אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר לך לך › פרק יז

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר לך לך · פרק יז

פרק טז

א ר"ל פי' השם הזה דרך כלל שיש די וכמו שנמצא באיוב כעין זה למען ידעון שדין שפירושו שיש דין ואמנם ענין הדיות הזה ביאורו בכל מקום לפי ענינו. וכאן פירושו דיות היכולת. ר"ל היכולת המספקת לתת לכל נברא כשיעור מה שיוכל לקבל כפי עצמותו ולפיכך ראוי לעבוד אותו ועל ידי זה יהי' לך לאלוקי' ופטרון:

(ד"ה והי' תמים) במאמר זה לא הודיע הקב"ה עדיין לאברם מהות הברית שיתן בינו וביניו רק הודיעו בכלל שיכרות עמו ברית כמ"ש אח"כ ואתנה בריתי ביני ובינך וגו'. וא"כ מאמר זה שהקדים לומר לו ראשונה התהלך לפני והי' תמים הוא להודיעו בזה שענין הברית שיכרות עמו כמו שאמר לו אח"כ תיכף לזה ואתנה וגו' הוא ענין עבודה אלקית ופעולה קשה ונסיונית. ולפיכך הקדים לו התהלך לפני והי' תמים כלומר עליך לעבדני והי' שלם בכל נסיונות ולא תהרהר אחריהם ואח"כ אמר לו ואתנה וגו' ולא הודיעו עודנה מהות הברית עד אחרי הדבורים האמורים למטה בענין. ואמנם מה שלא הודיעו הקב"ה תיכף ממהות הברית הוא ע"ד מ"ש רש"י ז"ל למעלה בתחלת הסדר לתת לו שכר על כל דבור ודבור. וכמו שביארתי שם כוונת זה שר"ל שבזה יודיע הקב"ה לצדיק. שגלוי לפניו קושי הפעולה והעבודה ההיא ולפום צערא אגרא. יע"ש באורך ולפי הדרש אין והי' תמים ציווי רק הבטחה. ור"ל ע"י הברית ההוא שיקים עמו ש"א הודיעו מהותו עודנה יהי' תמים ושלם מבלי מום ופגם כלל ורמזו ז"ל בזה שהמילה איננה אות ברית הסכמי בלבד. אבל גם לתועלת עצום מרפא לנפש ואולי הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל במורה שהוא להחליש התאוה המחלשת כח השכלי או לתועלת אחר ויהי' איך שיהי' הנה הערלה לפ"ז כמוס יתרת שגם היתרת נקרא מום ואחרי שחסרונה ונטילתה תועלת א"כ מציאותה מום וחסרון. ולפיכך אמר לו והיה תמים שלם ממום.

ב הברית הוא המילה. אבל הברית שבין שנים ע"כ לצורך דבר קיים ומתמיד שהסכימו עליו שיהי' בינותם. וכאן לא פי' לך הכתוב אבל להלן פי' הכתוב ואמר להיות לך לאלקי' וגו' ונתתי לך ולזרעך וגו' ארץ מגוריך. ומה שאמר להיות לך לאלקי' הוא ברית האהבה. ומ"ש ונתתי וגו' הוא ברית הארץ:

ז ר"ל כי למד להיות לך וגו' אינו למד התכלית וביאורו למען כמו אני ד' וגו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקי' שענינו שהוצאתיכם ממצרים למען היות לכם לאלקי' שזהו תכלית ההוצאה אבל כאן אינו נופל הביאור הזה. שלא יתכן לומר שאקים בריתי ביני ובינך למען היות לך לאלקי'. שאהבה וההשגחה המובנת ממאמר להיות לך לאלקי אינה נמשכת מהקמת הברית אבל הקמת הברית נמשכת מהאהבה וההשגחה וע"כ שהוא למד הביאור שהלמד תשמש לפעמים לביאור ענין. ולפרוט את הכלל שכתוב לפניו וכן כאן פרט לך מהו הברית ר"ל לאיזה ענין הוא כריתת הברית ואמר להיות לך לאלקי' וגו',

ח דלאיזה צורך חזר וכתב כאן והייתי להם לאלקי'. שהרי כתב למעלה להיות לך לאלקי' ולזרעך וגו'. לזה אמרו ז"ל שחזר ואמר כאן אצל ברית הארץ והייתי להם לאלק' ללמדך שהדר בח"ל כמי שאין לו אלוקי'. וביאור ענין דרש זה נ"ל. לפי שהמובן מהבטחת להיות לך לאלק' הוא ענין דבקות ההשגחה בישראל יותר מכל האומות ובזה נתעלה ארץ ישראל מכל הארצות שתראה ההשגחה בה יותר מבכל הארצות כמ"ש ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני וגו'. מראשית השנה ועד אחרית שנה. ואתה תראה שבא"י עצמו ירושלים יותר מקודש ומוכן להשגחה מכל ערי א"י. ובית המקדש מקודש על הכל ובבחינה זו אמרו ז"ל הדר בח"ל כמי שאין לו אלקי' ר"ל למיעוט דביקות ההשגחה בח"ל בערך א"י הוא כאילו אינו ניכר שם האלקות כי לא יוודע הוד המלכו' במקומות שאין דבר המלך ודתו מגיע שמה ושפע רוח הנבואה היתה כידוע רק בארץ הקדושה להיותה מוכנת לקדושה והבן זה

י (ד"ה המול) תיבת המול הוא מקור מבנין נפעל הקל. וכתב רש"י ז"ל שאף שהמקור יבוא לפעמים תחת הציווי כמו הכון לקראת אלקיך ישראל. ולפ"ז לא יהיה כאן שום חסרון אות. שא"כ לא יהיה מאמר זה דבוק עם מלת זאת האמור למעלה בענין שהוא כינוי הרומז וחסר א"כ הנרמז. וע"כ לפרש שאיננו ציווי רק מקור עם למד בכל"ם שתשמש לביאור ענין וחסר הלמד בכתוב כדרך המליצה לפעמים. ובזה מלת המול דבוקה עם מלת זאת והוא הנרמז לכינוי הרומז זאת:

יא ר"ל שנון ונמלתם איננו נון נפעל רק נון שרשית ששרשו נמל. והוא בראיית השווא שתחת הנון ואם היה מבנין נפעל ראוי שתנקד הנון בחיריק ואחריה דגוש לחסרון נון השרשית:

יד דתיבת זכר מיותרת. שהרי כבר כתב. לעיל בן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם:

(ד"ה אשר) והוא עשה דהמול ימול יליד ביתך וגו'.

טו שרה לי ר"ל לאומתי. וכדאיתא בשילהי פ"ק דברכות בתחלה נעשית שרה לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל האומות:

טז ואין פירושו ברכת עושר ונכסים שברכה זו עיקרה על שם האיש ולא על שם אשתו. וכן אין פירושו ברכת בנים שהרי כתוב אח"כ וגם נתתי ממנה לך בן. ומלת וגם משמע נוסף על ברכה הקודמת. וכתב הרא"ם ז"ל וז"ל ואיזו זו ברכה הקודמת לבן היא חזרה לנערות (בווסת נשים ופשוט הקמטים) ואיזו זו ברכה המאוחרת לבן הוא הנקת שדים. ולפי שהנקת שדים כבר נכלל בחזרה לנערות שהוא ברכה הקודמת שאחרי ששבה לעלומיה עטיני' ימלאו חלב אחרי לדתה לכן כתב רש"י ז"ל בדבור הסמוך כשנצרכה לכך כו'. ור"ל שהברכה היא על הרבוי היותר מופלג עכ"ל:

(ד"ה וברכתיה) מפורש לעיל בסמוך ביאור מספיק:

יח כיון בקוצר לשונו בזה להמשיך ביאור הכתוב ע"ד שיטת פירושו בפסוק י"ז שאברהם האמין ושמח לכן כתב רש"י אני איני כדאי כו' ור"ל שכוונת אאע"ה במאמרו זה ע"ד המוסר לסרב בפעם ראשונה בטובת הגדול' מהיותו בלתי כדאי אלי'. וכדי להראות בזה היותו מכיר רוב הטובה והחסד. וכי באמת קטן הוא מכל החסד והאמת הזה:

(ד"ה יחי' לפניך) ר"ל ויש כאן ב' בקשות. בקשת החיים והוא מ"ש יחי'. ובקשת היראה מפני ד' והוא מ"ש לפניך:

יט (ד"ה את בריתי) לא מצאנו כריתת ברית אצל יצחק. וע"כ שהכוונה כאן שהברית שכרתי עמך הוא ברית המילה הברית הזה אקים את יצחק. שלפי שאמר למעלה והקמותי וגו' ובין זרעך אחריך וגו' לברית עולם. פי' לך הקב"ה כאן שאותו הברית הוא רק ליצחק וזרעו. ולמעט זרעו מישמעאל.

כב ר"ל שע"כ אין מם מעל כאן להוראת הצד מהצדדין כמו מקדם לבית אל ופי' ויעל מעל שעלה למעלה מאברהם שא"כ היה לו לומר ויעל מעל לאברהם כמו מעל לרקיע. וע"כ צריך לפרש מעל האמור כאן כמו מעל רגלו והמם משרת במקום מן. וא"כ אינו נופל על זה פעל ויעל. שמלת מעל ראויה להיות דבוקה עם פעל וירד וירד מן ההר. וירד מעל החמור. אבל לשון נקיה הוא כלפי השכינה לפי שהשראת השכינה על האדם הוא כביכול ירידה אצלו ית' ובפנותו ממנו יכונה זה עלי' וכמ"ש הרב המורה ז"ל באורך. ואמת שאונקלוס תרגום ואסתלק יקרא דד' וא"כ ביאר מלת ויעל מלשון יצועי עלה מטרף בני עלית. ויקרא דד' הוא המראה אשר בדמיון הנביא. ובזה א"צ לומר שלשון נקיה ותיקון סופרים הוא זה אבל רש"י ז"ל מיאן בזה. ומטעם שאבאר להלן בסדר וירא יע"ש באורך. וכאן אעורר על זה בקוצר מלין שלא נמצא בכל ספרי הנבואה שיאמר אחר כלות דברי הנבואה שהלך ד' מאת הנביא כי לאיזה צורך יאמר זה לזה בחר רש"י ז"ל לפרשו מלשון עלי' כפשוטו שיוכרח מזה לומר שלשון נקיה הוא כלפי השכינה. ואם היה הכתוב אומר וילך ד' מאת אברהם לא היה צורך לתיקון סופרים אבל לפי שבאמת ההודעה ההיא שסרה המראה מאת הנביא ככלות דבר ד' היא מצד עצמה הודעה מותרית וכל ההודעה הזאת לא באה רק ללמדנו שהצדיקים הם מרכבתו של המקום ב"ה. לכן אמר ויעל ד' מעל אברהם כי בסלוק הרכיבה נופל מעל. כמו וירד מעל החמור ונרמז הרכיבה במלת מעל. ומשום לשון נקיה הוכרח להשתמש מקודם בפעל עלה. וז"ש רש"י ז"ל ולמדנו מכאן שהצדיקים מרכבתו של מקום ור"ל שכל צורך ההודעה היא רק בעבור הלמוד הזה. וזה נרמז במ"ש ויעל מעל. ואמנם ביאור ענין המשל הזה מ"ש שהצדיקים הם מרכבת המקום ב"ה הוא לפע"ד נפלא מאוד להורות בזה שההבדל במדרגת המעלה שבין הצדיקים והמון בני האדם גדול ועצום מאוד. בהיותם קרובים אל ד' והמה שעשועיו וסגולתו כי יופיע רוח קדשו עליהם ומשנה התולדות על פיהן. וההבדל הזה שבין אישי בני האדם הוא כהבדל שבין הבע"ח קצתם על קצתם בבחינת קורבתם אל האדם כי הסוסים היותר מהודרים בתבנית גופם ומראיהם וקלי המרוץ נתעלו בחשיבות על יתר הבע"ח בקרבתם אל האדם קורבת האהבה והחשיבות שהמה מרכבות כבודו והאדם משתעשע עמהם ומשגיח על שלמותם. ואולם בטעם מה שתפסו לדוגמת ההבדל הזה סוסי הרכב ולא דוגמא אחרת הוא מכוון מאוד אל הנמשל כי כמו שאין בין הבע"ח וביותר בין סוסי הרכב לשאר מיני הבע"ח שום הבדל במדרגת ויחוסם אל האדם, כי במה שהאדם נתעלה עליהם הוא הדבור וההשכלה ישתווה מין הסוס לפחותי הבע"ח אבל ההבדל שבין מיני הבע"ח הוא במדרגת חשיבותם ותפארתם בעיני האדם. כן ההבדל שבין אישי מין האדם בבחינת קורבתם אל הבורא ית' איננה קורבת היחס כי הש"י אין לו יחס ודמיון עם ברואיו אבל הקורבה הזו איננה רק קורבת האהבה העזה והחשיבות. ולכן כינו מדרגת ההבדל הזה מרכבתו של מקום להורות עוצם ההבדל שהוא החשיבות וההשגחה וגם נכלל בו הכבוד שהמקום ב"ה מתכבד עמהם. וכמו שסוסי מרכבת האדם יקרים ונכבדים בעיניו והמה כבוד האדם ותפארתו ולהורות כמו כן מדרגת ההבדל. ומה נפלאה מליצה הזאת למשכילים

כג ולכן לא אמר הכתוב סתם וימל את בשר ערלתם כאשר דבר אתו אלקים אבל הוסיף בעצם היום הזה כדי להשמיענו זריזותו במצוה ואומץ לבו בגבורים וכ"כ הראב"ע ז"ל וז"ל בעצם היום הזה ולא אחר לעשות הדבר עכ"ל:

כד כבר ידוע מ"ש ז"ל דכל אתין וגמין רבויין הן:

כו לעיל בפסוק כ"ג אמר בעצם היום הזה. ושם ביאורו בעצם היום שהגיעהו הציווי מהבורא ית'. בעצם היום הזה עשה דברו בזריזות רב. אבל כאן מלבד שמאמר בעצם היום הזה מיותר אם יהיה פירושו כנ"ל שהרי כבר אמר זה למעלה. אבל גם מבלעדי זאת רחוק שיפורש כאן ע"ד הנ"ל לפי שאין פסוק זה דבוק עם הציווי. וכבר הפסיק בשני פסוקים שלפניו בענין אחר. לכן צ"ל שהפי' בעצם היום הזה שמלאו לו כו'. וא"כ הוא דבוק עם פסוקים שלפניו:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה