אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר לך לך › פרק יג

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר לך לך · פרק יג

פרק יב

א ר"ל כאן כתיב ויעל הנגבה ולהלן כתיב וילך למסעיו מנגב והם סותרות זא"ז דכאן משמע שמצרים בצפון כנען ולהלן משמע שהוא בדרומה. ועוד שבאמת מצרים בדרומה של כנען. ויישב רש"י ז"ל שלהלן כוונת הכתוב מנגב א"י וכפשוטו וכאן ר"ל לבוא לדרומה של א"י והוא הר המוריה וכ"א נקרא נגב באיזה בחינה:

ב וקראו כבד מפני כובד משאותיו:

ג ר"ל שאין פי' למסעיו כפי' וילך לדרכו שמשמעו לדרך שצריך נו שזה לא יתכן זולתי אם אין המספר רוצה לפרוט אח"כ מקומות המהלך. אבל כאן שפרט לך הכתוב אח"כ מנגב ועד וגו'. ע"כ פי' למסעיו למסעות הראשונות שלו וכמ"ש אח"כ מנגב ועד וגו' שם בתחלה. אבל עדיין יקשה דלמסעיו יתירא הוא שהרי פרט אח"כ מנגב ועד וגו' לכן פירש"י ז"ל ללמדך ד"א כו' דבר אחר כו'. וכתב הרא"ם ז"ל וז"ל ונקראו חניותיו לפ"ז מסעיו לפי שחוזר ונוסע מהם עכ"ל. ויותר יתכן לומר לפי שנוסע אליהם:

ה זה כלל גדול בפירש"י שרגיל לפרש תמיד שדרך המקרא לפרוט את הידוע ולשנות את האמור כדי לעורר את הקורא על איזה התבוננות ובחינה שיש בדבר זה. או על הפליאה והתמהון שבו כל מקום לפי ענינו וכאן בא הכתוב לעורר על הבחינה שבו. מי גרם ללוט את כל זה הליכתו עם אברם והדברים ראויין לאומרן ליודע ומבין בדרכי הלשונות ובהמשך ביאורי זה לפירש"י ז"ל אאריך יותר בפרט זה ברצות השם ב"ה:

ו בכל מקום שכתב רש"י ז"ל לשון קצר הוא. אינו ר"ל שגמגום לשון יש במקרא ח"ו רק כוונתו שהוא בכח המאמר ויפורש כ"א לפי ענינו. וכן כאן הוא קורא למרעה הארץ הארץ סתם. ומלבד שזה מן הסברא שלא יתכן לומר שהי' צר להם המקום לשבת יחדיו הוא ג"כ מפורש אח"כ בכתוב ויהי ריב בין רועי וגו' הרי מבואר שסבת הפרידה רק בשביל צרות המרעה:

בא"ד לפיכך כתב כו' ר"ל שברוב יבוא ארץ בלשון נקבה הארץ הטובה והארץ היתה תוהו וגו' והרבה כיוצא. ועל המעט יבוא בלשון זכר כמו בגורל יחלק את הארץ. בעברת ד' צבאות נעתם ארץ וכן כאן תפס לשון זכר שלא כמנהג ברוב. וכתב רש"י ז"ל במתק לשונו שיש לתת כאן טעם לזה שבא בפסוק זה שם ארץ בלשון זכר על דרך המעט לפי שהכוונה על מרעה הארץ ושם מרעה הוא בלשון זכר שהה"א שרשית ולא נקבית בראיית הסגול שלפני' כמבואר בכללי הדקדוק. לפיכך תפס כאן דרך המעט לקרוא גם שם ארץ בלשון זכר והוא ע"ד אמרם ז"ל בריש פרקא קמא דקדושין לגבי שם דרך. התם דבמלחמה קאי ואין דרכה של אשה במלחמה כתב בדרך אחד יצאו אליך. הכא דבתורה קאי ותורה איקרי בלשון נקבה דכתיב תורת ד' תמימה. כתיב והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה. והרא"ם ז"ל כתב וז"ל אין כוונתו ששם ארץ לא יבוא בשום מקום בלשון זכר שהרי מצינו שם זה לפעמים גם בלשון זכר כמו בעברת ד' צבאות נעתם ארץ. רק כוונתו שכאן י"ל שכתב בלשון זכר ולא נשא לפי שאינו דבוק עם הארץ רק עם מרעה הארץ עכ"ל. ולדבריו חסרון יש כאן בפסוק זה וכבר כתבתי שח"ו לומר כן ופעל ולא נשא דבוק עם הארץ באמת וגם מ"ש הרא"ם ז"ל אין כוונתו כו' לפי פירושי גם לולי הפסוקים הנ"ל שהביאם הרא"ם ז"ל לראיה שימצא ארץ בלשון זכר. הוכיח רש"י ז"ל בעצמו מן הפסוק שלפנינו שאינו נמנע לבוא שם ארץ בלשון זכר אלא שהוסיף תת טעם למה נטה כאן ממנהג הרוב:

ז מובן מעצמו כוונת הדרש לקשר ב' המאמרים שבפסוק זה ויה ריב וגו' והכנעני וגו':

ח לפי הדרש כתב אחים לפי שהאחים דומין על הרוב בקלסתר פנים:

ט שאין לומר לימין או לשמאל העולם שא"כ היו רחוקים זה מזה בתכלית הרחוק ואין זה בקשה ופיוס כתחלת המאמר אל נא וגו' כי אנשים אחים אנחנו רק דברי נרגן וריב וע"כ שהפי' לימין ושמאל לוט. וענינו שהבטיחו אברם לישב בסמוך לו ושלא יפרד ממנו מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה ואימינה) ר"ל שואשמאילה ע"כ הוא מההפעיל כי אלא איתן בפתח ויוד נמשכת מאות חרוקה שלפניה לפני למד לה"פ אבל גם מלת ואימינה מההפעיל בראיית היוד הנחה שבין מם ע"פ ונון לה"פ. ואף שנקודת אלף איתן שוה לנקודתו בקל מגזרה זו שהוא גזרת נפ"י שגם בקל היא נקודה ציירי כמו אשב תדע מ"מ מצאנו לפעמים גם הא ההפעיל נקודה בציירי בגזרה זו כמו אם יש להימין שע"כ הוא המקור מההפעיל בראיית ההא. ואולם טעם היות איתן והא הפעיל לפעמים צרויים בגזרה זו. מפני נחות יוד פא הפעל שאחריהם:

י (ד"ה לפני שחת) הוסיף רש"י ז"ל בפסוק שלשה מלות הללו הי' אותו מישור. וכוונתו בזה שמאמר לפני שחת הוא מאמר בפ"ע מכותב התורה. וכעין מאמר מוסגר. ואין מאמר זה דבוק עם פעל וירא הקדום:

יא (ד"ה מקדם) דאין לפרש ממזרח א"י למערבה שא"כ היו רחוקין זה מזה מאוד וכבר פירש"י לעיל שהבטיחו אברם לישב בסמוך לו וע"כ שיתפרש על מזרחו ומערבו של אברם. ומ"מ מפני שכתוב מקדם סתם דרשו רז"ל שרמז הכתוב בזה ג"כ שהסיע עצמו מקדמונו של עולם. ואמר אי אפשי באברם ובאלקיו וכוונתם ז"ל שזה ניכר מתוך הפרוד שנפרד ברצון מן הצדיק והחכם ההוא תחת שהיה לו לדבק בת"ח ולהתאבק בעפר רגליו כמו שעשו נכרים הרבה מאנשי דורו שנמשכו אחריו בחשק נפשם לשמוע לקח מפיו בדרכי היראה והחכמה אף כי לוט בן אחיו שהיה יכול לשבת לימינו תמיד שהיה ראוי שכל חפצים לא ישוו לו בהתדבקותו עם אברם וכי יתן מרוחו עליו. וכבר אמרו חז"ל בכל ת"ח גדולה שמושה יותר מלמודה וק"ו באשל הגדול הזה אאע"ה וכל הפורש ממנו כפורש מן השכינה ואומר אי אפשי בך ובאלקיך ואף שנרמז זה בכתוב מ"מ הדרש לא יכחיש הפשט שר"ל ממזרחו של אברם למערבו. והרא"ם ז"ל הקשה שמגבולי הארץ נראה שככר הירדן במזרח א"י. ואברם נטה אהלו עד בית אל שהוא תוך א"י הרי כי נהפוך הוא שבא לוט ממערבו של אברם למזרחו וצ"ע עכ"ל. ויתכן לומר ביישוב קושייתו שהירדן מתעקם מעט ושפתו המערבית שבצד ערי הככר תתרחב יותר לצד מערב עד שבית אל מתקרב יותר לתחום המזרח מערי הככר והציור כזה $ציור בספר$ ואיננו רחוק לומר כן. ואולי מן הטעם הזה מיאן אונקלוס בפירש"י ותרגם ונטל לוט בקדמיתא ופי' מקדם בראשונה:

יב והוא פעל נגזר מן השם:

יג מה יפה ההערה ההיא שע"י סמיכות הענינים:

(ד"ה רעים) דרשו ז"ל הכפל כדרכם הטוב:

(ד"ה לד' מאוד) מיתורא דלד' קא נפיק להו להך דרשא:

יד גם מכאן התעוררו להוכיח דרשתם שפרידת לוט הוא אות על זדון לבו ומחשבת רשע ומינות. דלאיזה צורך הודיענו הכתוב כאן שהתיחדות הדבור הזה היה אחרי פרידת לוט. וע"כ לומר שבעוד שהיה לוט עמו פירש ממנו הדבור בשביל לוט יח מצאנו ממרא שם אדם כדכתיב ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר. ונמצא ג"כ ממרא שם מקום כדכתיב ממרא קרית הארבע הוא חברון וכתיב אשר על פני ממרא הוא חברון וא"כ צ"ל שממרא הי' שר העיר שנקרא ממרא או אם ממרא מישור הוא שר המישור ההוא. ונקרא שם המקום על שם האדם והוא דעת ר' נחמי' באגדה. או בהפך שנקרא שם האדם על שם המקום כדעת ר' יודא ורש"י אזיל כאן בשטת ר' נחמי' שממרא הי' שמו העצמי של השר והמקום נקרא על שמו ולכן במקום שאין לנו הוכחה מבוארת שהוא שם המקום יותר מסתבר לומר שהוא שם אדם מדברי הרא"ם ז"ל:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה