אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר לך לך › פרק טו

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר לך לך · פרק טו

פרק יד

א בכל מקום שנאמר אחר הדברים האלה הוא להודיע שספור זה נמשך מספור הקודם ושניהם ספור אחד הם אבל אין לומר שהוא ספיר בפ"ע ובא המאמר הזה להודיע שהספור הזה נמשך בזמן אחר ספור הקודם וזולת זה אין להם שום התקשרות דא"כ למה לא בא הודעת זה בכל הספורים. ועוד שאין זה הודעת זמן במה שהגיד היות המסופר הזה אחרי זמן הספור הראשון ועדיין לא נדע פרטות זמן המסופר ומה תועלת בידיעת היותו אחרי מאורע הקודם. וע"כ שהוראת המאמר הזה להתקשרות הספור הקודם עם המאוחר בדרך הסבה והמסובב. שהמאוחר נמשך מהקודם. והנה תשובת המקום ב"ה אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד כוללת הרבה ענינים כי הגנה ענין מורה מניעת הרע והשמירה מנזק אבל אין בכללו קבול טובה אבל שם שכר הוראתו קבלת טובה וא"כ נראה מזה שהי' אאע"ה ירא משני דברים מהפסד טובה שינוכה לו מזכיותו בשביל הנס שעשה לו השי"ת ומעונש על שהרג נפשות הרבה ולענין הב' השיב לו השי"ת אנכי מגן לך ולענין הא' השיב שכרך הרבה מאוד אבל רש"י ז"ל לא כתב תחלה בענין יראת אאע"ה רק ענין הא' שהוא הפסד טובה ולא ענין הב' וטעם הדבר כי הענין השני מבואר בכתוב במ"ש אל תירא אברם אנכי מגן לך ומזה נשמע שהי' מתירא מן העונש כי ההגנה אינה נופלת אלא כנגד הרע וכן גדר היראה איננה זולתי התפעלות הנפש על הרע האפשרי בעתיד אבל עצבון האדם והתפעלות נפשו מהפסד טובה בעתיד אינו נופל עליו יראה רק דאגה וזהו בעצם ההבדל בין השמות יראה ודאגה והכתוב לא הזהיר רק יראה ולא דאגה אבל הדאגה מבוארת אח"כ בכתוב בכלל מ"ש אח"כ שכרך הרבה מאוד לכן לא הוצרך רש"י ז"ל להזכיר תחלה רק ענין הדאגה ולומר שגם ההתפעלות הזה הי' בלב אאע"ה. וזה מדוקדק מאוד בל' רש"י ז"ל במ"ש בכל פעם בשנוי לשון שתחלה כתב והי' דואג ואומר שמא קבלתי שכר כו':

לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על אותן נפשות שהרגת ומה שאתה דואג על קבול שכרך שכרך הרבה מאוד עכ"ל הרי שתפס רש"י ז"ל פעם לשון יראה ופעם לשון דאגה הכל לפי הענין:

ב וער לפירש"י הוא המפקח על עסקי צרכיו:

[ד"ה דמשק] א"ת דמשקאה והה"א בארמי יורה היחס כמו היוד בעברי. מדברי הרא"ם ז"ל:

ג כבר הארכתי בסדר נח בספור דור ההפלגה. שמלת הן הבאה בתחלת המאמר מורה על ענין נמשך ממנו אח"כ והוא הקדמה לתולדה שתוארה בדרך ווכוח והכרח שלילת משפט הנחשב אפשרי לזולתו לכן פירש"י ז"ל כאן שהוא מוסב על האמור למעלה מה תתן לי שהוא מה תועלת בכל אשר תתן לי. וכתואר התולדה הנמשכת ממלת הן:

ה ב' הפרושים שבדרש הם ענין אחד. כי ענין ההוצאה הזאת מורה על צאתו מתחת ממשלת המערכת והנהגת הטבע להנהגה השגחיית שהיא למעלה מן הטבע אמנם ההבדל ביניהם שלפי פי' הא' הוצאה הזאת איננה זולתי הוצאה רוחנית והוא היציאה מתחת משטרי שמים ופי' ויוצא אותו החוצה בבחינת מחשבת אאע"ה שגם במחשבתו יצא מאיצטגניניתו וזהו צא מאצטגנינות שלך כו' שאל"כ הי' נשמע מזה שעד כה הי' נתון תחת המזל. ובאמת שכבר הוציאו הקב"ה מתחת יד הטבע אלא שעכשיו הודיעו השי"ת מזה בפעל ולפי' הכ' של הדרש ענין ההוצאה הזאת היא ג"כ הוצאה גשמית ור"ל בדמיון ומראה הנבואה כעין שיארע לנביאים בחזיונם שהגביהו למעלה מן הכוכבים והוציאו מחללו של עולם ואמנם ההוצאה הגשמית ההיא היא משל והוראה על ההוצאה הרוחנית הנ"ל. והראהו השי"ת בזה בפעל שהוא נעלה על הנהגת המערכת. אבל ענין שינוי השם שכתב רש"י ז"ל לעיל הוא ג"כ משל ההוצאה הרוחנית הנ"ל ור"ל שלא יתנהג עמו כפי הוראה הכוכביית בעת הולדו כפי דעת החוזים שמצב הכוכבים בעת הולדת האדם תגביל את מקרהו לרע ולטוב כל ימי חייו. ולזה ענין שינוי השם הוא ע"ד משל וכמו שהוא איש אחר ואיננו אותו האיש הנולד:

בא"ד וזהו לשון הבטה כו' ר"ל כך הוא לשון הבטה בכאן מלמעלה למטה ואינו ר"ל בכל מקום לשון הבטה כך הוא שהרי נמצא אל תבט אחריך הבט ימין וראה והרבה כיוצא מדברי הרא"ם ז"ל:

ו ואין לפרשו מענין אמונה סתם שהאמין בנבואתו שאין זה חידוש אצל אאע"ה וכי לא יאמין הנביא בנבואתו ולא איש אל ויכזב ועוד למה חשבה לו הקב"ה צדקה וזכות ולכן צ"ל שעיקר החדוש במה שלא שאל אות כמנהג הנביאים לפעמים ועל כן חשבה לו הקב"ה לזכות וצדקה:

[ד"ה ויחשבה] ד"א במה אדע כו' כי פעל ירש מלבד הוראת הירושה נופל ג"כ על הקיום והתמדה בקנין איזה דבר כמו וצדיקים לעולם ירשו ארץ שפירושו יתקיימו בה לעולם. כי אם הי' מענין ירושה סתם אין נופל עליו מלת לעולם.

ט ואף שמלת משולשת הוא שם תואר ולא שם מספרי גם שם עגלה הוא שם המין ולא יפול עליו שם המספר בכל זה מה שצוה לו ליקח עגלה משולשת להיות עגלה זו לבדה להיותה משולשת רומזת על שלשה עגלים וענין משולשת בשנים כדבר הראב"ע ז"ל או י"ל שלשית לבטן כן נ"ל:

בא"ד רמז לשלשה פרים לפי' הב' דלעיל ע"כ רמז יש כאן במינים הללו שלקח כדי שיהי' זה תשובה על שאלת במה אדע. ואולם גם לפי' הראשון צ"ל שמינים האלו הם לרמז על הקרבנות דלמה בחר בכל אלה המינים ולצורך כריתת הברית די במין אחד לבד ולבתר אותו בתוך כמנהג כורת ברית בימי קדם. ואין להקשות הא טובא איכא פרי המוספין של ר"ח ויו"ט ופר עולת נדבה ופר שלמים ופר כהן משיח ובשעיר איכא עוד שעיר הנשיא ז"א דלא קחשיב רק אותן שהן לכפרה. ולכפרת כל ישראל. בפר יוה"כ כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו והוא הגורם לכפרת כל ישראל. שעי"ז יוכל לכפר אח"כ על כל ישראל כמ"ש באמת שם בכתוב הזה וכפר בעדו ובעד ביתו ועל כל עם הקהל יכפר. כי יבוא זכאי ויכפר על החייב וכן פר העלם דבר מכפר על כל ישראל וגבי עגלה ערופה כתיב כפר לעמך ישראל וחטאת יחיד אף שאינה לכפרת כל ישראל מ"מ כיון דבאה על כל חוטא מישראל כפרת כל ישראל מיקרא ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אבל פרי המוספין דר"ח ויו"ט ופר נדבה ופר שלמים הם כולם עולות ואינן לכפרה. ופר כהן משיח ושעיר נשיא וכן כבש מצורע וחטאתו כפרת יחיד הס. ועיקר צורך הקרבנות לקיום בארץ הוא רק כפרת כל ישראל והא דלא הביא לרמז גם על עשירית האיפה דאשם וודאי שהוא ג"כ לכפרה כבר אמרו בב"ר בשם רשב"י שלא הראה הקב"ה לאברהם עשירית האיפה ורבנן אמרו אף זה הראה לו. נאמר כאן את כל אלה ונאמר להלן את המנחה אשר יעשה מאלה. מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה ותור) רש"י ז"ל כתב בדקדוק תור ובן יונה. ולא תורים ובני יונה בלשון רבים מפני שתור ובן יונה השני לעולה הוא בא ולא מיקרי כפרה וגם צ"ל דמיירי בתור ובן יונה דאשם וודאי ולא בתור ובן יונה דיולדת ומצורע וזב וזבה דהנך כפרת יחיד מיקריין מהרא"ם ז"ל:

י ר"ל אף שלפי הדרש מרמז על הקרבנות ושאלת במה אדע הוא באיזה זכות יתקיימו בה מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו שלקיחת המינים הללו היו עיקרן לכריתת ברית כמו שמורה על זה הנתוח לבתרים ומעבר תנור עשן ולפיד אש בין הגזרים:

יא (ד"ה על הפגרים) האמת כנוסחת ס"א. כי פגר ענינו הגוף המת ומוטל מבלי תנועה ועסק ולכן אין לפרשו הבתרים. (ד"ה וישב) ורדת העיט רמז לבן ישי שיבוא לכלותם והנשבת אברם רמז שאין מניחין אותו כו':

יג ולפ"ז מ"ש ד' מאות שנה דבוק עם מאמר כי גר וגו' ולא עם ועבדום וענו אותם ושוב כתב רש"י ואת כו' כלומר ויהי' מאמר ד' מאות שנה דבוק גם עם ועבדום וענו אותם:

יד (ד"ה דן) ופי' דן כאן עונש ולא דין:

(ד"ה ברכוש) שם רכוש בכל מקום ענינו נכסים הבאים לאדם על ידי קנינו ובלע"ז ערווערב. אבל כאן הוא רכוש של אנשי מצרים וצ"ל ששם רכוש משותף לנכסים סתם מדברי הרא"ם ז"ל:

טו דאל"כ מה ענין הבשורה הזאת אצל הודעת הגירות. וגם יורה על זה הכינוי ואתה שבאה עם הפעל תקבר שכבר הכנוי בכוחו וע"כ שהוא להוראות הפך הקודם וכן מה שסיים במלת בשלום שכל זה מורה שהכוונה שלא יהי' הגירות והעינוי בימיו:

(ד"ה תקבר) דרשו זה מפני הכפל שלא היל"ל אלא ואתה תקבר בשיבה טובה והי' נשמע מזה ג"כ מפני הוכחות שלמעלה שלא יראה הגירות והעינוי בימיו וע"כ דכ"א מרבה ענין אחר. [בא"ד ולפיכך כו'] אברהם מת בן קע"ה שנה ויצחק חי ק"פ שנה. וכתיב ויבוא עשו מן השדה והוא עיף. ודרשו רז"ל ברציחה כמ"ש עיפה נפשי להורגים ואז מת אברהם כמ"ש הלעיטני נא מן האדום האדום הזה ודרשו ז"ל עדשים אדומות היו שבשלם יעקב כדי להברות את אביו שהי' באותו היום אבל מאביו כמ"ש רש"י ז"ל שם:

טז דא"א לומר רביעי מעת הגזירה. שא"כ יש לנו שש דורות. יצחק יעקב ויהודא ופרץ וחצרון וכלב. וע"כ שאינו מעת גזירת הגירות בכלל רק מעת גלות מצרים. ועל כן לא בא יעקב בחשבון הדורות משום שכבר הי' זקן קרוב למותו שלא הי' חי במצרים רק י"ז שנה וגם נקבר בארץ. מדברי הרא"ם ז"ל.

יז ר"ל שפעל ויהי כאן. אינו משמש הקשור שבין הנושא והנשוא ודבוק עם הנושא שהוא השמש שא"כ הי' לו לו' ותהי השמש באה. ויהיו הם מריקים שקיהם. ויהי הם קוברים איש לכן צ"ל שפעל ויהי ממקומות הללו הוראתו המציאות והוא בעצמו הנשוא עם הקשור ונושאו הוא מלת דבר ואינו דבוק עם הנושא ונשוא שאחריו ואין טענה ממה שנמצא אל המחנה האחת והכהו. תאכלהו אש לא נופח. ורוח גדולה וחזק שסגנון זה לא יתכן זולת בשני פעלים נבדלים או שני תארים נבדלים לפי שכל פעל ותואר הוא ענין בפני עצמו. ויוכלו לבוא בשינוי המין אף שהם מאמר אחד בכלל ר"ל שהם חלקי מאמר אחד שלם. אבל בפעל והוא שהוא מלת הקישור ואין לו ענין בפ"ע זולת הנשוא שאחריו לא יתכן זה וצריך לבוא בשיווי המין והמספר עם הנשוא שהוא דבוק אליו:

יח מצאנו לפעמים העבר במקום ההוה וכמ"ש רש"י ז"ל לעיל בפסוק ויאמר אברם אל מלך סדום הרמותי ידי וגו' ואולם שיבוא העבר במקום העתיד לא נמצא רק בדברי הנבואה והטעם כמ"ש רש"י כאן:

יט וכמ"ש בסדר ואתחנן. ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך:

כ וקשה דבב"ר איתא לפי שאינו מזכיר כאן החוי מביא רפאים תחתיו. אלמא דהחוי הוא ארץ רפאים. ועוד שהרי סיחון ועוג הם שני מלכי האמורי וכבר חשב האמורי. ואולי י"ל שהי' עוג מלך החוי להיותו ענק ומופלא בגבורותו וגם הוא ממשפחתם שהרי כולם מבני כנען. ולהיותו מבני האמורי קורא אותו מלך האמורי מדברי הרא"ם ז"ל:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה