באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר וירא · פרק כ
א מלבד שמדרך המדרש לדרוש הסמיכות שנמשך מהקודם ובתת טוב טעם כדרכם ז"ל י"ל עוד שדקדקו ז"ל כאן ייתור תיבת משם שרא היה לו לומר ארא ויסע אברהם ארצה הנגב. לזה אמרו ז"ל שמם משם מלבד הוראתה העיקרית ביחס גבור שממנו היא ג"כ מרמזת על הסבה שנסיעתו היתה בעיקר משם ולא בעבור שרצה לנסוע ארצה הנגב דק בעבור שלא רצה לשבת שם. והמם ההיא לפ"ז מם הסבה כמו מהתענג ומרוך. ויש לפרש עוד ע"ד הכלל שכבר ביארתיו פעמים הרבה שהשנות הידוע הוא לעורר על איזה בחינה והתבוננות. ועל דרך זה באה כאן מלת משם לעורר אותנו שסבת נסיעתו היתה שלא לישב בשכינת לוט:
ב ר"ל ומפני זה לא היתה שרה שומעת לו, ולכן לא שאל את פיה:
ד רפי שמאמר ולא קרב אליה יש, לפרשו מעצמו ובבחירתו לכן כתב רש"י ז"ל שאינו כן אבל המלאך מנע ממנו כח הבעילה וגבורת אנשים כמ"ש רש"י ז"ר להלן בד"ה לא נתתיך שמעל נתן הקשור עם מרת השרילה לא בראשו כשהוא עם כינוי הפעול. ענינו העדר הכח והיכולת וכמו שהביא רש"י ז"ל שם ראיות הרבה:
(ד"ה הגוי) שעל איש פרטי לא יפול שם נוי ולכן צריך שיתפרש מאמר זה על דור המבול וההפלגה:
ו לא השיב המלאך בתום לבבך ובנקיון כפיך. ש"מ שעל נקיון כפים לא הודה לו וכמ"ש גם אח"כ ואחשוך גם אנכי וגו':
ט ואין לפרש שכוונתו על הדבור שאמר אחותי היא שעל הדבור גרידא אינו נופל שם מעשה רק על המסובב ממנו והוא פעל הלקיחה וזה לא עשה אברהם זולת אבימלך לכן פירש"י ז"ל שהכוונה על המכות המסובבים ממנו. ופי' עשית עמדי שבאו על ידך שהגורם חשוב כעושה. מדברי הרא"ם ז"ל
יא דאל"כ אין טעם למאמרו זה. וישאלנו אבימלך מאין ידעת זה:
יב לפי, שמאמר זה אינו מהצורך כלל שכבר התנצל א"ע די התנצלות באמרו כי אמרתי וגו'. וצ"ל שעדיין אין זה תפארת לאברהם לומר שקרים והיה לו לחפש אחר עילה אחרת. לכן הראה להם שלא דבר כזב ח"ו. אבל אמרו עוד אך לא בת אמי שנראה כמותר. הטעם בזה לפי שיקשה אם זה אמת איך מותר אתה לישא אחותך. לזה הוסיף לומר בת אבי ולא בת אמי ואין אבות לגוי והיא מותרת לי. אבל רש"י ז"ל הקשה עוד שעדיין לא הועלנו ואיך יתפאר אאע"ה בשקר לאמר שלא היה מחפש אחרי עילה כוזבת. ובאמת אינו כן. וא"כ יצא ח"ו שקר מפיו שאינו מוכרח להתנצלותו כלל ותירץ רש"י ז"ר שבאמת בני בנים הרי הם כבנים ואינו דבר כזב:
יג אונקלוס הוכרח לפירושו מפני ב' דברים. א' פעל תעה שאינו נופל רק בהולך תועה במדבר וזה הענין לא היה אצל אברהם. ב' אמרו התעו בלשון רבים אבל רש"י ז"ל יישב ב' הדקדוקים ההם יפה בהמשך ביאורו להלן בסמוך:
יז ופי' זה מוכרח מפני שני הוכחות. א' שנראה מהכתוב שבו בלילה שלוקחה שרה לבית אבימלך בא אליו האלקים בחלום ובבוקר השכם קרא לכל עבדיו ודבר להם את כל המאורע ואח"כ השיג לאברהם את שדה אשתו וא"כ איך יתכן שיזדמן עת הלידה לכל נשי אבימלך בלילה אחד. ב' שמשמעות הכתוב שפעל וילדו שב גם על אבימלך לפי שמוסב על הכתוב קידם וירפא אלקים את אבימלך ואת אמהותיו אבל לתרגום ואתרוחו יתיישב הכל מדברי הרא"ם ז"ל:
יח אם הלידה אינה כמשמעה פשוט שגם שם רחם אינו כמשמעו:
[ד"ה] כבר כתבתי במקום אחר שדרכם ז"ל להסמיך מה שהוא מן הסברא חוץ לכתוב אל הכתוב ברמז מועט וכן הכא מדלא כתיב על אודות שרה וכתיב על דבר שרה דרשינן ע"פ דבורה ופי' דבורה רצונה וחפצה שלא יזדקק אליה אבימלך. ובברור התפללה שרה אמנו להשם על ככה שימנע ע"י איזה נסבה מהזדקק אליה: