אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר כי תבוא › פרק כח

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר כי תבוא · פרק כח

פרק כז

ד (ד"ה עשתרות) אין ר"ל שעשתרות מענין עושר. שהרי סיים כעשתרות הללו שהן בסלעים חזקין אבל ר"ל שרז"ל פירשו שלכך נקראו עדרי הצאן עשתרות רפי שמחזיקות את בעליהן ע"י העושר הבא מהם:

ה לפירוש הראשון נקראו הפירות טנאך על שם שהנחתן בטנא והוא כדרך לשון בני אדם בברכה וקללה לתפוס בלשון את הכלי שמונחים בו הדברים אשר יברך או יאור ולפי זה פירוש משארתך העיסה על שם שמונחת במשארה ולפירוש הב' פירוש טנאך ומשארתך הדברים הרחים והיבשים לפי שהדברים הלחים כגון תירוש ויצהר מונחים להסתנן בטנא והיבשים כגון פירות מונחין בשאר כלים ונשארין שם שאינם זבין מהן והוא ג"כ על שם הכלי מדברי הרא"ם ז"ל בתוספת ביאור:

ו רד"ל שגם הנקיות מחטא בכלל ברכה זו עפ"י הרמז:

כב (ד"ה עד אבדך) ר"ל שאבד בלה"ק איננו פעל יוצא שיסור לומר פלוני אבד את החפץ שזה מבטא כוזב כי באמת מעל אבד בלה"ק הוא פעל עומד ונופל על החפץ. ולכן יאמר העברי פלוני אבדה לו החפץ או אבדה ממנו החפץ כמו ותאבדנה האתונות לקיש אבי שאול וגו' (שמואל א' ח') וכן לכר אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה וגו' (סדר תצא). וכן הוא פירוש עד אבדך במקום דזה שתהי' אתה האבוד והכלוי ולכן תרגם ג"כ אונקלוס עד דתיביד שהוא ג"כ להוראה זו שהרי תרגם ג"כ בפסוק הנזכר לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו די תיביד מיני' ומלת מיני' יורה שפעל אשר תאבד איננו אחיך רק על האבדה כן הוא המנהג בלשון העברי אבל על דרך לשון בני אדם המנהג לומר פעל אבד ע"ד פעל יוצא כי נשכח ממנו הלשון בזמן הגלות וישתמשו בפעל אבד כאלו הוא יוצא ויאמרו שפלוני אבד את החפץ ועל החפץ יאמרו שנאבד בבנין נפעל. ולכן כתב רש"י ז"ל כאן תרגום עד דתיביד כלומר עד אבוד אותך ר"ל שהרי לא פירש אונקלוס מה יאבד כי הכוונה באמת שהוא בעצמו הנאבד לפי שהוא פעל עומד ע"ד. וביאר זה רש"י ז"ל מבטא הנהוג שהכוונה עד אבוד אותך כנ"ל ביאור דבור זה:

כג מה שלא פירש"י ז"ל הענין הזה מיד בפסוק ך' המתחיל ישלח ד' בך וגו' שגם משם הוא מוכרע שמשה מפי עצמן אמרן לפי שרש"י ז"ל רצה לבאר בזה סבת החלוף במין קללה שבפסוק שלפנינו מקללה זו שבסדר בחוקותי כמ"ש רש"י ז"ל להלן בדבור זה. ששם נתן הברזל לשמים והנחושת לארץ וכאן בא בהפך לכן הביא רש"י ז"ל ראי' מפסוקים הקודמין שמשמע לשונם שקללות הללו שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן ועם זה מיושב החלוף הנ"ל כמו שביאר להלן ודע ששני נקודות ההפסק שבאו בדפים באמצע הדבור לפני מאמר ידבק ד' בך הוא בטעות והכל דבור אחד

כז ר"ל ולכן אמר בשחין מצרים ולא אמר בשחין סתם:

כט פירש עשוק מן כי התעשקו עמו הנאמר בסדר תולדות:

כ ר"ל מה שכנה ישכבנה בלשון ישגלנה הוא תקון סופרים וביאור ענין תקון סופרים כבר ביארתי באורך בסדר וירא בפסוק ואברהם עודנו עומד לפני ד' קחנו משם:

לז ופירוש והיית לשמה לנושא השמה אף שאין המקולל עצמי המשתומם רק אחרים הם המשתוממים:

מב הנה רש"י ז"ל פירש בכאן כי פעל יירש הוא מענין עוני ורישות והיא על דרך זה כי פעל ירש הוא משתתף לנחלה וירושה ולגירושין ושלוח ולעוני ורישות וכשיבוא לענין הראשון יבוא בקל ע"ד גזרת נחי פא יוד וכמו שיאמר מן ינק אינק תינק כן יאמר מן ירש אירש תירש וכשיבוא לענין השני יבוא בהפעיל להוריש גויים גדולים ועצומים וגי' ויורש את האמורי וגו' וכשיבוא לענין השלישי (כי שם רש הוא ג"כ מגזרת נחי פא יוד כמו שיתבאר להן ומשקלו א"כד על) יבוא פעם בקל כמו פן חורש אתה וביתך וגו' בסדר ויגש) שבא ע"ד השלמים בחלוף היוד בויו ופעם בהפעיל כמו ד' מוריש (על שקל מודיע מן ידע) ומעשיר. וכאן ביאר רש"י ז"ל שיירש הצלצל הוא ג"כ מענין רישות ובא א"כ לפ"ז ג"כ ע"ד השלמים בהראות היוד (כי מדרך גזרה זו לבוא לפעמים בהראות היוד (כמו היצא אתך בסדר נח) ועל שקל בנין הכבד הדגוש וכמו שנאמר בבנין זה בהעתיד יפקד תפקד כן יאמר ע"ד השלמים מן ירש יירש. ובא יוד פא דפעל בקמץ לתשלום הדגוש באות אהחע"ר. והנה לא רצה רש"י ז"ל לפרשו מענין ירושה כי כנ"ל יאמר תמיד על היורש בקר שהוא ירש את הממון וא"כ הי' לו להנקד יירש הצלצל כי הצלצל הוא היורש במקום זה וכן כתב רש"י ז"ל שאין לפרשו מענין גירושין שא"כ הי' לו לכתוב יוריש הצלצל בהפעיל. וביאור דבריו ז"ל דבאמת מצאנו הרבה פעלים הדומים בהיותם יוצאים או עומדים ובאו בכל זאת פעם בקל ופעם בכבד ופעם גם בהפעיל וע"ד זה נוכל לומר ג"כ שאף שנמצא בהיותו יוצא לשני בבנין הפעיל כמו ד' מוריש ומעשיר בכל זה נוכל לומר ג"כ שבא ג"כ בבנין הדגוש במקום זה. אבל אין לומר כן אלא בפעל שהוא בדמיון פעל ירש שלפנינו שמציאותו על המעט בהפעיל במקרא ובדמיון פעל כזה אינו רחוק לומר שבא פעם ע"ד בנין אחר אכל בענין הורשה וגירושין שבא לרוב במקרא וכולם המה רק על תמונת ההפעיל רחוק לומר שבא רק במקום אחד על תמונת בנין אחר ואם יש לפותרו מהוראה אחרת יותר יש לנו לומר שרק לענין ההוראה האחרת ההיא בא הפעל הזה כן נ"ל לבאר דברי רש"י ז"ל כאן:

מז ד"ר שאין מם מרוב כל להוראת הסבה ויתפרש מפני רוב כל ויהי' שיעור הכתוב לפ"ז תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בזמן שהי' לך שמחה וטוב לב מפני רוב הצלחתך, שאין הפירוש הזה אמת שאין תנאי העבודה העושר וההצלחה אבל תנאי העבודה הוא השמחה אלא שלא תמצא השמחה במדוכה מעוני ודרישות הוא המונע ומטריד לרוב בני אדם מן העבודה השלמה זולתי בני עלי' המעטים אשר לרוב חשקם ודבקיתם בד' לא ירגישו בחצי הזמן ולא יפגע בהם טובו ורעתו ולכן צ"ל שפירוש מרוב כל ברוב כל והמם תחת הבית כמם ד' מסיני בא ואין מרוב כל דבוק עם בשמחה וטוב לבב אבל הוא דבוק עם עבדת את ד' אלקיך ושיעור הכתוב תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך עבודה תמימה בתנאי הראוי לה שהוא בשמחה וטוב לבב בעת היות לך רוב כל באין מונע ומישבית מן העבודה זהו פירש דבור זה. וכן פירש גם הרא"ם ז"ל:

מט ר"ל שדמיון פריחת הנשר כולל בעצמו. קרות התנועה ושאין שום שטן ומעכב לתנועה והביאה הפתאומית למחוז החפץ מאין מי אשר יפלל ביאה זו במקום הזה עד רגע בואו כי הנשר מרוב הגביהו לעוף וקלות התעופפו לא יתראה לשפלים פריחתו מרוב הגובה ומהירת הפריחה עד רדתו לנוח במקום עמידתו וכן לא ימצא שום סכסוך ומעצור שיעכב הר גבוה את פריחתו כי יגביה עוף מעל להרים הגבוהים אשר ער הארץ:

(ד"ה לא תשמע) כבר ביאר רש"י ז"ל במקומות הרבה כי שמיעה בלה"ק משותת לשמיעת האוזן ולהבנת הלב:

נב כי על הריסת החומה אין נופל לשון ירידה וע"כ שאין המכוון בזה הריסה ואינו משורש ירד רק משורש רדה מן לא תרדה בו בפרך וחסר בית השמוש ובתשלומו עד רדת בחומותיך:

נג ר"ל כי במצור ובמצוק אין הוראת הבי"ת לתואר ואיכות פעל האכילה וכמו עבדו את ד' ביראה וכן בטחו בו בכל לב כי בשמחה תצאון שבכל אלו תשמש הבית שבראש השם להורות שהשם הזה הוא תואר פעל שלפניו אבל אצל במצור ובמצוק האמור לפנינו תשמש הבית שבראשם להוראת הפכה כמלת מפני המורה סבה הגורמת וכמו שתשמש הבית להוראת הסבה התכליתית כמו ויעבוד יעקב ברחל שפירושו בעבור רחל כן תשמש ג"כ לסבה הגורמת כמו מפני ופירוש במצור ובמצוק מפני המצור ומצוק אבל לפי שהמצור אינו סבת הקרובה לפעל הזה רק המצור הוא סכת המצוק שהוא עקת רעבון שהוא סבה הקרובה להאכילה הזרה ההיא לכן ביאר רש"י ז"ל מחמת שיהיו צרים וכו' ויהיו שם עקת כו' זהו כוונת רש"י ז"ל כאן:

נד ר"ל שאין הרכות הנזכר כאן ענין אחר זולת העונג ונאמר שהרכות הוא הפך האכזריות לפי שפעל הזר הזה מתנגד להפנוק מצד האכזריות שבו ומתנגד להרבות מצד המיאוס שיש בו שבאמת זה אינו כי הרכות הנזכר כאן הוא נרדף להפנוק מפאת שני בחינות שישנם במדת הפנוק כי המפונק הוא רק מצד היותו בלתי יכולת לסבול כל דבר קשה לגוף והוא ענוג מצד היותו אוהב הדברים הערבים לחושים והביא רש"י ז"ל ראי' לזה ממ"ש להלן פסוק נ"ו אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך וע"כ ששניהם ענין אחד שטבע הזו אינו נמשך רק מן הפנוק לקושי דקרקע והעדר נקיותה והמפונק לא יסבור הקושי ואוהב הנקיות בגופו ומלבושיו ואף בנעליו אבר אין טבע זה נמשך מהעדר האכזריות והיותו לב רחמני:

בא"ד אעפ"י שהוא מפונק וכו' ר"ל כי וודאי משמעות הקללה ההיא שאעפ"י שהוא רך וענוג מ"מ תרע עינו באחיו וגו' מתת לאחד מהם וגו' ולהיות שביאר רש"י ז"ר מקודם כי הרכות והעונג הנזכר כאן שניהם על ענין הפנוק לבדו א"כ אין רוע העין הנזכר כאן הפך הנמשך מטבע הענוג כלל כי גם היותר מפונק יכול להיות רע עין ומה קללה היא זו לומר שהרעב יכבד כל כך עד שאפי' המפונק ירע עינו מתת לזולתו מהבשר לכן פירש"י ז"ל שהוא הפך הנמשך מטבע העגוג על דרך זה שימחק לו מרוב רעבון גם האכילה המאוסה ההיא עד כי תרע עינו וכו'. ודע עוד שהשני נקודות סימן ההפסק שבאו בדפוס לפני מתת לאחד מהם. וכן הציון פסוק נ"ה שבא לפני מאמר זה הכל ט"ס כי כולו דבור אחד ומאמר מחת לאחד אינו ציון התחלת הפסוק רק הוא מלשון רש"י ז"ל בעצמו עד כי תרע עינו בבניו הנותרים מחת לאחד מבשר בניו אחיהם אשר יאכל וכמנהג רש"י ז"ל להשלים כדרך המפרש את החסר מכח טבע הלשון והוא בכח המאמר לכן הוסיף על מבשר בניו מלת אחיהם וכן נקודות ההפסק שבאו אח"כ ודציון פסוק נ"ו תרל עינה הכל ט"ס וכן תחת תרע עינה צ"ל שם תרע עינו והכל דבור אחד מן התחלת דבור זה שלפנינו עד מאמר וביתר בניו אשר יותיר ששם הוא התחלת דבור אחר בא"ד דבר אחר כו' ר"ל שאעפ"י שהוכיח רש"י ז"ל מקודם שהרכות והעונג הנזכר בפסוק נ"ו הוא ענין א' מ"מ כ' רש"י ז"ל שאף שהרך והעונג הנזכר בפסוק נ"ו מוכרח היות שניהם מענין הפנוק לבד מ"מ הרך והעונג הנזכר בפסוק שלפנינו יש לפרש היות הרכות ענין אחר זולת העונג והוא הפך האכזריות. ולפ"ז מה שאמר אח"כ תרע עינו וגו' שע"כ משמעותו שהוא הפך הנמשך מצר טבע הרבות והעונג ויתפ"ש ההפך דזה לפי טבע כל אחד מצד העונג יתפרש כמו שביאר רש"י ז"ל מקודם בדבור זה אעפ"י שהוא מפונק וכו' יומתק לו וכו' ור"ל שהוא הפך הנמשך מצד מיאוס האכילה ההיא ומצד הרכות שהיא החסרה יתפרש אעפ"י שהוא רחמן מרוב רעבתנות יתאכזרו וכו' ור"ל מצד האכזרית שבפעולה ההיא וכבר ביארתי ג"כ לעיל ששתי נקודות ההפסק שבאו בדבור זה לפני תרע עינה הוא ט"ס והכל דבור אחד עד הציון וביתר בניו ובמו תרע עינה הוא ט"ס וצ"ל עינו לפי שמוסב על פסוק ג"ד שלפנינו:

(ד"ה וביתר) כבר כתבתי במקומות הרבה שדרך רש"י ז"ל להשלים החסר והוא ככח המאמר:

נז ולפ"ז פירוש ובבניה אישר תלד. שתלד אותם בעתיד ור"ל שכן ימשך הענין ההוא גם בבנים שתלד בעתיד:

נט ר"ר והוא כמו והפדה ד' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל בסדר וארא והוא ענין אחד עם פלא ועם פלאי שתדבר דהיוצא מהיקש הטבעי הן במהותו כמו שיהפכו המים לדם ד"מ שעל זה הונח שם פלא והן במדרגתו כענין מקרה איוב שנהפך עליו תיר תכלית הצלחה הזמנית לחכלית הרע הזמני הוא נבדל ממנהג הטבעי החסידי. וכן נעלם ומכוסה מאתנו סבת התהוותו:

(ד"ה ונאמנות) והוא הגיון ומבטא הלצית שהיסורין שהם שלוחי הדין נאמנות לקיים שליחותן לבוא על המיוסר ובזמן שראוי בואם:

סא ר"ל ואינו מענין העלמה משורש עלם רק מן עלי' מן עלה והמם אינה שרשית רק לכינוי הפעול על רבים נסתרים:

סב מלח אחת לפעמים יתפרש על הסבה הגורמת כמלת יען כמו ולו תהי' לאשה תחת אשר ענה ובמקרא שלפנינו לא יתפרש על הסבה כי אין הרבוי כאן סבה להתמעטותם אבל יתפרש לחלוף מועטין חלוף מרובין כמו שלם ישלם שור תחת השור והוראת המלה הזאת בכולל הוא ההתנגדות וההפך מן הקודם ד"מ עונג תחת צער או בהפך לקיחה תחת נתינה או בהפך וכיוצא בזה ואם יהי' הקודם סבה הגורמת על המקביל הנמשך ממנו תורה על הסבה הגורמת בכלל גם אם אין הנמשך מתנגד ומקביל אל הקודם כמו יען אשר עשית וגו' ולא חשכת את בנך וגו' כי ברך אברכך וגו' ושם אינו נופל מרת תחת אבל מלח תחת אם יורה הסבה הגורמת צריך להיות המסובב מקביל ומתגנד לסבתו ואם לא יחי' הקודם סבה הגורמת אז יתפרש חלוף:

סג שורש שש הוא מנע"ו כמו קם וכשהוא פעל עומד יבוא בקל ישוש בויו כמו יקום בקל מן קם וכשיעבור הפעל אל זולתו יבוא בהפעיל ישיש ביוד כמו שנא' בהפעיל מן קם יקים לכן פירשו ז"ל בדרש הוא אינו שש אבל משיש אחרים. ומה נעימים דבריהם ז"ר שאין שמחה לפני המקום ב"ה ביסור בריותיו וכיוצא בזה אמרו ז"ל אצל שביעת ים סוף מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה לפני. והדברים ראויין לאומריהן ז"ל אבל על דרך הדקדוק כתבו המדקדקים ז"ל שפעמים הפעל הזה עומד גם בהפעיל כמו שישו אתה משוש כל המתאבלים עליו כ"כ הרד"ק ז"ל הובא ברא"ם:

סד כי אין היסורין גורמין עון אבל תכלית ביאת היסורין הוא למרק עון:

סו ורבותינו דרשו כו' ור"ל כי מי שאין לו שדה וסומך לקנות תבואה מן השוק חייו בספק פן בזמן העתיד לא יהי' לו דמים ומי שאין לו דמים לקנות תבואה וסומך על הפלטר עליו נאמר ולא תאמין בחייך כי בכל יום ויום יפחוד ממחסור כן פירש"י ז"ל בסוטה פ' עגלה ערופה:

סז לפי שהצרות מתגברות בכל יום לפיכך בכל יום יהמה לבו ויאמר לשוא הייתי מתאונן על יום שעבר כי בערך הצרות של היום היום העבר הי' טוב מן היום הזה כן ביאר רש"י ז"ל בדבור שאחריו:

סח כי אם לא יבואו שם בשבי' שיוליכו אותם השובים אותם מה קללה היא זו מדברי הרא"ם ז"ל ופשוט:

(ד"ה והתמכרתם) כבר ידוע כי ההתפעל ישמש לפעמים על המתדמה כמו יש מתעשר ואין כל וגו' וכיוצא. וע"ד זה בא כאן והתמכרתם כי לא יתכן לפרש שיהיו נמכרים באמת כמו שביאר רש"י ז"ל להלן בדבור שאחריו ופשוט:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה