אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר לך לך › פרק טז

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר לך לך · פרק טז

פרק טו

א כך היתה קבלה בידם ז"ל:

ב (ד"ה אבנה) ופי' ממנה כאן בסבתה (ד"ה לקול) כל הפסוק הזה נראה מיותר לגמרי. שהרי כתוב אח"כ ותקח שרי וגו' ותתן וגו' ויבוא וגו' ולא הי' צורך לפסוק זה זולת אם רוצה לכלול במאמר הזה כל המעש' ואינו פורט אותה אח"כ כמו שמצינו במקום אחר ויעש כן. וכן בסדר ויצא בספור רחל עם בלהה נאמר ותאמר הנה אמתי בלהה בוא אלי' וגו'. ואמר אח"כ ותתן לו וגו' ויבוא אלי' ולא אמר שם וישמע יעקב לקול רחל. לפי שספר המעשה בפרט וא"צ לזכרה בכלל ולכן צ"ל שלא בא מאמר הכללי הזה כאן רק לעורר הבחינה שיש בו. שראוי לשמוע לדברי' לרוה"ק שבה. כי שרה אמנו היתה עפ"י קבלתם ז"ל אחת משבע נביאות. וכבר פירש"י ז"ל בסדר נח שיסכה היא שרי ונקראת יסכה לפי שסוכה ברוה"ק ועל זה עורר אותנו המאמר הכללי הזה וכבר רמזתי על הכלל הזה בדרך פירש"י ז"ל כמה פעמים. ומלבד היתור הזה מורה ג"כ לשון מאמר הכללי הזה על הכוונה ההיא. שלא אמר ויעש כן אברם. רק אמר וישמע אברם לקול שרי. שנראה מן הלשון הזה שלא מפני כי ישרה עצתו גם בעיניו עשה כן. רק בשביל אמירתה ודבורה כדי לשמוע לקולה:

ג לא יאמר לשון לקיחה במין האדם זולת אם פירושו הלקיחה באונס וחזקה כמו ויקח את שמעון ויאסור אותו לעיניהם. ואת בנימין תקחו. ותלקח אסתר אל בית המלך. או אם ענינו הקנין כמו כי יקח איש אשה. אבל כל לשון לקיחה בדברים שאין נופל בם אחד משני ענינים אלו פירשם רש"י ז"ל תמיד מענין הלקיחה בדברים שהוא הבקשה והפיוס. וכן המתרגם הבדיל בין הענינים במה שתרגם באופן הראשון ונסב ובאופן השני ודביר וכמ"ש רש"י ז"ל במקום אחר:

(ד"ה מקץ) שאין דרך לפרוט זמן המסופר באופן משונה כזה. מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען. שעדיין לא ידענו הגבלת הזמן בפרטות. וא"כ צ"ל שבאה כאן הגבלה הזו לעורר היות הזמן הזה סבת לקיחתו את הגר. ולא להודיע זמן המסופר:

(ד"ה לשבת) שהרי זמן הקבוע לאשה הוא עשר שנים אחר הנישואין. וע"כ שאין ישיבת ח"ל כו':

ד כבר הארכתי בזה בסדר בראשית. שהזכרת הבעילה אינו מטבע הספור ואינו מדרך המקרא ג"כ ובכל מקום לא יזכור רק ההריון והלידה. כמו וילך איש וגו' ויקח את בת לוי ותהר האשה וגו' וכיוצא הרבה. ולכן בכל מקום שיסמיך הכתוב הבעילה להריון אמרו חז"ל דלדרשה אתי. ודרשו בו שנתעברה מביאה ראשונה ר"ל שהוראת הסמיכות שהביאה והעבור היו תכופים זה לזה ובסדר בראשית הארכתי יותר וע"ש:

(ד"ה ותקל) לפי פשוטו י"ל שנקלה גברתה בעיני' בעבור שאמרה בלבה עתה יאהבני אדוני יותר משרה לפי שיהיה לו בנים ממני. אבל דרשתם זו הוא דרוש מליצי וכעין היקש החפוש שמן הסברא לומר כן אשה כמותה במקרה הזו:

ה לפי' הא' שיעור הכתוב עונש חמסי מהגר מוטל עליך. כמו דמו בראשו שפירושו עונש דמו בראשו. וכן עונו ישא שפירושו עונש עונו ישא ובכולם חסר הסמוך שהוא שם עונש. או שיתפרש עליך בגללך ובסבתך חמסי מהגר הוא בסבתך ולא יחסר מלת עונש. וענין החמס לפי' הא' הוא חוק ההכנעה ושפלות אשר לעבדים נגד אדוניהם. ואל החוק הזה כוונה במלת חמסי כי הגר היתה חומסת אותו החוק ממנה. ולפי' השני עליך כמו אליך ר"ל נחמסת ממך שאתה חומס דבריך ממני. וענין החמס לפי' זה. חוק הכבוד שיש לאשה על בעלה:

(ד"ה אנכי) ר"ל כל ובינך שבמקרא חסר יוד בתרא בין הנון והכף וזהו מלא קרי בי' נמי ובנך והוא ע"ד שכתבתי בסדר בראשית בשם הרא"ם ז"ל שדרכם ז"ל לדרוש אות נוסף בתיבה כאלו התיבה כפילה וכן כאן כאלו הי' כתוב שני פעמים וביניך. ואתי חד לנגד אברם והנון בסגול כמשפט נוכח הזכר וחד לנגד הגר וקרי בי' ובנך הנון בצריי והוא כמשפט הנוכח לנקבה. ועוד י"ל דנפקא להו דרשא זו משום שהסגול אינה מושכת יוד אחרי' זולת על המעט אבל הציירי היא תנועה גדולה ומושכת יוד אחרי'. וכאן שכתוב ובניך בסגול הנון שלזכר הוא הנוכח הזה. למה באה היוד אחריו. וע"כ שבא לרמז כאלו ניתן לקרות ג"כ ובניך בציירי הנון לנוכח הנקבה שהציירי מושכת יוד אחרי'. וכל זה הוא פשוט ומבואר. והנה בכיוצא בדרשה זו צ"ל שהי' ידוע להם ז"ל המאורע הזה בקבלה ואסמכו אקרא:

בא"ד הוא שהמלאך אומר להגר. ר"ל אף שמלת הרה הוא בשקל הבינוני מ"מ צ"ל שאינו כפי פשוטו. רק שבא הבינוני במקום העתיד וכדרך הנבואה דאם הוא בינוני כפשוטו א"כ אין זה בשורה ומבלעדו ידוע זה לה. ולא הי' לו לומר לה אלא הנך יולדת בן וקראת וגו' וע"כ צ"ל שפירושו שתהר בעתיד וע"כ שהפילה עבור הראשון ובשרה שתהר כשתשוב לבית אדוני' וזה כלל רש"י ז"ל בקוצר לשונו במ"ש והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר כו' עכ"ל ור"ל דכיון שהוא ע"כ פירושו שתהר בעתיד אף שבא בשקל בינוני לפי שהוא בשורה. והלא כבר הרתה וצ"ל ע"כ שהפילה:

יא כבר ביארתי זה בסמוך. והוסיף רש"י ז"ל להביא ראי' עוד. שגם באשת מנוח בא ההוה תחת העתיד שהרי בעת שדבר עמה המלאך לא הרתה עודנה ובאמת א"צ בזה לראי' ודברי הנביאים הם לרוב בסגנון זה שבא בדבריהם גם העבר תחת העתיד אלא שכאן הביא רש"י ראי' זו לפי שמצא ממש דוגמתה:

(ד"ה ויולדת) ר"ל דאף שלה"פ בשווא כשקל העבר לנקבה נוכחית פקדת. בכל זה הוא בינוני בראיית החולם שעל יוד פא הפעל וכ"י רש"י ז"ל דוגמא לזה במלות מקוננת יושבת שהם שמות התואר בשקל הבינוני לנקבה:

יב ופי' פרא אדם שיהי' בין האדם כפרא וכ"כ הראב"ע:

יג ר"ל כי מלת ראי בקמץ חטף הריש הוא שם דבר ואינו פעל והיוד לכינוי מ"ב. והוא כמ"ש הראב"ע ז"ל וז"ל על שקל ראה עני ור"ל כי ראו בשקל עני ובשניהם באה היוד תמורת הא השורש כי שרשם ראה ענה:

(ד"ה הגם הלום) ומלת רואי כאן הוא מקור עם כינוי מ"ב ולכן הריש נקודה חולם ולעיל שנקודה בק"ח הוא שסדבר והשיעור לפ"ז שאמרה אתה הוא אלוק' הראי' שרואה בעלבון העלובים. שהגם שראיתי המלאכים גם בבית אברהם. אין זה פלא עצום שהי' זה בסבת אברהם ומרוחו נאצל גם עלי וכענין בני הנביאים אבל מה שראיתי מלאך ד' במדבר הזה אין זה רק בעבור מה שראית את עלבוני:

טו אם הגר היתה מגדת לאברם מה שאמר לה המלאך וקראת שמו ישמעאל לא הי' הכתוב מייחס קריאת השם לאברם זולתי להגר בעבור שהשם הוא באמת על שם מה שאירע להגר ששמע ד' אל עני'. וכמו שנמצא אצל האמהות ותאמר הפעם ילוה איש אלי ותקרא שמו לוי הפעם אודה וגו' ותקרא שמו יהודא. וכן ביתר שמות השבטים וע"כ צ"ל שלא הגידה לו הגר מזה אלא ששרתה רוה"ק על אברם לקרוא את שם בנו ישמעאל על שם מה שקרה לאמו:

טז באמת שאם נושא הספור ענין מעולה ויקר ראוי לפרוט הזמן שקרה בו המקרה ההיא וכן כאן לידת הבן הראשון לאברהם לזקוניו הוא נשוא יקר ולכן דקדק רש"י ז"ל בלשונו הטהור ולא כתב לא נכתב אלא לשבחו של ישמעאל אבל כתב לשבחו של ישמעאל נכתב. ר"ל דמכתוב זה יצא לנו שבחו של ישמעאל. ועם שבאמת י"ל שלא נכתב הכתוב בשביל הודעה זו ואולם י"ל עוד דמלשון הכתוב נראה שגם לשבחו של ישמעאל נכתב והוא לידע זמן המול ישמעאל. ולא לידע זמן לידת אברם לבד ממה שלא אמר ואברם בן פ"ו שנים בלדת אותו. וכמ"ש בסדר תולדות ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ולמה פרט הכתוב שוב שנית בלדת הגר את ישמעאל לאברם. ע"כ שבא לרמז בזה. שלא כדי לידע שנותיו של אברם בלבד בהולידו את בנו ישמעאל נכתב. אבל גם כדי לידע שנותיו של ישמעאל ע"י ידיעתינו שנותיו של אברם בהולידו אותו כן נ"ל:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה