באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר כי תבוא · פרק כט
ג לבאר דבור זה נאמר שהוא הוצעה למ"ש רש"י ז"ל להלן פסוק ואו. ובמ"ש רש"י ז"ל כאן בדבור שלפנינו וכן במ"ש רש"י ז"ל להלן פסוק ואו יתבאר כל המשך הפרשה הזו עד סוף הסדר וכפי הנראה שאחר שקרא משה לפני ישראל את ברית התוכחה הזו קרא להם אמר שמע עתה ישראל אשר אומר אליכם עור אחרי הפסק הקריאה הזו והחל בפרשה זו אתם ראיתם וגו' עד סוף פרשה שלפנינו ואח"כ פרשת אתם נצבים וגו' ומ"ש כאן ויקרא משה אל כל ישראל. לא שכנסם שנית אחרי הפרדם. שהרי אמר להלן בסוף הפרשה ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו' דמשמע שהי' אמירת פרשה זו וקריאת דברי הברית הכל במעמד אחד ועוד מדקאמר להלן בראש סדר שאחריו אתם נצבים וגו' לעברך בברית וגו' דמשמע שבכנוס זה עמדו בברית. אבל הכוונה במה שאמר כאן ויקרא משה וגו' אף שהי' הכל במעמד אחד וכבר היו מכונסים מקודם לכן לשמוע דברי הברית. לפי שהיו דברי הבריח מאמר משה בשליחות הקב"ה. אולם זה המאמר שלפנינו הם דברי משה ע"ה מעצמו ומפני בך הי' הפסק בין המאמרים נופל בזה לשון קריאה לפי שאחרי שכלה משה קריאת דברי הברית הי' הפסק מועט להכין את ישראל לשמוע דבור משה שאחריו ובזה נופל קריאה שנית לומר אחר ששמעתם דברי הברית. שמעו עתה בני מה שאני מזהיר אתכם ע"פ דברי הברית הזאת ויש לפרש עוד שאין מוקדם ומאוחר בתורה ותחלה ספר לנו גוף דברי התוכחה שנצטוה משה לומר לישראל ועתה בראש פרשה שלפנינו ספר איך קרא משה לכל ישראל יחד להכניסם בברית וטרם קריאת דברי הבריח הקדים להם פרשה שלפנינו ופרשת אתם נצבים. שהפרשיות הללו מזהירות בקבלת דברי הברית ואח"כ קרא לפניהם כל דברי הברית הכתובים למעלה והנה לאופן הראשון פרשיות הללו הם חתימה לדברי הברית ולאופן השני פרשיות הללו הם הקדמת דברי הברית אח זה ראיתי להקדים לקשור פרשיות הללו עם הקודמת, אף שאין זה משתמש לבאר דברי רש"י ז"ל. ועתה אבוא לבאר דברי רש"י ז"ל בכל הפרשה שלפנינו ונאמר כי המשך פרשה שלפנינו יורה שבא משה לומר לישראל או בחתימת דברי הברית או בהקדמת דברי הברית כפי כל אחד משני הפנים הנ"ל שהחיוב עליהם לקבל על עצמם דברי הברית. מפני הטובות שעשה המקום ב"ה עמהם והם הנסים הגדולים שהיו ביציאת מצרים והטובות שהיו להם בעוד לכתם במדבר ובירושת ארץ סיחון ועוג. אבל אם זאת לבדו כוונת הפרשה יקשה. א' שרפי זה המאמר הזה קצר מאוד וכבר הקדים משה בסדר דברים. ברוחב הלשון לערוך לפניהם חסדי המקום ב"ה עמהם וחיוב העבודה וכאן אמר זה בקוצר בדברים אחדים ואם בא המאמר הזה לכוונה זו לבד. לא יאות בזה הקצור ולספר בכלל. שהרי הוא מאמר מזהיר ומעורר לקבלת דברי הברית. ב' מדוע הצריך להזכירם שוב שנית בחובת קבלת עבודת ד' אשר הפליא חסדו עמהם. אחרי שכבר הוכיחם בהמראתם לנגד הבורא ית' עם כל רוב טובו עמהם ואחרי זה אין מצורך עוד רק לעורר לבם ע"י הברכה והקללה שיקבלו עליהם מצותיו ית'. ג' מה שבא כאן באמצע המאמר פסוק ולא נתן ד' לכם לב לדעת וגו' שעפ"י הכוונה הזו. ר"ל חובה קבלת המצות מפאת חסדי המקום ב"ה אין לו התקשרות כלל עם המשך המאמר ואין לו מובן כלל לאיזה צורך בא המאמר הזה. ד' גם אם נאמר שבא הפסוק הזה לעצמו מבלתי התקשרות עם שלפניו. יותר הי' ראוי להיות מקומו אחרי כלות ספור כל החסדים. לומר שעם כל החסדים ההם בכר זאת ולא נתן ד' לב וגו' והוא בסוף הפרשה לפני פסוק האחרון ושמרתם את דברי הברית וגו' לכן עפ"י ההערות האלה פירשו חז"ל שהמאמר הזה הבא להזהיר על שמירת דברי הברית עיקרו לא בא להזהיר מפאת החסדים שעשה הבורא ית' עמהם רק מפאת ההשנה שנשלמה להם עתה יותר ממה שהיתה בהם קודם זמן כריתת הברית. ובא לומר להם שעד כה בהיותם ממרים למקום הגיע להם העונש כפי מדרגתם בהשגה. ולא נמשך להם העונש זמן רב שיגיעו קרוב לכליון והפסד האומה רק הי' עונשים במדבר לאט ולשעתו. לנוע במדבר להמית החוטאים ולקיים זרעם למען יהיו לגוי אמנם עתה כאשר הבשילו תבונותיכם והגעתם להכרה השלמה אין לכם התנצלות וטענה עוד. ואם לא תאבו לשמוע לדברי הברית אז תהי' סרה אחריתכם. כי יבואו עליכם דברי הקללה. ותגיעו קרוב לכליון והפסד ותגלו מארצכם ותהיו מפוזרים בין העמים והייתם למשל ושנינה וארצכם תהי' שממה כאשר האריך בזה בסדר נצבים. ועפ"י כוונה זו יתקשר המאמר היטיב שתחלה החל לומר אתם ראיתם וגו' בארץ מצרים וגו' המסות הגדולות וגו' ואח"כ אמר ולא נתן ד' לכם לב לדעת וגו' כלומר שעם כל החסדים הגדולים שהתחסד הקב"ה עמכם. ועם כר הנסים והנפלאות אשר היו מקושרים עם הטובות ההן בכל זאת רא נתן ד' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע. ואין הפירוש כפשוטו שלא ידעתן הנסים והטובות, דהן רא ראיתם אותם ולא שמעתם מזה רק הוא דרך משל והכל כנוי על ההשגה. לא לבד שרא התבוננתם מתוך הפלאות החסדים ההם מה שיש להתבונן מזה להקיש מן הנראה על הבלתי נראה וכמאמר המשורר ע"ה דרך התור הן הכה צור ויזובו מים הגם לחם יוכל חת וגו'. אבל גם הנראה והנשמע כאלו לא ראיתם ולא שמעתם כי לא עשה שום רושם בנפשכם להתעורר אל האהבה והיראה והכרת הטובה. עד היום הזה שהגעחם למדרגת ההשגה ולפי שמתחלה לא נגמרה השגתכם ולא הגיע בימים ההם העת לנחול את הארץ כי לא הייתם זכאים לכך והי' מן הצורך לצרף אתכם עוד במדבר. כי אם תגיעו אל הארץ בטרם זמנה לא תסבול אתכם וחקיא אתכם מיד בשגיון דעתכם. וחטאתיכם ומעשיכם במדבר יוכיחו על זה לתכלית זה הייתי מוליך אתכם במדבר ארבעים שנה ובמשך הזמן הזה הי' מתנהג עמכם השי"ת כמנהג האב עם בנו הרך אשר לא גמל פרי תבונתו עדיין כי ייסרהו לעתים במרדו:
ובכל זאת שמאל דוחה וימין מקרבת ויכלכל כל מחסוריו כי ייחר עדיין כי יציין שכלו והי' לאיש כן הספיק הקב"ה כל צרכיכם במדבר האכירכם את המן ובגדיכם ונעליכם רא בלו מעריכם. אמנם עתה בהיות לכם לב דעה לדעת את ד'. הגיע תור להביא אתכם לארץ וזה ראשית ירושתכם כי באתם אל המקום הזה וכבשתם ארץ סיחון ועוג. לזאת אני מזהיר אתכם כי אם תמרודו במקום עוד. לא יהי' עונשכם כעונש אבותיכם הולכי מדבר כי אין לכם התנצלות עוד. כי כבר דעתכם שרמה ועונשכם יהי' עזיבה והכרתה וגלות כמנהג האב עם בנו אשר בראותו שגם אחרי גדר לא יעזוב אולתו ומרדו ישליכהו מעל פניו כי יאמר נואש ואפס תקוה עוד וכל העונש הזה מבואר בדברי התוכחה. לכן, ראו עתה כבר בא מועד להביא אתכם לארץ כי כבר נשלם דעתכם כזאת ותבואו אל המקום הזה וגו' כי יצאתם מימי הבחרות לימי הגדלות ואין לכם טענה עוד. רכן ושמרתם את דברי הברית הזאת למען תשכילו וגו' כי אם תמאנו ומריתם מרה יהי' אחריתכם כאשר האריך אח"כ בפרשת נצבים. ועתה מה נכון קשור הכתובים תחלה אמר אתם ראיתם וגו' המסות הגדולות וגו' ובכל החסדים והנפלאות ההם לא נגמר שכלכם וזהו האמור אח"כ ולא נתן ד' לכם לב לדעת וגו' כאשר ביארתי למעלה באורך לזאת רא הגיע עדיין העת ועונה להכנס לארץ. לכן ואולך אתכם במדבר מם שנה לצרף אתכם ועם כל מרייכם הספיק השי"ת ערככם שם במן וקיום שמלותיכם למען היות לכם שארית ותהי' לגוי גדול ועתה אחרי משך הזמן כאשר בשל שכרכם והגעתם לימי הגדלות. החל השי"ת להביאכם לארץ. וזהו ותבואו אל המקום הזה וגו' ונתנה לנחלה וגו'. עתה עתה הנני מזהירכם כאשר פסקה התנצלותכם. והנכם אנשי דעת וחכמה ושמרתם את דברי הברית וגו' וכנ"ל. זהו עיקר כוונת המאמר. ועם הכוונה הזאת בא ג"כ זכר החסדים חסדי המקום וחיוב העבודה מצד זה. אבל הוא כוונה טפלית וכדרך המדבר החכם אשר בדרך דבורו למול כוונה מיוחדת ישא על שפתיו מדי דברו הערה לכוונה אחרת המועלת ג"כ והנה הארכתי עד כה בבאור זה. זהו לפי פירוש השני שזכר רש"י ז"ל להלן פסוק ואו שהוא מזהיר בשמירת דברי הברית. מצד שלמות ההשגה שהגיעה להם. אבל כאן בדבור שלפנינו פירש"י ז"ל באופן אחר שהוא מצד שלמות המדות הכרת חסדי המקום. וכוונת המאמר על דרך זה אתם ראיתם וגו' המסות הגדולות וגו' ובכל זה ולא נתן ד' לכם לב לדעת וגו'. ר"ל לידבק במקום ולהכיר חסדיו עד היום הזה שאני מתבונן בכם תקון נפשכם לדעת ולהכיר טובותיו ית' וזה יתן ללבי פרי תקוה כי תהיו לגוי קדוש ראוי לקבר טובת האלקים ית' ואורם עד כה ואולך אתכם במדבר וגו'. ר"ל שהייתם נעים ומטולטלים במדבר והייתם צריכים לחסדי השי"ת. הספקת המן והתמדת קיום כסותכם. לבל ישלוט בם הרקבון וכליון במעמד הזה פקחתם עיניכם לדעת מה רבו, חסדיו ית' וזאת הוליד בכם הדבקות. אבל עתה ותבואו אל המקום הזה וגו' ירוא ירא אנכי פן השבע והעושר והכבוד ויקר ישיא לבכם ותשכחו כי ד' הוא המטיב לכם. כי ידמה לכם כאלו אינכם נצרכין לחסדיו עוד. לזאת אני מזהירכם ושמרתם את דברי הברית ואם לא יימר אחריתכן באשר האריך בסדר נצבים זהו מה שראיתי בקש שכרי בבאור דברי רש"י בפרשה זו שלפנינו
ו כבר ביארתי בסמוך כל דבור זה בשלמות ולא נשאר להוסיף עוד זולתי שמכאן עד סוף הפרשה הכל דבור אחד וב' נקודות ההפסק שבאו שני פעמים לפני מאמר ושמרתם את דברי הברית הוא טעות סופר: