באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר וישלח · פרק לה
א כן דרשו ז"ל בתנחומא. ומטעם דאל"כ למה הוצרך צוותו ע"ז הרי כבר נדר יעקב ע"ז. ושבתי בשלום וגו' והאבן הזאת וגו' אלא ע"כ דה"ק לי' מהר ועלה לקיים נדרך שלפי שאחרת עד עתה נענשת מבתך אבל כל זמן שהי' עומד בבית לבן לא הו' מקפיד עליו מפני שלא חל עליו הנדר אלא משיצא מבית לבן לשוב לבית אביו כדכתיב ושבתי בשלום. מדברי הרא"ם ז"ל:
ב פשוט דלולי כן מאין הי' להם צלמים וע"ז בביתם. לא באלה חלק יעקב ובניו ובני ביתו הקדושים:
(ד"ה והטהרו) לא מטומאה כסתם כל טומאה שבתורה. אלא מע"ז. והוא דבר הלמד מענינו:
ז (ד"ה נגלו) ר"ל זהו עצמו הראי' שרק להיותו מענין אדנות ומרות יבוא בלשון רבים. שהרי לא יתרבה שם אחר משמות הקדושים מדברי הרא"ם ז"ל ופשוט:
ח [ד"ה תחת] ר"ל שם אלון הוא שם העצם של המישור ולאו ששם אלון הונח על מישור בכלל וכבר האריך רש"י ז"ל בזה בסדר לך בפסוק איל פארן. והנה לפי האגדה צ"ל שפירוש תחת במקום. ור"ל במקום האבל של רבקה
ט ר"ל שאין לפרש מלת עוד המורה התוספת נוסף על המראה הנזכרת למעלה בפסוק א'. שהרי בבחינת המראה גריד לא יפול מלת עוד. שהרי כמה פעמים נראה לו מקודם לזה. וגם אח"כ נראה לו עוד ולמה זכר מלת עוד במקום הזה יתר מבשאר מקומות לזה פירש"י ז"ל שבא כאן מלת עוד בבחינת המקום שנראה לו עוד פעם שנית במקום הזה ולכן אין לפרש שמלת עוד שב אל המראה שבפסוק א'. שהרי המראה שלמעלה הי' בעיר שכם וכאן בלוז. לכן צריך לפרש ששב אל המראה שבראש סדר ויצא. וא"כ שניהם הי' בלוז הוא בית אל. ואמר עוד בבחינת המקום להורות על קדושת המקום וגדולתו כמאמר יעקב אכן יש ד' וגו':
(ד"ה ויברך). שאין לפרש שהיא הברכה האמורה פסוק י"א. פרה ורבה וגו' דא"כ למה הפסיק באמצע. בפסוק ויאמר לו וגו' לא יקרא שמך עוד וגו' וע"כ ברכה האמורה כאן הוא ברכה בפני עצמה. הקודמת לכל המאמרות שבאו אח"כ. והוא ברכת שאילת שלום לאבל:
י פירוש לא יאמר עוד שבאו הברכות לידך בעקבה כי אם בשררה וגלוי פנים וכבר הודה לו עשו על הברכות כמו שנרמז מאמרו יהי לך אשר לך. וכמו שפירש"י ז"ל לעיל:
יא שם הקודש הזה פירשו רש"י ז"ל בכל מקום דיות שיש די. וכבר ביארתי זה בסדר לך. ויפורש בכל מקום לפי ענינו. כאן פירושו שוש די בברכותי. ר"ל שברכותי יספיקו שיאושר המתברך על ידם. ולכן בא התואר הזה כאן אצל הברכה. וכמוהו בסדר לך אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים. ופירש רש"י ז"ל שם שיש די באלקותי לכל ברי' לפיכך התהלך לפני והי' רמים. ואהי' לך לאלקי' ולפטרון. וכמוהו אני פרעה. ובלעדיך לא ירים וגו'. ופירושו אני פרעה שיש יכולת בידי לגזור גזירות ואני גוזר שלא ירים וגו':
[ד"ה פרה] מסדור הכתובים משמע שלא נשתהה יעקב בבית אל. וא"כ צ"ל שכבר נתעברה מבנימין. ומ"מ צ"ע מנ"ל זה אולי בזמן הגילוי הזה עדיין לא נתעברה ושהה בבית אל אחר המראה ההיא כמו זמן העבור ובסוף עבורה נסע משם וילדה בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, מדברי הרא"ם ז"ל:
[ד"ה ומלכים] כצ"ל ברש"י שעדיין לא נולד והכוונה שע"כ כוון הכתוב על שאול ואיש בושת היוצאים מבנימין ולא על דוד ושלמה שהיו מיהודא שהרי כתוב מחלציך יצאו. וזה משמע שעדיין המה בחלצו וזה לא יתכן רק בתולדות בנימין. שעדיין לא נולד. מדברי הרא"ם ז"ל:
טז ר"ל לפירוש האגדה הודיענו הפסוק שהי' עוד לבוא אפרתה בזמן כברת הארץ והוא בזמן הניר שהארץ חלילה ככברה והזמן הזה הוא בתחלת האביב שאין האדמה קשה. לא מפני הסתיו ולא מפני השרב. וצורך הודעה זו כאן הוא עפ"י מ"ש רש"י בסדר ויחי. שהודיע יעקב ליוסף דבר זה למען הראותו שלא מפני טורח הדרך נמנע יעקב מלקבור את רחל בבית לחם. שהרי לא הי' קשה אז עליו הליכת הדרך. מפני שלא הי' אז לא קור ולא חום. אבל רק עפ"י הדבור נמנע מלהוליכה שמה. והנה כתב רש"י ז"ל אח"כ שאין זה פשוטו של מקרא שהרי גם אצל נעמן מצאנו לשון זה ומה צורך לנו שם בהודעת הזמן ועל כן צ"ל שעיקר פשוטו הוא מדת ארץ והודעה זו צריכה בספור נעמן עם אלישע. כי כוונת הספור שם להודיענו שעודנה לא הספיק ללכת זולתי מהלך קטן. ומיד רדף אחרי' גחזי לשאול ממנו המנחה:
יח (ד"ה בנימין) מצינו שכשהלך יעקב לחרן יצא מבאר שבע ואח"כ בא לבית אל והנה באר שבע הוא בדרומה של יהודא שנטלו בדרומה של א"י וירושלים בצפון יהודא בגבול שבין יהודא ובנימין. ובית אל בצפון בנימין בגבול שבין בנימין ובני יוסף כמבואר בגבולי הארץ ביהושע והובא ברש"י ריש סדר ויצא. א"כ כשהלך יעקב לחרן הלך מדרום לצפון א"כ ארץ ארם נהרים צפונית לארץ ישראל, וא"י דרומית לה:
והרמב"ן ז"ל טען על דברי רש"י ז"ל הללו ועיין רא"ם כאן ובסוף סדר ויצא שעמד לימין רש"י ז"ל וסלק כל קושיות הרמב"ן ז"ל:
כב דלאיזה צורך אמר שהי' מעשה ראובן בשכנו בארץ ההיא וכבר ידענו זה מהקודם שאמר ויט אהלו מהלאה למגדל עדר. והי' לו להסמיך אל זה וילך ראובן וגו' וע"כ ששנאו כאן אצל ספור מעשה זה לעורר מה שיש לבחון בזה שכל המאורעות אירעו ליעקב בעודו נתעכב בדרך עד שלא בא אצל אביו. וככלל שהעירותי עליו כמה פעמים (ד"ה ויהי) רק במקום הזה מנאם ולא במקום אחר מספורים הקודמין. וכתב רש"י ז"ל הטעם לפי שלא נשלם מנין תולדותיו עד לידת בנימין. ורז"ל דרשו ללמדנו בא כו' וזה טעם מסדר הפסוקים שחבר מאמר ויהי בני יעקב וגו' עם מאמר ויהי בשכון ישראל וגו' בפסוק אחד ולא חלקם לשני פסוקים.
כג אם הכוונה מה שכנהו בכור יעקב להיותו ראשית אונו בלבד. א"כ מה שאמר כאן בכור יעקב אינו על צד ההודעה (ויהי' ראובן הנושא ובכור יעקב הנשוא) רק על צד התואר. והי' לו לומר ראובן בכור יעקב כי מדרך הלשון להקדים המתואר לתוארו שמעון הצדיק. שמואל הקטן. דוד המלך. זולת בתואר מלך מפני שכבוד המלכות. שלא להזכירו בשם העצם. כי אם בתוארו הנכבד אמר והמלך דוד זקן בא בימים לפי שעיקר הכוונה לכנותו בתואר המלך בלבד. ואמר דוד על צד תוספת ביאור ולכן בשאר הכתובים לא יכנהו רק המלך בלתי הזכרת שם העצם וזה הטעם במגלת אסתר שנזכר שס תמיד המלך אחשורוש. אבל בתואר זולת זה יוקדה תמיד המתואר אסף המזכיר אלי' הנביא. עם בזוי ושסוי. איש קדוש. בתך הקטנה ולזה צ"ל שמא שאמר כאן בכור יעקב ראובן אינו על צד התואר רק על צד ההודעה ובכור יעקב נושא וראובן נשוא. וא"כ ע"כ צ"ל כמ"ש רש"י בדבור הסמוך שמה שכנהו כאן בכור איננו להיותו ראשית אונו בלבד שא"כ זהו הודעה מותרית רק שכנהו בכור על צד ההגדלה והכבוד והיתרון הנמשך מן הבכורה לנחלה ולעבודה ולמנין. ודבר זה צריך להודעה לפי שכתוב בדה"י ובחללו יצועי אביו נתנה הבכורה ליוסף. לזה הודיע כאן שאעפ"י שהוא מקולקל. לא ניטלה ממנו מעלת הבכורה לענין הגדולה והיתרון. והיתרון הוא לנחלה לטול פי שנים והגדולה והכבוד הוא לעבודה שקודם חטא העגל הי' העבודה בבכורות וכן למנין שנמנה קודם לשאר השבטים בכל מקום כאן ובספר חומש הפקודים והבכורה אשר ליוסף לא היתה רק כמ"ש רש"י ז"ל בסדר ויחי במה שנחלק שבט יוסף לשני מטות שיקראו שני שבטים להטיל גורל הארץ למנין שמות השבטים ונשיא לכל שבט ושבט ודגלים לזה ולזה:
(ד"ה בכור יעקב). כבר ביארתי בדבור הקודם הסמוך ענין דבור זה והכרחו. ויותר נ"ל מפני זה ששני הדבורים בדבור אחד נאמרו וראוי למחוק נקודות ההפסק וכן צ"ל בדבור הקודם אפי' כו' קראו בכור יעקב בכור לנחלה כו':
כז ר"ל שהוא שם מישור ולא שם אדם שהוא ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר כי אחריו קרית הארבע המורה על המקום אבל בפסוק וישב באלוני ממרא. פירש"י ז"ל שהוא על שם אדם הנ"ל. לפי שפירוש אלוני מישור והסמוך לעולם חוץ לעצם הנסמך ונבדל ממנו ולפי זה צ"ל שנקרא המישור על שם האדם. עכ"ל הרא"ם ז"ל. והנה מ"ש שהסמוך לעולם חוץ לעצם הנסמך ונבדל ממנו אין זה כלל כולל. כי נמצא ג"כ שהסמוך איננו חוץ לנסמך והוא בסמיכות הביאור כגון יפת תואר ויפת מראה ואולם בכל זה דבריו ז"ל כנים וכזה הי' לו לבאר. שלא נמצא שיסמך העצם אל שמו העצמו:
(ד"ה קרית הארבע) ר"ל ששם העיר ההוא הוא שם מורכב משני תיבות קרית ארבע. אבל אין לפרש ששם העיר איננו זולת ארבע או שארבע הוא שם האדם המושל בה כמ"ש ביהושע קרית ארבע אבי הענק (וע' בזה באורך בסדר חיי בתחלתו) וא"כ בפן הא' שם העצם של העיר איננו רק ארבע ובפן הב' גם ארבע איננו שם העצמי מהעיר וקרית ארבע הוא שם התואר שלה. על שם האיש ארבע השליט בה ושם העצמי שלה חברון או שם אחר אבל באמת שמקרא מלא הוא ביהושע ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים ותיבת ושם סתם הוראתו רק שם העצמי ועוד איך י"ל שהודיע רק שם התואר שהי' לחברון ולא שמה העצמי שהי' לה לפנים ומזה התבאר בטול פן הב'. ואמנם בטול פן הא' ששם עצם שלה הי' ארבע לבד יתבאר ג"כ מן הכתוב ההוא (מלבד אשר כתבתי לעיל שהעצם לא יסמך אל שמו) שא"כ הי' ראוי לכתוב ושם חברון לפניה ארבע ומה צורך להזכיר כאן מלת קרית ואין לה מקום כאן כלל וע"כ שכן הוא שמה העצמי קרית ארבע ואף שאמר אח"כ האדם הגדול בענקים שמשמעו שארבע הוא שם התואר על שם המושל בה ששמו ארבע אין זה שאלה שבאמת להיות העיר ההיא שם גבירה השליט בה ארבע הושם לה התואר הזה קרית ארבע לשם העצם והוא שם התואר ושם העצם כאחד ולכן אמר אח"כ האדם הגדול בענקים כדי ליתן טעם על שם העצם המשונה הזה זהו דעת רש"י ז"ל כאן והקשה על זה אם שני המלות המה לאחדים שם העצם של העיר איך תבוא ה"א הדעת באמצע השם. ותירץ שזה משפט הא הידיעה בכל שם מורכב משני מלות כמו שמוכיח רש"י ז"ל ממקומות הרבה זהו ביאור דברי רש"י ז"ל כאן והרא"ם ז"ל הלך דרכים רחוקים:
כט ההוכחה שיעקב הי' בן ס"ג כשנתברך וי"ד שנה נטמן בבית עבר מבואר ברש"י סוף תולדות יע"ש וכבר הארכתי במקום אחר. וכאן אקצר כי מ"ש ז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה ענינו שהתורה לא תפסה בספורי' סדר הזמן רק סדר נושאי הספור ולכן אחרי שנשלמו כאן כל הספורים המתייחסים ליצחק כי הספור האחרון ממנו הוא ששב יעקב אליו מארם נהרים (כי מכאן והלאה אינן אלא הספורים המתייחסים ליעקב) ספר גם מיתתו ואח"כ יספר ממאורעות בני יעקב לבד ולא להפסיק ביניהם בספור מות יצחק כפי סדר המאורעות בזמן וזכור זה: