אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר פנחס › פרק כח

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר פנחס · פרק כח

פרק כז

ב הנה הוקשה לרז"ל בכאן כמ"ש דרב הקדוש מוה' חיים ן' עטר ז"ל בספר אור החיים כי פרשה זו היתה ראוי' להכתב בסדר אמור ששם ציווי הקרבנות שהרי מצוה זו ע"כ נוהגת משהוקם המשכן ויהושיע נסמך בשנת הארבעים והובא שם הטעם מה שאמרו רז"ל בזה יע"ש ואולם יהי' הטעם מה שיהי' עדיין מוקשה סמיכות פרשה זו למנוי יהושיע. ולפ"ז צ"ל שנאמרה סמוך מנוי יהושיע ולזה פירש"י ז"ל כאן הטעם בזה מה שנאמרה פרשה זו בשנת הארבעים סמוך למנוי יהושיע דוקא (ד"ה קרבני) דקדקו ז"ל כפל הלשון קרבני לחמי ולזה אמרו ז"ל היותו כנגד שני הדברים שיש לשם ב"ה בקרבן והם האמורין הנקטרין שהם קרויין לחם כמ"ש והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה וגו' הרי שבחלק הנקטר נופל שם לחם. והעולה שכולה כליל כולה נקראת אמורין והדם הנזרק ע"ג המזבח והוא קרוי קרבן וכתב הרא"ם ז"ל והוא כאלו כתוב קרבני ורחמי:

(ד"ה לאשי) ר"ל שמלת לאשי דבוק עם מלת רחמי שהדבר המוקטר עולה לאש שע"ג המזבח:

(ד"ה תשמרו) ר"ל שאמר תשמרו להקריב לי. ולא אמר בקיצור תקריבו לי ומזה למדו רז"ל שבא לרמז ענין המשמרות ר"ל שיש בקרבן צבור הקרב שני ענינים. א' פעל ההקרבה. הב' והוא השמירה מבלתי שום פער אחר. וזהו המעמדות והוא כמו שאמרו ז"ל היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומר על גביו וקרבן צבור משתתף לכל ישראל ולפיכך חייבה תורה לכולם כהנים לוים וישראלים לעמוד ע"ג הקרבן מפני שא"א שיהו כל ישראל עומדין על גביו תקנו נביאים הראשונים לברר מישראל אנשים שיהיו שלוחי כולם במעמד וכמו שחלקו שמואל ודוד הלוים לב"ד משמרות והכהנים לכ"ד משמרות חלקו הנביאים ג"כ ישראל לכ"ד מעמדות והם הנקראים אנשי מעמד וזה שכתב רש"י ז"ל מכאן למדו ותקנו מעמדות. ר"ל מפני הכתוב דזה שמצריך להיות כל ישראל עומדין על הקרבן תקנו לעשות מעמדות שיהיו שלוחי כל ישראל מדברי רא"ם ז"ל בתוספת ביאור:

(ד"ה במועדו) ר"ל ששם מועד יתפרש לרוב על דבר שיש לו זמן ידוע בשנה ואינו הוה בכל יום כמו במועדו האמור גבי פסח לזה כתב רש"י ז"ר שמכאן מוכרח שנופל מלת במועדו גם על דבר ההוה בכל יום:

ג (ד"ה שנים) ר"ל שכל המאמר שנים ליום וגו' נראה מיותר שהרי בא בפסוק שאחריו את הכבש הא' וגו' ואת הכבש השני וגו' לכן אמרו ז"ל שבא לדרשא שיהיו נשחטין כנגד היום ר"ר כנגד השמש ודע שהיו טבעות קבועות בעזרה במקום השחיטה שהוא ירך הצפון של המזבח לאסור בהם רגלי הבהמה והיו שם שש מערכות של טבעות ובשחר היו אוסרין רגלי הבהמה בטבעת מערבית צפונית שהיו שוחטין אותו לצד מערבי כדי שיהא נוכח השמש שבשחר החמה במזרח ובערב היו אוסרין אותה בטבעת צפונית מזרחית:

ד ר"ל אף דאזהרה זו של ימי המלואים הוא ג"כ ציווי זו האמור כאן והוא מצות עשיות התמיד בימי המלואים מ"מ אין ללמוד מימי המלואים לדורות:

ה ר"ל המנחה הבאה עם הזבח נקראת מנחת נסכים. לפי שבאה עם נסכים אבר מנחה שאינה באה עם הזבח אינה טעונה נסכים ונקראת מנחה סתם:

(ד"ה העשוי') ר"ל שהוא כאלו כתוב בכף כעולת תמיד העשוי' בהר סיני ונקראת עולת תמיד שקרבה בימי המלואים עשוי' בהר סיני אף שנעשית במשכן לפי שהקמת המשכן הי' במדבר סיני סמוך להר סיני שחנו שם שהרי לא נסעו ממדבר סיני עד עשרים לחודש אייר בשנה השניה לצאתם ממצרים כמ"ש בפרשת בהעלותך:

בא"ד ד"א העשוי' כו'. ר"ל שער שם זה אמר עולת תמיד העשוי' בהר סיני הוא העולה שהקריבו אצל הר סיני בשנה הראשונה ליציאת מצרים להקיש אליו לומר שקבלת דמה טעון כלי. ולא זהו עולת התמיד שהיתה קרבה במשכן בשנה שניה. והנה לפירוש הראשון שיעור הכתוב כאלו אמר כעולת חסיד העשוי' בהר סיני אבל לפירוש השני שיעורו כאלו אמר עולת תמיד כהעשוי'. בהר סיני שהרי העולה הקריבה בהר סיני לא היתה עולת תמיד:

ז ר"ל שסמך הכתוב על המבואר בפרשת נסכים בסדר שלח ויין לנסך רביעית ההין וגו':

ח כבר ביארתי זה דבור זה בסדר ויקרא קחנו משם:

י (ד"ה על) ההבדל בין מלת על ובין מלת לבד כזה שמרת לבד יורה ג"כ שהנושא השני אין משתתף בנשוא עם הנושאים הראשונים ואינו בכלל תנאי הראשונים כמו שתאמר ד"מ כל העומדים הללו את האיש הזה לבד שני פלוני ופלוני. ר"ל שאותן שנים לא הללוהו ולפעמים מורה ההפך והוא ההשתתפות בנשוא עם נושאים הראשונים ובמשלנו הנ"ל יתפרש ג"כ בזה לבד פלוני ופלוני שהללו אותו הללוהו כמו כן כל העומדים שמה אבל מלת על יתפרש רק על ההשתתפות בנשוא ועוד יש ביניהם הבדל אחר שמלת לבד יורה על ההשתתפות לבד אבל מלת על יורה ג"כ היות הנושא הראשון עיקרי בנשוא הזה והנושא הב' הנזכר אחר מלת על הוא הנושא הראשון והעיקרי ונושא הא' הנזכר מקודם הוא הטפל בערך נושא הב' ואינו אלא נוסף עליו וכל דבר הנוסף על דבר אחר פשוט שהנוסף אינו עיקרי כדבר שנוסף עליו לכן לפי שאמר כאן על עורת התמיד ע"כ בא ללמדנו שעולת התמיד הוא העיקר וקרבנות מוספין ניתוספו עליו בלבד ולזה צריך להקדים התמיד ראשונה ואח"כ המוסף:

יד ר"ל ולכך נאמר בחדשו כמו שנאמר במוסף שבת בשבתו. וזהו לפי פשוטו אבל באמת הך בחדשו מיותר שהרי כבר יכולין ללמד כל הקרבנות ממוסף שבת שנאמר בו בשבתו לתלמוד זה. לכך דרשו ז"ל ג"כ מיני' בש"ס אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה ר"ל שהקרבות הבאות מר"ח ואילך לא יביאו מן השקלים הישנים רק מן החדשים כדתניא ר"ח ניסן ר"ה לתרומת שקלים דגמרינן בג"ש נאמר כאן לחדשי השנה ונאמר להלן ראשון הוא לכם לחדשי השנה מה החודש האמור להלן ניסן אף כאן ניסן:

טו בריש שבועות למדנו שכל שעירי המוספין מכפרין ער טומאת מקדש וקדשיו בלבד ולא חטא אחר ולמדו ג"כ שאין מכפר רק על אין בה ואין בה ר"ל אין בה ידיעה לא בתחלה שנטמא ונכנס למקדש ולא בסוף:

(ד"ה על) ר"ל דאין פעל יעשה על שעיר המוסף שהרי כתוב אח"כ ונסכו והחטאת אינה טעונה נסכים כמ"ש רש"י ז"ל אח"כ:

בד"ה ונסכו ואין לפרש ג"כ ששיעור הכתוב שיעשה השעיר הזה על עולת התמיד ונסכו עולת התמיד ויהיו מלת ונסכו שב על עולת התמיד שא"כ הי' לו לומר ונסכה לכן צ"ל שפעל יעשה על קרבן המוסף בכלל ואמר הכתוב שקרבן המוסף ונסכו יעשה על עולת התמיד ר"ל אחר תמיד של שחר ומבואר:

יח וכך כתב רש"י ז"ל בפרשת אמור בדבור מלאכת עבודה וז"ל. אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וטורח שיש חסרון בבטלה שלהם כגון דבר האבד וכו' עכ"ל. ור"ל שגדר שם עבודה הטורח שע"פ ההכרח ולא מרצון וחשק הלב כענין עבודת עבד והושאל ג"כ לכל טורח ופעולה שיעשה האדם אף שלא עפ"י הכרח ציווי זולתי רק עפ"י הכרח הצורך כמו לעבוד את האדמה אשר לוקח משם עובד אדמתו ישבע לחם ולפיכך חשובות מלאכת דבר העבודה לנגד שאר עבודות מלאכת עבודה ומבואר:

יט ר"ל שהקרבנות בפסח מרמזין על הגאולה שהיתה בזכות אבות כמו שביאר רש"י ז"ל גם בשני דבורים שאחריו:

כז ר"ל חג השבועות נקרא בכורי קציר חטים. לפי ששתי הלחם באים מן החטה החדשה כדי להתיר החדש במקדש למנחות:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה