו השליחות ששלח ביד משה למנותו לזו המעלה אבל לפי הדרש שמלת רו שב על קרח אינו נופל כאן מלת ביד שרא היה כאן שום פעולה ומעשה ממשה רק הודעה בלבד מפורענותו ופרענות עדתו לזה אמרו ז"ל שבא מלת ביד לרמז לחולקין על הכהונה שלוקין בצרעת:

יג ר"ל דלכאורה כל המאמר הזה ויעמוד בין המתים ובין החיים מיותר והראוי לסיים פסוק שלפניו במאמר ותעצר המגפה. לכן דרשו ז"ל שהכוונה שאהרן עמד בין המתים ובין החיים לעכב בפני מלאך המות שלא ילך הלאה והפסיק בפניו כעמוד ברזל:

כא אין כוונת רש"י ז"ל דוקא באמצע רק בין המטות ועיקר הכוונה ליישב מה רצה הכתוב בזה במ"ש ומטה אהרן בתוך מטותם הרי כבר אמר לפניו בסמוך שנים עשר מטות א"כ ידענו שמטה אהרן בכלל ועוד דאדרבה משמעות הלשון שלבד הי"ב מטות היה מטה אהרן וז"א כנזכר פסוק י"ח שהי"ב מטות היו עם מטה אהרן לכן כ' רש"י ז"ל שהכתוב מעורר אותנו ומלמדנו בזה ששכל משה את ידיו בזה להוציא נפשו מחשד ישראל לבלתי הניחו בקצה המערבי שלא יאמרו שסבת הפריחה בשביל שהונח לצד מערב שהשכינה שם ואם תשיב היה לו להניחו בקצה הב' לצד מזרח זו שאלת הבל דמה רי לצד המזרחי או בין המטות ועיקר ר"ל שנתכוון משה להזהר שלא יבוא לצד מערבי מטה אהרן רק מטה אחר לכן שמו בין המטות. זהו כוונת רש"י ז"ל ולא שכוון לפרש מלת בתוך שפירושו באמצע רק פירש שהכוונה שמטה אהרן היה בין המטות ולא בצד המערבי החיצון. ולכן לא תרגם אונקלוס ע"ה במציעות חוטריהן רק תרגם בגו חוטריהן ומבואר:

כג בדבור זה וביתר הדבורים שאחריו בפסוק שלפנינו תיקן רש"י ז"ל על הסדר כפל הלשון בפסוק זה שאמר והנה פרח וגו' ויוצא פרח ויצץ ציץ וגו' שלפי הנראה הם ג' לשונות מענין אחד. לזה ביאר רש"י ז"ל שכל הכתוב הזה בא להורות הפלא הגדול במהירות הצמיחה והגדול. לכן אמר תחלה והנה פרח ולא אמר והנה פורח מטה אהרן בבינוני לרמז בזה שאך בבואו לאוהל העדות התחילה הפריחה. ואלו אמר והנה פורח בבינוני היה משמעו שבבואו מצא המטה והנה הוא פורח מכבר ונודע לו זה עתה בבואו לכן אמר ויבוא משה אל אוהל העדות והנה פרח בעבר להורות שבבואו החלה הפריחה. ואמר עוד אח"כ ויוצא פרח ר"ל שזה מקרוב התחילה הפריחה וכרגע הוציא פרח ר"ל נגמרה הפריחה בשלמותה ומיד ויצץ ציץ ר"ר החלה השקדה להנץ וכדרך הפרי להנץ כתום פרח אחרי כלות פריחתו ושוב ויגמול שקדים ר"ר שזה התחלת ציצת השקדים גמרו מיד כרגע ר"ל שניכר תבנית הפרי הרי שהתחלת הפריחה וגמר הפריחה והנץ הפרי והגמלה הכר היה תיכף זה אחר זה. וכמו שע"כ יתפרש ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים שכל הפעולות הטבעיות הללו נתהוו אך בביאת משה כן יתפרש והנה פרח ג"כ שלא נתהווה זה רק עם ביאת משה. אבל אם היה כתיב והנה פורח היה פירושו על העבר, מזמן רחוק. וכבר הארכתי בזה בסדר בראשית שבינוני הפועל כוחו ככח שם התואר ולכן הוראתו על הזמן, העבר מרחוק מלבד ההוה אבל פעל העבר מורה ג"כ על הזמן העבר מקרוב ולזה כשישתמש הכתוב בפעל עבר תחת בינוני בא להורות על הזמן העבר מקרוב קחנו משם:

(ד"ה ויגמור) ר"ל בעת התחלת היכר הפרי באילן נקרא גמילה לדמיון הילד הנעתק משדי יונקתו כן נעתק הפרי הזה חוצה מבטן האילן ופנימיותו כנ"ל:

בא"ד ולמה שקדים וכו'. ר"ר שמטבע עץ השקדים למהר פריחתו וגדולו יותר מכל האילנות ולכן נקרא הפרי בשם שקדים ע"ש השקידה והזריזות וכאילו שוקד האילן ההוא על מעשהו הטבעי ולא יתעצל ע"ד. כי שוקד אני על דברי לעשותו

כה דברי רש"י ז"ל הללו מוקשין. ולע"ד כך פירושו דשם תלונותם יתראה שהוא שם הרבוי מנפרד תלונה ומשקלו תפולה וא"כ היל"ל ותכלינה תלונותם אבל ממ"ש ותכל שהוא במקום ותכלה צ"ל ששם תרונותם איננו שם הרבוי בכנוי הרבים רק שם יחידה בכנוי הרבים ולפ"ז ע"כ שם תלונותם איננו מנפרד תלונה ומשקלו תפורה רק מנפרד תלונות ומשקלו תפולות. אבל לפ"ז היה ראוי לבוא בכינוי הרבים לה"פ במלאפום תלונותם אלא שבאה כאן החולם תלונותם תחת המלאפום כי נקודות הללו יתחלפו לפעמים בלשון כידוע במלאכת הדקדוק. ולפי שהנפרד הוא תפורות הוא ג"כ שם נקבי לפי שסופו בתיו עם ו' שרוקה לפניה כמו שם גרות. חזות והיוצא מזה ששם תלונותם דכאן כמו תלונותם והוא שם נקבה יחידה בכנוי הרבים ולכן לא אמר תכלינה רק ותכל שהוא כמו ותכלה. ושיעור לשון רש"י ז"ל כאן כן הוא שלשון זה (ר"ל לכך בא פעל ותכר בל' יחידה לפי שלשון זה ר"ל לשון תלונותם) שם מפעל יחיד, (ר"ל שם יחיד נגזר מפעל ההתלוננות כמו שיבואר היטב בציוני הסמוך) לשון נקבה (ר"ל שאיננו שם הרבוי בכנוי הרבים מנפרד תלונה רק יחידה בכנוי הרבים מנפרד תלונות (כמו תלונתם (ר"ל כי בענין האחדות והנקבות שוה שם תלונותם בכאן לשם תלונתם אף שבאמת יש הבדל בינם בענין אופן הוראתם כמו שהולך רש"י ז"ל ומבאר בסמוך) זהו כוונתו ז"ל בכאן והמשך דבריו יתבאר בסמוך:

בא"ד ויש חילוק כו' ר"ל אף שבענין היותו שם יחידה בכנוי הרבות שוה שם תלונותם שבכאן לשם תלונתם וכנ"ל. בכל זאת להיותם ממשקלים שונים שתלונתם דד הוא מופרד תלונה בשקל תפולה. אבל תלונותם. דד דכאן הוא מופרד תלונה תלונות בשקל דתפולות ראוי להבדיל ביניהם כפי הבדל משקלם כמו שנמצא הבדל זה בכמה שמות שסימן נקבותם פעם בדא בסוף וקמץ לפניה ופעם בתיו בסוף עם ו' שרוקה או חולמית או ביוד נמשכת מחיריק שלפני' ד"מ תשוקה הוא שם להרגשה הנפשית להתדבק באיזה דבר ולהגיע עדיו אבל השתוקקות איננו שם ההרגשה הנפשית בלבד אבל גם על הסימנים המורגשים בפעל שדם אותות התשוקה הזו. וכן תבונה הוא שם לכח הנפשי להכיר סבת ועלת הדברים. אבל התבוננות יורה על פעולת הכח ההוא ודרישתו להכיר הסבה והעלה והרבה כיו"ב. ועד"ז הוא ג"כ כאן בענין התלונה ששם תלונה הוראתו על הרגשה הנפשית והוא תלונת הלב ער העור המתדמה אבל תלונות יורה לבד הרגשה הנפשית הנ"ל על פעולת ההתלוננות (וילועז דאם געמורמל) שהוא סימן ההרגשה ההיא ומן ההבדל הזה יובן לך ששם תרונה יתרבה לומר תלונות. אבל שם תלונות לא יתרבה לומר תלוניות (כמו מן גלות גליות) כמו ששמות תשוקה תבונה יתרבה לומר חישוקות תבונות אבל שמות השתוקקות התבוננות לא יתרבו לומר השתוקקיות התבונניות וטעם זה הוא מבואר בנקל כי שמות תשוקה תלונה שהונחו על הרגשיות נפשיות שונות וכן שם תבונה שהונח ער כח נפשי מיוחד יתרבו לפי סבות הרגשות ההן או נשואי הכח ההוא עד"מ תשוקת התענוג תשוקת ההון תשוקת השלמות וכיוצא בם. וכן תלונת המן תלונת הכהונה. ועד"ז ג"כ נשואי התבונה רבים המה כפי רבוי ההות הטבעיות וכיוצא. לזאת נופל בהם הרבוי תשוקות תלונות תכונות להורות רבוי הסבות או הנשואים. אבל שמות השתוקקות תלונות התכוננות וכיוצא שאין הוראתן ההרגשה והכח הפנימי בלבד רק אופן התגלות ההרגשה או הכח הפנימי בפעל. לכן לא יפול הרבוי בשמות הללו כי האותות האלו ישוו בכל סבות ההרגשה המיוחדת ההיא. וההרגשה המיוחדת ההיא היא לבדה סבתן ולא הדברים שבאה ההרגשה ההיא בסבתן. והרצון בשמות הללו הוא רק התגלות ההרגשה לפעל ע"י סימנים ותנועות ודי להבין בזה תלונתם תלונה אחת לפי שנופל הרבוי בזה לכן בבואה בל' יחידות ע"כ אינה מורה רק תלונה אחת. תלונותם שם דבר בל' יחיד ואפי' הם תלונות הרבה ר"ל אף שבא כאן בכתוב תלונותם ע"ד בנין שם הרבוי אבל באמת אינו כן שאותיות ו' ת' שבאו כאן בסוף השם אינן לסימן הרבוי רק הם ממשקל השם (שקר תפולות במלאפום ע"ד גלות חזות או שקל תפולות ע"ד אחות חמות) כמו שביאר רש"י ז"ל מקודם וא"כ מלת תלונותם בהסיר כנוי הרבוי דהיינו תלונות אינו אלא שם דבר בל' יחיד. ולפי משקלו שפירושו התגלות בפעל תלונת הלב כמו שביאר ג"כ רש"י ז"ל מקודם שם מפעל יחיד כו' לא יתכן בז הרבוי כלל וכוון ג"כ רש"י ז"ל ליישב בזה עוד שלא יקשה שלא היה לו להשתמש כאן בל' יחיד לפי שקדם כאן בספור ב' תלונות תלונת קרח ועדתו על הכהונה. ואח"כ שוב תלונת העדה על בליעת קרח ושריפת החמשים מאחים איש. לזה כ' רש"י ז"ל שתפס באמת לשון יחידות הנופל גם על תלונות רבות זה מה שנ"ל בכוונת דבור זה הקשה וידמה לי כי יצאתי ידי חובת הביאור (ד"ה למשמרת) ד"ל כי פירוש למשמרת שהוגבל לו מקום מיוחד להנחתו שישאר קיים במקום ההוא תדיר ולא יסיר משם למען ישתמש לאות ר"ל לזכרון שנכחרה הכהונה מאת הש"י ולמד לאות הוא ל' התכלית ופשוט:

כח ר"ל שפירוש הקרב הקרב ב"פ כל הקרב לחצר אוהל מועד מתחלה הקרב שוב אחרי כן לתוך אוהל מועד ימות והכוונה בזה שמחוץ לחצר אוהל מועד אין כאן דאנה שימלא איש א' אח לבו להכנס אל תוך אוהל מועד. אבל אחרי שהורשה לבוא לחצר אוה"מ קרוב הדבר שמי שהוא בחצר יתקרב בשגגה לתוך אוה"מ ובוא לידי סכנת מות. מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה האם) ר"ל שע"כ אין הפירוש במשמעו שכבר גועו כולם דק דכוונה שהופקרו למות וכאילו מתו כבר ודרך המדבר בכיו"ב לתפוס לשון הבאי ויבנה ההפקר וההכנה למיתה בשם מיתה עצמה ע"ד גוזמא. מדברי הרא"ם ז"ל:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה