באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר וישב · פרק מ
א כבר ידוע מדרכם ז"ל שבכל מקום שנזכר אחר הדברים האלה. לדרוש בו שבא לרמז היותו נמשך מהקודם ופשוט:
ד מלשון הכתוב נראה שפקידה זו הי' לשניהם. להסריסים וליוסף לזה שישרת אותם. ולהם שיהיו לשירותם הוא לבדו. ולכן אמר ויפקוד את יוסף אתם ר"ל עמהם. אבל זה אינו לשלשה טעמים. א' ממה שלא אמר ויהי אחרי כן ויפקוד. משמע שפקידה זו היתה תיכף כשהושמו הסריסים בבית הסוהר. וא"כ לא שייך אצלם פקידה דפקידה אינו נופל רק אחרי עבור איזה זמן. ב' דלשון ויפקוד אתם משמע שבעיקר נפקדו הסריסים ויוסף טפל להם. וא"כ זכר הכתוב ראשונה הטפל ואח"כ העיקר והי' לו לומר ויפקוד את הסריסים ואת יוסף עמהם. ג' שלא זכר מהו פקידה זו רק מובן מעצמו ממ"ש אח"כ וישרת אותם ואין זה דרך הלשון לומר כן כמו ויפקוד אלקים את רחל ויפתח את רחמה וגו' ולא אמר ויפקוד וגו' ותהר ותלד בן. ולכן פירש"י ז"ל שפקידה זו לא היתה רק ליוסף לבדו וחסר מלת להיות בפסוק ובזה נתקן הכל והנה הפירוש הזה שפירשו רש"י ז"ל נשען על הכלל שביארתיו לעיל שמדרכי הלשון בבוא ב' פעלים נרדפים זה על זה שפעל הראשון הוא לתכלית פעל השני. להשמיט פעל השני שהוא פעל התכלית. והפעל הראשון יוקשר עם המלה הראוי' להיות דבוקה לפעל השני החסר וע"י זה מובן הפעל החסר מעצמו כמו סורה אלי ויעל יהודא וגו' על גוזזי צאנו וכן כאן ויפקוד את יוסף אתם. ובתשלומם ראוי להיות סורה ובוא אלי ויעל יהודא לעמוד על גוזזי צאנו ויפקוד את יוסף להיות אתם:
(ד"ה ויהיו) דילפינן בגז"ש ימים ימים מימים תהי' גאולתו אבל לא מימים דעד חודש ימים דדנין ימים סתם מימים סתם ואין דנין ימים סתם מימים שכתוב בהן חודש. מדברי הרא"ם ז"ל מהש"ס דפ' אעפ"י:
ה דרשו מדשינה הכתוב לכתוב הראוי להיות קודם באחרונה שהי' ראוי להיות ויחלמו שניהם חלום. אבל אמר ויחלמו חלום שניהם. ומה שאמרו שכל אחד חלם חלומו ופתרון חבירו. ולא כפשוטו וחלום חבירו לכן כתב רש"י ז"ל ומה שנאמר כו' ר"ל ולולי שראה שר האופים פתרון חלום שר המשקים מאין ידע כי טוב פתר. מדברי הרא"ם ז"ל ופשוט:
[ד"ה איש] ר"ל ולא כשאר חלום. שהחלום רחוק מענין הפתרון וכל פרטי החלום הם רק רמזים לפרטי הפתרון אבל בחלום הזה באו בו קצת מפרטי הפתרון בביאור מבלי רמז כלל. בחלום שר המשקין מראה הגפן ושחיטת הענבים לכוס פרעה בחלום שר האופים. מעשה אופה והעוף אוכל אותם מעל ראשו:
י (ד"ה והיא כפורחת) תיקן רש"י ז"ל בזה ב' דברים א' שכף כפורחת איננו במקום כאשר בכף בעלות המנחה וכף כצאתי את העיר כי תבוא לרוב בהוראה זו רק עם המקור ולא עם פועל בינוני שכחו ככח שם התואר ולזה ע"כ כף זו הוא כף הדמיון. ב' שאין הדמיון על פריחת הגפן שנעשה לה פועל דומה לפריחה כי באמת לפי הנדמה אליו בחלום הי' בגפן פריחה ממש רק הדמיון הוא על החלום שנדמה אליו בחלום לילה בדמיונו. כאלו הי' שם פריחה בפעל ונדמה הדמיון להמציאות בפעל ולפ"ז צ"ל שכל מאמר שבא בפסוק זה הוא ענין בפ"ע והוא כפורחת ר"ל שנדמה לו הגפן כאלו היא פורחת בפעל ואחר כך עלתה נצה ואח"כ הבשילו וגו'. והנה חזק רש"י ז"ל פירושו זה. ואמר שאין לסתור פירוש זה מן התרגום שנראה שמחבר המאמרים. ומפרש כף כפורחת במקום כאשר שהרי תרגם והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין שהתרגום הזה הוא לפי הלשון הראוי להיות בעברי והיא כאשר פרחה עלתה נצה. לזה כתב רש"י ז"ל שאיננו כן. דאפיקת לבלבין אינו תרגום עלתה נצה רק הכל תרגום והיא כפורחת וראי' שהרי תרגם אח"כ ואניצת נץ. ומה שתרגם כד אפרחת הוא כדי לקשרו עם אפיקת לבלבין שאח"כ ותרגם לפי הכוונה ולא לפי הלשון כדרך המתרגמים לפעמים כידוע זה. ועשה זה כדי להבדיל בין נץ לפרח שהפרח קורא לבלבין והנץ נץ וזה שכתב רש"י ז"ל אח"כ נץ גדול מפרח. וכדי להבין כוונת התרגום בזה שר"ל שאין פירוש הפסוק. והיא עלתה נצה כגפן פורחת וא"כ עלתה נצה הוא פירוש למ"ש תחלה כפורחת שנדמתה לפורחת בענין העלות הנץ לזה הודיענו התרגום שאינו כן ופרח הוא אפוקי לבלבין והנצת נץ הוא דבר אחר זולת הפרח וכמ"ש רש"י ז"ל לעיל כנ"ל. וביאור זה לקוח קצת מדברי הרא"ם ז"ל:
יב ר"ל לא שהם עצמן שלשה ימים רק הם סימן לשלשת ימים עכ"ל הרא"ם ז"ל וכבר ידעת מדרכי רש"י ז"ל לבאר מה שבכח המאמר:
יג וכ"כ הראב"ע ז"ל ישא ירים והנכון שהוא בדרך מספר והעד וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו עכ"ל ור"ל שמשם מוכרח שפירוש נשיאת ראש קבלת חשבון א' ממ"ש בתוך עבדיו ועוד ממ"ש ואת ראש שר האופים. ואותו תלה ולא הרים:
(ד"ה כנך) ור"ל משמרתך הראשונה. והוא מינוי ההשקאה:
יד כוונת רש"י ז"ל לבאר הלשון עפ"י הנחת הטעמים שהעמיד אתנח במלת חסד וזה מורה שאין מאמר ועשית נא עמדי חסד דבוק עם מ"ש אחריו והזכרתני אל פרעה. ועוד לתקן ג"כ יחוס מלת כי במקום הזה ולכן כתב רש"י ז"ל כעין דרך הרשב"ם ז"ל שמוסב למעלה ור"ל כ"כ אני בטוח שתשא חן בעיני פרעה אשר בהזכירך אותי אליו אחרי שייטיב עמך בוודאי תעשה עמדי חסד ואמר לו זה מתחלה דרך הודעה מגודל מעלתו והוסיף לבקש ממנו על ככה והזכרתני אל פרעה וגו' כי גנוב גונבתי וגו' אבל למ"ש הרשב"ם ז"ל כאן שלא עפ"י פסקי טעמים. שסוף הגזירה והוצאתני מן הבית לא יבוא על נכון אמרו אחרי זה כי גונב גונבתי וגו' וזה יתכן לנתינת טעם על הבקשה ולא על הודעת המעלה. והרא"ם ז"ל כתב שכוונת רש"י ז"ל לכל מ"ש הרשב"ם ז"ל ממש אבל אין זה במשמע לשון רש"י ז"ל לע"ד
טז והוא כמו שפירש רשב"ם ז"ל ג"כ. שפירוש סלי חורי. סלים מנוקבים:
כ ר"ל שהולדת הוא תולדת בנין הכבד הנוסף והוא ההפעל. וביאר רש"י ז"ל טעם הדבר לפי שהנולד מקבל הפעולה משני פועלים היולדת והמילדת.
כג כל המפרשים ז"ל כולם דקדקו כפל הלשון. ולא זכר וישכחהו. ורש"י ז"ל כתב כפירוש הרשב"ם ז"ל וביאור דבריהם שהשכחה נופל על זמן ארוך. כי אם לא יעלה הדבר על הזכרון יום או יומים לא נאמר עדיין ששכחו. רק נאמר שלא עלה אז זכרון הדבר על לבו. אבל השכחה נאמר על בלתי עלות זכרון הדבר עליו זמן ארוך כמו נשכחתי כמת מלב. ולכן אמר הכתוב ולא זכר את יוסף מיד בצאתו כמו שבקש יוסף ממנו כי אם זכרתני אתך. וגם זמן מרובה אח"כ שכחו: