באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר מטות · פרק לב
ג לפי שלא נזכר המסופר הזה עד אחר מלחמת מדין הוצרך לומר שהערים הללו אינם מערי מדין רק מארץ סיחון ועוג. ולראי' מ"ש להלן פסוק ל"ג. ויתן להם משה וגו' ממלכת סיחון וגו' ממלכת עוג וגו'. ובפסוקים שאחריו חשב הערים הנזכרים כאן. מדברי הרא"ם ז"ל:
ח כי נמצא במקומות אחרים קדש סתם. לכן צ"ל ששני קדש הם. מדברי הרא"ם ז"ל:
יב מצאנו במקרא כי עתניאל בן קנז הי' אחי כלב א"כ נראה מזה שהי' כלב בן קנז. ובכל מקום הוא אמור כלב בן יפונה. לזה אמרו ז"ל שאמו של כלב היתה נשואה ליפונה תחלה ובמותו נשאה קנז וילדה לו את עתניאל. וכלב הי' אחיו מן האם. וקנז הי' חורגו של כלב ומיחסו במקרא כאן על שם אביו יפונה ועל שם אביו חורגו קנזי. מדברי הרא"ם ז"ל:
יד ופעל זה לו שני שרשים משני גזירות. לספות וכן ספו הוא מגזרת נחי למד הא משרש ספה על דרך לבנות בנו מן בנה. אבל להוסיף הוא מחסרי פא יוד משורש יסף. כמו להודיע משורש ידע:
יז ולא שהיו ערי המבצר מיוחד אל הטף:
(ד"ה בערי המבצר) כי ערי המבצר שהי' מקודם חרבו במלחמה. וכמו שנזכר למעלה פסוק הסמוך שאמרו גדרות וגו' נבנה וגו' וערים לטפנו:
יט (ד"ה כי באה) כן הוא מדרך רש"י ז"ל לבאר סגנון הלשון כי פעל בא קשור עם אלי. מורה התנועה ממקום למקום. וכאן הוראתו קבלת הנחלה:
כד (ד"ה והיוצא מפיכם) ר"ל שלשין זה מורה שאין מחוייבין נעשות כן מצד התנאי רק מצד הנדר לגבוה. ולכן צ"ל שהכוונה בזה במה שהוסיפו על התנאי שאין האחוזה תלוי במעשה זו. והוא הוספת שנות החלוק. מדברי הרא"ם ז"ל:
כה ומשום זה לא כתב ויאמרו בלשון רבים. וכן דרשו ז"ל בפסוק ויחן ישראל וגו' בסדר יתרו כמ"ש רש"י ז"ל שם:
לב גם כאן בא רש"י ז"ל לבאר סגנון הלשון שאין הנחלה בת העברה. לומר נחנו נעבור וגו' ואתנו אחוזת נחלתנו. וכן דרך רש"י ז"ל להשלים החסרון שבכח המאמר וכן לבאר סגנון הלשון בפעל הבא אצל העצם שלא יפול בו הפעל ההוא. ולבאר שבא הפעל על דרך ההשאלה או שאין הפעל דבוק עם העצם ההוא:
לו ר"ל שחסר למד וראוי להיות בתשלומו לערי מבצר וגדרות צאן. והלמד למד התכלית להיות ערי מבצר וכן פירש"י ז"ל בסדר בראשית בפסוק ויבן ד' אלקים את הצלע וגו' לאשה וז"ל להיות אשה. וכן ויעש אותו גדעון לאפוד להיות אפוד עכ"ל וכבר מבואר זה שם במקומו: