באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר וישלח · פרק לג
ד רש"י ז"ל הולך כאן בשיטת רשב"י שהביא בד"ה וישקהו והוא פשטות הכתובים:
(ד"ה וישקהו) ר"ל הנקודה מסלקת הכתב לדרוש כאלו לא היה כתוב וישקהו לפי שנשיקה זו כאין חשובה שלא נשקו בכל לבו. אבל רשב"י ס"ל שבאותו פעם נכמרו רחמיו ונשקו בכל לב. והנקודה לא באה רק למעט שלא היתה הנשיקה קיימת וחזר אח"כ לשנאתו:
ה ר"ל באיזה צד הם שלך. בניך או עבדיך או ילידי ביתך. מהרא"ם ז"ל:
ח מקרא מסורס הוא כדרך הל'. והכוונה מי כל המחנה הזה אשר פגשתי שהם שלך. והנה מתשובת יעקב למצוא חן וגו' נלמד שאין שאלת מי כל המחנה וגו' לדעת מי הם. שא"כ אין נופל ע"ז התשובה. ועוד שלפירוש זה צ"ל ששאל על מוליכי המנחה מי המה אם עבדיו או בניו ואין זה במשמע הלשון. אבל שאלתו הוא בדרך תימה מי כל המחנה הזה אשר לך כלומר לאיזה צורך הוא למה הוא לך כי כבר ידע עשו מפי מוליכי המנחה היותה מנחה שלוחה אליו כאשר צוה אותם יעקב. ואמרתם מנחה היא שלוחה וגו'. רק שעשו סרב לקבלה, ופשוט:
בא"ד פשוטו של מקרא כו' כלומר אחרי שבא כאן מלת מי במקום למה. א"כ צ"ל שכוון בשאלתו על מוליכי המנחה. ור"ל למה זה שלחת אלי ביד העבדים מנחתך. והטעם כמ"ש הראב"ע ז"ל שמלת מי לא יפול לעולם רק על אדם עכ"ל ואוסיף לך ביאור שמלת מה הוא שאלת המהות ועצם הדבר ונופלת על בע"ח לדעת מאיזה מין הם. מה הוא השור או חמור וכדומה. אבל מלת מי הוא שאלת יחוס הדבר והצטרפות לזולתו ולזה היא נופלת על האדם. מי הוא אחי פלוני בן פלוני או עבדו. ומבואר:
מן ר"ל שבפיו הודה לו על הברכות והוא נכלל באמרו אשר לך ולא אמר סתם יהי לך אחי והוסיף אשר לך שבמשמעות זה כל אשר לך דרך כלל ואין הכוונה שכוון לזה עשו רק שההודאה נזרקה מפיו:
י הוסיף רש"י ז"ל נשוא השלילה החסרה והיא בכח המאמר (ד"ה אם נא) כבר פירש"י ז"ל בסדר וירא שכל כי על כן שבמקרא פירושו על אשר ויעויין מה שפירשתי עליו במקומו:
(ד"ה ותרצני) כבר פירש"י ז"ל לעיל שו' ותרצני משמשת במקום ועוד. והוא סבה ב' לקבלת המנחה:
יא ר"ל שם ברכה הונח לפעמים על ברכת שאילת שלום כמו שהביא רש"י ז"ל ראיה לזה. ולכן המנחה הבאה לראיית פנים נקראת ג"כ ברכה לפי שמנחה כזו אינה אלא לשאילת שלום:
(ד"ה אשר הובאת) בב"ר הובא ברא"ם דייקו זה וז"ל הבאתי אין כתיב כאן אלא הובאת עכ"ל. והכוונה נ"ל שבבוא הפעולה על דרך הנפעל אף שיכול להזכירה ע"ד הפעל מורה הל' ההוא על הטורח וההשתדלות בפעל הזה כמו ויושב את משה זאת אהרן ולא וישיבו לפי שלא שבו בקלות רק אחרי ההפצרה מכעסם על פרעה שלא הטה אוזן לאזהרתם וכן ותלקח אסתר אל בית המלך לפי שנלקחה באונס וחזקה ואחרי רוב החפוש. לפי שהחביאה א"ע. ולדעתי זה הטעם מה שבאה כל מראה נבואה בבנין נפעל. וירא אליו ד' שהנבואה לא תבוא רק אחרי ההשתדלות הנביאים והכנתם. והוא מבואר:
יב ר"ל אלו היתה נון נסעה שמושית מאותיות איתן בעתיד היתה הסמך דגושה לחסרון נון השרשית וע"כ שהיא נ' יסודית בתיבה. ואונקלוס מסייע לזה ג"כ שלא תרגם נטול רק טול. ופירש"י ז"ל עוד עשו אמר ליעקב. ר"ל אף שכתוב תחלה ויאמר יעקב ואח"ז ויאמר סתם בכל זה מוסב הפעל על עשו בראיית התשובה ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים וגו' שהוא תשובת יעקב. ופשוט:
יג ר"ל אין מלת עלות נשוא המאמר רק חלק מהנושא ונשוא המאמר הוא מלת עלי:
יד [ד"ה לרגל] ר"ל כי ל' לרגל הוא ל' הערך ובמקום לפי או כפי ובתוך הדברים כלל ג"כ רש"י ז"ל הטעם למה נקרא המקנה מלאכתו מפני שמוטל עליו להוליכם:
טו ר"ל למה זה הוא מאמר קצר בפ"ע ואינו דבק עם אמצא חן וכפירש"י בד"ה הסמוך דאל"כ יתפרש ע"כ שאיננו חפץ באהבתו וזה הפך מ"ש לו למעלה שמבקש וכוסף אהבתו ולמצוא חן בעיניו. ופשוט:
יז דיש לדקדק מדוע קרא שם העיר על שם הסוכות שעשה למקנהו וכי זה דבר חדוש או מקרה רחוק כי יציב לו יד ושם. ועוד למה קרא שמה יותר על שם הסוכות שעשה למקנהו מאשר יקראהו על שם הבית שעשה לו ולב"ב. וליישב זה צ"ל שעשה לו יעקב במקום הזה תחנות קבוע לשנה ויותר בטרם ילך לבית אביו אשר מגמתו שמה או כדי שיניחו וירגיעו ב"ב ומקנהו מטורח הדרך. או לטעם אחר. ועל שם התחנות הקבוע והארוך ההוא שקבע לו במקום ההוא. ובחר בו יותר משאר מקומות קרא את שם העיר ההיא. והנה לפי דעת הדרש מלת לו מושך עצמו ואחר עמו ושיעור הכתוב כזה ויעקב נסע סכותה ר"ל שנסע למקום ההוא שעשה לו שם סכות (לו ולמקנהו ואח"כ בחורף) ויבן לו בית (ואח"כ בקיץ) ולו ולמקנהו עשה סוכות. ולפי' הזה שהה שסוי"ח חודש קיץ וחורף וקיץ. ולפי שהתחנות היה רובו בקיץ קרא את שם המקום סוכות על שם התחנות היותר ארוך ובזה יתוקן הכל
יח וכן פירש גם הראב"ע ז"ל וכל המפרשים. ומטעם שזולת ירושלים אין עיר בארץ כנען ששמה שלם:
ויעקב כשאירע לו מעשה שכם עם דינה היה בשכם (דזה בבואו) דכל זה ידוע ואך למותר ולא בא רק לעורר על הפליאה שבו והתפעלות הספור ויבוא יעקב שלם בכל השלמיות) בבואו מפדן ארם מבון חיות טרפות. וכבר הארכתי בזה פעמים רבות:
כ ר"ל ואין והשם הזה בכאן שם התואר ח"ו רק שם עצם כשם שמעון כי שמע ד' בעניי וע"ד זה הוא גם כאן שקרא את שם המזבח אל אלקי ישראל על שם שהקב"ה ששמו אל הוא אלקי ישראל והתייחסות השם הזה למזבח לזכרון הנס שהיה הקב"ה עמו והצילו בדרך. ובשובו מדרכו וקבע לו כאן תחנותו הציב לו מזבח ויקרא את שמו ע"ש הנס ההוא.