אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר נשא › פרק ו

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר נשא · פרק ו

פרק ה

ב (ד"ה להזיר) ר"ל ופירוש כד' לשם ד' לכבוד שמים לשבור תאות יצרו. וכמעשה שהובא בנדרים באדם שבא מן הדרום:

ה ר"ל מאמר קדוש יהי' שב ער ראשו שזכר מקודם שענינו שער ראשו כמו וגלחה את ראשה ואמר שהשער יהי' קדוש ופירש אח"כ מהו קדושתו ואמר גדל פרע ר"ל לענין זה נתקדש השער שלא יחתכנו אבל ההכרח לפירוש זה ששב על השער ולא על הנזיר. ממ"ש קדוש יהי' בין תער לא יעבור על ראשו ובין גדר פרע. ולא כתבו בתחלת הפסוק או בסופו מדברי הרא"ם ז"ל:

בא"ד פרע נקוד פתח קטן לפי שהוא דבוק כו' לא ידעתי הלא פרע משקל פעל השוה בסמוך ומוכרת וצ"ע בספרים:

ט כתב הרב בעל צדה לדרך ז"ל וז"ל ובש"ס דכריתות איתא להפך פתע זה שוגג וכן הוא אומר אם בפתע בלא איבה הדפו. פתאום זה אונס. וכן הוא אומר. ויאמר ד' אל משה ואל אהרן ואל מרים פתאום לאמר צאו שלשתכם וגו' הילכך צריך לגרוס גם ברש"י שלפנינו כנוסחא זו עכ"ל והענין נראה לי כי פתאום מורה על מקרה שנתהווה מבלתי הרגוש הסבה הקודמת לה לכן יפול מלת פתאום כאן על האונס כי הענין שהי' באוהל ומת שם אדם אחד מבלתי הרגיש בו מקודם סימני חלי ומיתה א"כ מה שטמא גזרו שמה הי' באונס. כי הוכרח רזה ע"י סבה חצונית (שזהו גדר האונס) והסבה החצונית הוא במשלנו זה העדר העלה המורגישת למיתת האדם הוא ומתאומית הזו הוא האונס. וכן שם בהתגלות הכבוד למשה ואהרן ומרים. הנה אהרן ומרים לא שפטו כלל התייחדות הדבור בזמן ההוא כי לא מצאו עצמם מוכנים לזה וא"כ הי' ההתייחדות ההוא פתאום. אמנם שם פתע כולל בעצמו גם השוגג שלכך טמא נזרו לפי ששכח נזירותו או שלא חשב שימות החולה והסבה בעצמו ולא מחוצה לו כי כל שוגג סבת שגגתו בעצמו ולא מחוצה לו:

בא"ד ויש אומרים כו'. אינו ר"ר שפתרון שם פתע מקרה רק ר"ל ששניהם דבר אחד בעצמו. והוא לשון כפול כטעם אדמת עפר כמ"ש הראב"ע ז"ל:

(ד"ה וכי) הוא מבואר מעצמו דאם אינו באהלו למה יתטמא. וכן מורה ג"כ מרת עליו שרא אמר וכי ימות לו מת רק עליו שפירושו כמו אצלו ובסמוך לו דהיינו באוהל אחד:

(ד"ה ביום) ר"ל ופירוש טהרתו מקצת טהרתו:

בא"ד אי שביעי כו'. ר"ל והירכך תרווייהו צריכי וביום טהרתו. וביום השביעי ללמד שתלוי בימים ובטהרה:

טו ר"ל אבל חטאת אינה טעונה נסכים כדילפינן בש"ס הובא ברא"ם ז"ל:

בא"ד לפי שהיו כו'. ר"ל ואם לא החזירן הכתוב לכללן לא אינהו גמרינן מכללי' ולא כללי' מינייהו אלא למאי דנפק נפק דהיינו שיטענו רחם ולמאי דלא נפיק לא נפיק ואין טעונין מנחה ונסכים:

(ד"ה חרות) בש"ס גמרינן להך (דבעי עישר מכל מין) מלחמי תודה כמו שהובא ברא"ם ז"ל:

יח ר"ל ומהך סברא אפקוהו רבותינו ז"ל להך קרא מפשטי' מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה אשר) ר"ל תנופת הזרוע היתה אחר הבשול ובשביל זה היו השלמים מתבשלים בעזרה אבל חזה ושוק של שלמים היו קודם בישול נתונים לכהנים:

יט אלו הי' כתוב הזרוע הבשלה הי' שם בשלה רק שם תואר ולא גזרה והיינו יכולין לפרש שהכהן נוטל הזרוע מן האיל קודם הבשול אלא שהתנופה בלבד אינה נעשית אלא לאחר הבשול וגזרת המאמר הוא מ"ש אח"כ ונתן ער כפי וגו' אבל עכשיו שכתוב בשלה בלי הא בראשה א"כ הגזרה ג"כ בתיבת בשלה ור"ל שיקח הזרוע מן האיל לאחר הבשול דוקא ולא קודם לו כן, הוא כוונת רש"י ז"ל:

כ ר"ל שמה שאמר קודש הוא בלשון יחיד ולא אמר קודש הם שהרי יש כאן ג' מינים לפי שמלת הוא שב על המונף שהוא בכח פעל והניף ולמך לכהן הוא למד הקנין. מדברי הרא"ם ז"ר:

(ד"ה על) ר"ל שמלת על מורה ג"כ התוספת כמו על עולת התמיד היותר' על הכבד על הכליות וכיוצא הרבה:

כא (ד"ה כפי נדרו) ר"ל דרא הי' לו לומר אלא מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו וגו' כן יעשה ולישתוק על תורת נזרו למה לי אבל אמר על תורת נזרו דלולי זה הייתי יכול לפרש דאם אמר סתם הריני נזיר ולא פירש יביא שלש בדמות האמורות למעלה בפסוק י"ד. ולזה אמר כאן תחלה מלבד אשר תשיג ידו ללמדנו שאם פירש להוסיף בעורות ושלמים (אבל על החטאת אינו יכול להוסיף דאין חטאת באה נדבה מחוייב להביא כאשר נדר. ואח"כ אמר עוד כפי נדרו וגו' כן יעשה ללמדנו שאם פירש לפחות מג' בהמות הנ"ל אינו חובה עליו להביא כמנין הקצוב בסתם נזירות ולכך כדי להשמר מן הטעות הזה הוסיף אח"כ לומר ער תורת נזרו ללמדנו שמאמר כפי נדרו וגו' כן יעשה מוסב על מלבד אשר תשיג ידו ואינו מאמר בפ"ע כפי נדרו וגו' כן יעשה על תורת נזרו. ומלת על פירושו התוספת ור"ל כפי אשר נדר להביא מוסף על תורת נזרו בסתם כן הוא מחוייב לקיים וממילא מוכח מכאן דלענין לפחות מסתם נזירות לאו בפירושו תלוי הדבר רק לענין להוסיף ומבואר:

כג ר"ל דמלת אמור הוא מקור שישמש גם במקום הציווי ולא ישמור לא המין ולא המספר. ופירוש אמור להם כמו אמרו להם ודע שהב' נקודות סימן ההפסק שבאו כאן ברש"י הוא ט"ס שהכל דבור אחד וכצ"ל אמור כמו זכור ושמור אמור להם שיהיו כולם שומעים. וביאור זה דמאמר אמור להם נראה מיותר שלא היל"ל אלא כה תברכו את ב"י ולישתוק ולמה הוסיף עוד אמור להם. ויישב רש"י ז"ל ע"פ פשוטו של מקרא דלולי כתב אמור להם הייתי אומר שיכולים לברך את ישראל גם שלא בפניהם. ולכן הוסיף אמור להם שיהיו הם שומעים ותהיה הברכה פנים אל פנים (ד"ה אמור) ר"ל שכתב אמור מלא ו' לרמז אמירה שלמה ותמה וכן דרך חז"ל לדרוש בכל מקום על שלמות הדבר בבוא השם מלא כמו שיסד הפייטן ע"פ דרשתם ז"ל הובא ברש"י ז"ל פרשת בחוקותי מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה