באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר לך לך · פרק יד
ב (ד"ה בלע). ר"ל ואין בלע שם המלך ובראיות מ"ש אח"כ הוא צוער. ובלע שם העצם של העיר. ומ"ש אח"כ הוא צוער הם דברי כותב התורה על שם שנקרא העיר אח"כ צוער מענין מצער וכמ"ש בסדר וירא על כן קרא שם העיר צוער הרא"ם ז"ל:
ג (ד"ה הוא ים המלח) שלא יתכן שיהיה עמק השדים וים המלח בזמן אחד וע"כ מ"ש הוא ים המלח הם דברי כותב התורה ואמר שהוא היום ים המלח ואולם איך נעשה המקום ההוא שערכו בו מלחמה לים בעתיד י"ל שנמשך הים לתוכו ממקום אחר ומ"א אומר שלא נמשך לתוכו ים אחר רק שנתבקעו הצורים סביבותיו כו':
ד שא"א לפרש שהי' בין הכל י"ד שנה. דא"כ ובשלש עשרה מיבעי' לי' כמ"ש אח"כ ובארבע שנה וגו':
ה (ד"ה זוזים) הרפאים מצאנו להם ג' שמות בסדר משנה תורה רפאים אמים זמזומים. ולפי שהוזכרו פה רפאים ואמים לכן מן הסברא שזוזים הם זמזומים מדברי הרא"ם ז"ל:
ו ואיננו פעל נגזר מהשם ופי' בהררם בעלותם להר כדברי הראב"ע ז"ל. דאיך עלו החוריום להר שעיר והלא הר שעיר הי' ארץ אחוזתם כמ"ש בסדר וישלח שבני עשו הורישו את החורי מארץ שעיר לכן פי' רש"י שאין המם כינוי הפועל כמו בדברם אבל בהררם שם ופירושו בהר שלהם והמם כנוי הקנין ולדברי הראב"ע צ"ל שבהררם אינו שב על החורי רק על המלכים הלוחמים עמם. שעלו להר שעיר ויכו את יושבי ההר ההוא הוא החורי:
(ד"ה על) שהמדבר אינו הר גבוה שיפול עלי' מלת על. ובמדבר מיבעיא לי':
ז (ד"ה שדה) שהרי עמלק הוא בן אליפז בן עשו וע"כ הם דברי מ"ר ע"ה לסמן המקום וזה מ"ש רש"י ונקרא על שם העתיד ר"ל שבזמן המאורע הזה לא נקרא עדיין כלל בשם זה. אבל המספר כנהו בספור המאורע בשמו אשר ניתן לו אחרי זמן המאורע ההוא. ואין כוונת רש"י ז"ל שניתן לו השם ההוא בדרך נבואה בזמן המאורע:
ט כבר ביארתי לך בסדר הזה. שמטבע המספר לומר דבר ידוע מעצמו ולשנות את האמור כבר בהמשך ספורו כדי לעורר על איזה בחינה והתבוננות או על איזה פליאה והתפעלות ולפי הענין של הדבר שהוא מצד עצמו מותר בספור. ובהגדת הפה יוכר הענין הזה יותר ביחוד ע"י התניעות ורושמי פני המספר בדבורים הללו ומדרגת הקול בחולשה וחוזק ובכתב לא יבואו רק השנות הדבר לתכלית זה. וכן כאן לאיזה צורך אמר הכתוב ארבעה מלכים את החמשה. ומנינא למה לי והקורא ימנם מעצמו. וע"כ לעורר על הפליאה שבו ובמקומות רבים יובן ע"י הכלל הזה תעלומות דברי רש"י ז"ל כמו שיבואר אי"ה בבאורי זה:
י דאין לפרש שעמק השדים כולו בארות חמר וחסר בפסוק מלת הוא וכמו שדרך לחסרו עפ"י הרוב. שהרי עמק השדים שמו על שם שיש בו שדות הרבה ועוד איך ערכו שם מלחמה. ומ"ש הוא ים המלח היינו בימי משה וכמבואר לעיל. לכן פירש"י ז"ל בארות הרבה היו שם כו' ר"ל שלא חסר כאן בפסוק מלת הוא דבור המציאות. רק חסר בית ובעמק ומ"ש רש"י ז"ל בארות הרבה הוא מפני הכפל בארות בארות שמורה הרבוי
יב גם זה נשען על הכלל האמור בהשנות הדברים בספור ללא צורך כי כבר ידוע ממ"ש למעלה שלוט יושב בסדום ונשנה כאן לעורר הבחינה שבו שישיבתו שמה היתה סבה למקרהו הרע. כי שכינת אנשי רשע רעה וראוי להרחיקה
יג ממ"ש הפליט בהא הידיעה ראוי לומר שקאי על עוג שכתוב בו כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים. ולפי פשוטו פי' נשאר מיתר הרפאים כמו שפי' ר' תנחומא. שלא הרגוהו אמרפל וחביריו. ולהדרש הפי' שפלט מדור המבול. וכתב הרא"ם ז"ל וז"ל שלפי פשוטו שפלט מהמלחמה הגיד לאברם כדי לנקום נקמתו מהם אבל להדרש מה הי' לו לבוא מעשתרות קרנים שהוא מקומו ולהגיד לאברם שנשבה לוט. על כן אמרו ז"ל שהי' מתכווין שיהרג אברם וישא את שרי:
(ד"ה העברי) מן הסברא שיתיחס האדם אחר ארצו משיתיחס אחר אבי אביו עכ"ל:
יד (ד"ה שמונה עשר) זה נמשך לדרשתם ז"ל שזכר רש"י בדבור הקודם חנכו כתיב וכו' ופשוט שהדרש לא יכחיש הפשט. רק רמז יש כאן שאלעזר שקול כנגד כל השי"ח נערים:
(ד"ה עד דן) מלת עד מורה הגבול במקום או בזמן. אבל זכר כאן הכתוב הגבול הזה לגבול היכולת ולא לגבול הצטרכות. כמו שיבוא הכרח זה להלן (ד"ה עד חובה).
טו ולפי' זה מלת עליהם מוסב על הנרדפים ופי' עליהם בשבילם ובסבתם כמו בעבורם זולת שמלת בעבורם יורה לטובת זולתו ומלת עליהם יורה לרעת זולתו. ובא ויחלק בנפעל לפי' זה לפי שהנרדפים הם סבת החלוק וגם חסר בית בלילה לפי' זה. ולפי הדרש שהביא רש"י ז"ל בד"ה לילה א"צ לסרס המקרא וגם בא ויחלק בנפעל כפשוטו. ומלת לילה אינו חסר בית ופי' עליהם לפי הדרש כמו להם ומוסב על הרודפים ובא הספור להגיד ראשונה גבול הרדיפה במקום עד דן ואח"כ בפסוק זה מגיד ראשונה גבול הרדיפה בזמן שהיה עד חצות לילה ושונה שנית אחריו גבול הרדיפה במקום להכרח שיבואר להלן:
(ד"ה לילה) המנהג לפעמים בספור להודיע זמן התחלת מקרה המסופר. אבל להגיד היותו ביום או בלילה אינו מדרך הספור. וביותר אם לא נזכר הזמן כלל רק שהמאורע הי' ביום או בלילה מה מותר בהודעה זו. לזה כתב רש"י ז"ל. שכתוב כאן לילה לא להודיע היותו בלילה ולהגבלה הזמנית רק לעורר על הפליאה שבו שגם בלילה זמן החושך לא נמנעו מלרדפם ובכלל שזכרתי למעלה בכיוצא בזה בביאור דברי רש"י ז"ל וענין הדרש שהביא רש"י ז"ל כאן כבר ביארתי במה שקדם בסמוך:
(ד"ה עד חובה). ולהוכחה זו שדן נקרא חובה וגם ממה ששנה הכתוב לכנות עיר דן בחניכת גנאי חובה. צ"ל שלא שנה הכתוב כאן גבול הרדיפה במקום אלא להורות שמ"ש לעיל עד דן אינו גבול הצטרכות רק גבול יכולת. בשביל חובתו של דן. ופשוט:
יח כדרלעומר הוא מלך עילם ועילם מבניו של שם ולהדרש לחם רמז למנחות ויין לנסכים:
יט (ד"ה ויתן) אף שבפעלות הקודמות הפועל שלהם הוא מלכי צדק הפועל של ויתן הוא אברהם לפי שמלכי צדק הוא הכהן כמ"ש לעיל והוא כהן וגו' ועוד שמלכי צדק לא הוציא רק לחם ויין ולא מינים אחרים. ואיך יתכן א"כ לומר שנתן לו מעשר מכל הרי הלחם והיין נתן הכל ליגיעי המלחמה. וזולת זה לא הביא אתו מאומה ופשוט:
כא ופי' נפש כאן הגוף החי כמו ונפש כי תחטא. וגם הוא שם המין הכולל גופים רבים כמו ויהי לי שור וחמור
כב ובא העבר במקום ההוה וכן בראיות שהביא:
כג אינו מקרא חסר רק מאמר קצר והמובן בכח המליצה. וכן דרך רש"י ז"ל בכמה מקומות לפרש בהדיא את הרמוז בכח המליצה וכמ"ש לעיל בפסוק ויתן לו מעשר מכל וז"ל מכל אשר לו ור"ל לפי שמלת מכל כולל יותר. אבל הראי' היות מאמר אם מחוט ועד שרוך נעל מאמר קצר ואינו דבוק לענין של מטה. במה שהפסיק שנית במלת ואם והי' לו לומר אם מחוט ועד שרוך נעל אקח מכל אשר לך (ד"ה ואם אקח) וישב הכפל כדרכו הטוב ז"ל:
(ד"ה ולא תאמר) וההכרח לפי' זה ממה שלא אמר ולא תאמר העשרתי וגו'. אבל אמר אני העשרתי. שזה מורה שהקפיד שהקב"ה הבטיחו לעשרו. והוא יאמר אני העשרתי מדברי הרא"ם ז"ל:
כד לעיל כתיב והוא יושב באלוני ממרא וגו' וירק את חניכיו וגו' ואלו ענר אשכול וממרא שאינן בכלל ילידי ביתו לא קאמר ש"מ שהם נשארו בביתם לשמור את הכלים ולפ"ז מ"ש כאן ענר אשכול וממרא וגו' אינו דבוק עם מ"ש קודם וחלק האנשים אשר הלכו אתי. שהרי הם נשארו בביתם. ועוד אם גם הם הלכו אתו לאיזה צורך פרט הכתוב אותם בשמם וכבר הם בכלל מה שאמר וחלק האנשים אשר הלכו אתי. וע"כ שהם לא הלכו אתו כלל וחסר ו' החבור בפסוק והשיעור וחלק האנשים אשר הלכו אתי ועצר אשכול וממרא. הם וגו' הרא"ם ובתוספת ביאור.