אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר ויחי › פרק נ

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר ויחי · פרק נ

פרק מט

ג פעל מילוי הונח על המקום ועל הזמן ומילוי שעל המקו' הוא פעל יוצא כמו וכבוד ד' מלא את המשכן. והוראתו הפך הריקות. ומילוי שעל הזמן הוא פעל עומד והוראתו השלמת מספר זמן קצוב המצטרך לגמר איזה דבר. כמו וימלא ימי' ללדת והוא השלמת תשעה ירחים ימי ההריון זולת בבנין הדגוש הוא יוצא כמו את מספר ימיך אמלא. ומפני כי פעל מילוי שאצל הזמן הוראתו השלמת מספר קצוב וזה אינו נופל כאן אצל החניטה כי מה ענין השלמת מספר יום אצל פעל החניטה כי השלמת המספר הוא הזמן הקצוב המצטרך לאיזה פעולה בהכרח. שתצא אל הפעל בשלמותה ולא יוגמר הפעל עד כלות הזמן ההוא. כענין תשעה ירחי לידה המצטרכים להוויית הולד וכענין את מספר ימיך אמלא שהם שנות האדם הקצובות לו בטבע או בגזירה ולכן כתב רש"י ז"ל שגם כאן פעל החניטה בעצמה יצטרך שלשים יום ולא יוגמר הפעל ההוא עד כלות הזמן הזה. אבל לפי שאם הי' פירוש הכתוב וימלאו לו הרופאים ארבעים יום. הי' א"כ פעל יוצא והי' ראוי להיות וימלאו בבנין הדגוש כי בקל הוא עומד כנ"ל. לכן כתב עוד רש"י ז"ל שמפני שכתוב וימלאו בקל. אינו רק פעל עומד ופירוש הכתוב ששלמו לו ארבעים יום המספר הקצוב הנ"ל. ותיקן רש"י ז"ל בקוצר לשונו הצח שני ענינים. וז"ש רש"י ז"ל השלימו לו כו' עד ששלמו לו כו' ובמה שכ' השלימו לו ר"ל שהמספר ארבעים יום הוא מספר קצוב המצטרך לגמר החנטה בפעל הרופאים. ובמה שכתב עד ששלמו לו ר"ל שהוא פעל עומד והכוונה ששלם לו הזמן הקצוב שהשלימו הרופאים לפעל החנטה כן הוא ביאור דברי רש"י ז"ל. והרא"ם ז"ל נגע אפס קצהו בבאור זה וכולו לא נגע:

(ד"ה ויבכו) ה"ג וכן הוא ברא"ם וצל"ד. ארבעים לחניטה ושלשים לבכי ומפרש למה בכו. וכמ"ש יפה הרא"ם ז"ל וז"ל שהבכי איננו פעל רצוני שנאמר שבכו מפני כבוד יוסף ואמר לפי שבאה כו':

ו כן הוא משמעות אמרו כאשר השביעך שרק בשביל השבועה הוא מניחו לעלות:

י ר"ל שהגורן מוקף גדר העשוי מקוצים וכמ"ש רש"י ז"ל אח"כ. אלא שלפי הפשט גורן האטד הי' שם ממש ולפי הדרש נקרא המקום גורן האטד על צד הדמיון לפי שדומה לגורן האטד:

יב ר"ל מהו אשר צום הוא הנזכר בכתוב אח"כ וישאו אותו בניו. ר"ל ולא בני בניו וכמ"ש רש"י ז"ל בדבור הסמוך ושני הדבורים לאחדים המה. ובזה מתוקן מה שחזר הכתוב ושנה כאן האמור מקודם:

יג ואליבא דר' נחמי' הובא ברש"י ז"ל סדר וישב בפסוק ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו'. דס"ל השבטים כנעניות נשאו לנשים. מדברי הרא"ם ז"ל:

טו ר"ל שהי' לו לומר ויהי כי מת יעקב ויאמרו אחי יוסף לו ישטמנו יוסף וגו' שלפי סדר הכתוב משמע שספור זה הי' אחרי שובם מקבור אביהם. וא"כ מהו ויראו וגו' כי מת אביהם והלא כבר ראו מקודם לזה שבעים יום ויותר שמת אביהם. לכן כתב רש"י ז"ל שזהו לפי המנהג ודברה תורה כלשון בני אדם שדרך בני אדם לומר כשימשך להם איזה דבר שסבתו דבר אחר שקרה לפני זה שעתה המה מכירים ויודעים שקרה להם המקרה הנ"ל ע"י הנמשך ממנה להם הן לטוב והן לרע. וכן כאן ע"י הנמשך להם ממות אביהם שלא קרבם יוסף עוד אחרי מותו. אמר הכתוב שעתה הכירו וראו מות אביהם. ר"ל ע"י הנמשך ממנה להם. ועיקר הכוונה בלשון. שעתה הכירו היות הקודם לרעתם וידוע בהרבה מקומות כי פעל ראי' הונח גם על ההכרה והידיעה כמו ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. ומבואר:

(ד"ה לו) ר"ל כי לו ואולי שניהם משמשין ענין אחד. והוא על אפשרות שני צדדי הספק ואולם יש בזה הרבה בחינות פעם ישמשו בלשון בקשה והלואי ומזה הוא לו שמעני ולו הואלנו והוא כשהמדבר יחפוץ בצד אחד מצדדי הספק יותר מבצד האחר ויתפוס בלשונו צד החפץ והרצון. ואולם אם שני הצדדין שקולין בעיניו או שישא על שפתיו הצד האחר שאין חפצו בו אז הוא משמש בל' שמא ומזה הוא לו ישטמנו דקרא דהכא וכתב רש"י ז"ל שאין עוד דוגמתו בכל המקרא. ואולם לפעמים בא לשון לו. גם במקום שאין בו צד ספק כלל. וכבר נודע שהכריע צד אחד מצדדין האפשריים על צד האחר ובא לשון לו על צד ההפך הנעדר בפעל ואז הוא מלשון אם. ומזה הוא לו חכמו ישכילו שבסדר האזינו שכבר הכריע צד ההפך שלא חכמו וע"כ פירושו אם חכמו בעבר אז הי' טוב להם וכן לו הקשבת למצותי דישעי' בהוכיחו בני דורו החוטאים ואף בזה הוראתה הטפלית שחפץ המדבר בצד הנעדר בפעל יותר מצד היוצא אל הפעל. ואח"כ כתב רש"י ז"ל עוד והוא לשון אולי והוא מילתא באפי נפשה ומוסב על כל הוראות מלת לו ור"ל שמלת לו נרדף בשלשה הוראות אלו למלת אולי כי אולי לא תלך האשה וגו' דאליעזר הוא לשון שמא. לפי שחפץ אליעזר הי' בצד ההפך שתלך האשה אחריו. אולי יראה ד' בעניי. הוא מלשון בקשה והלואי כי תפס צד החפץ והרצון. אולי יש חמשים צדיקים וגו' בתפלת אברהם על סדום הוא מלשון אם שהרי אברהם אמר זה לנוכח השם אשר אין ספק לפניו ית'. ואם ענינו מלשון שמא. א"כ שיעור הכתוב כך שהתפלל אברהם. איך תרצה להשחית סדום. שמא יש חמשים צדיקים בקרבה. האף תספה וגו' בעבור חמשים הצדיקים וגו' וא"כ ראה ראשונה אם אין סך צדיקים הזה בקרבה וזה לא יתכן בחוק השי"ת. וקמי שמיא גליא. וע"כ צ"ל כי אולי במקום הוה ענינו אם. ושיעור תפלתו כזה אתה השי"ת היודע כל ואתה יודע מספר הצדיקים שבקרבה אנא רב סליחות אם יש חמשים צדיקים בקרבה האף תספה וגו':

טז מלבד שאין נופל כאן ציווי. שהרי בא אח"כ בקשה ליוסף ולא ציווי אליו יש לזה ג"כ הכרח אחר שאין הציווי אל יוסף. לפי שפעל הציווי בקשורו עם המצטווה. יבוא תמיד במלת את סימן הפעול ולא בלמד יחס גבול שאליו כמו ויצו אותם לאמר:

יז תיקן בזה רש"י ז"ל שבא התואר הזה כאן במקומו ודבר בעתו מה טוב:

יח גם הוראתו התוספת והוא תוספת על שליחות הנ"ל:

יט ותיקן רש"י ז"ל ג"כ כאן מלבד ביאור הכתוב. ויו הקור שבאה במלת ואתם בפסוק הסמוך שאח"כ. ובא הקשור על דרך שביארתי פעמים רבות לקשור ענין שלא נזכר בכתוב בביאור רק רעיון ומחשבה וכן ענינו גם כאן אני אין בידי זולת חפץ אלקים להרע לכם וכמו שאתם ג"כ לא הי' בידכם להרע לי כי אתם חשבתם עלי רעה ואלקים חשבה לטובה:

כא וידבר אל לבם מורה התנחומין וכמו דברו על לב ירושלים וגו'. וכן תרגם אונקלוס ומליל על לבהון תנחומין. ומה תנחומין הי' לו לדבר על לבם. יותר ממה שדבר להם מכבר שכל יראתם לא היתה רק שלא יגמול אותם יוסף רע ואחרי שכבר הבטיחם בהפך זה. מה להם אפוא עוד עלי' יותר מזה. ואולם באמת שגם זה רע ומר מאוד לאדם לקבל טובה ממי שגמלהו רע לזה הוצרכו לתנחומין. וניחמם שגם הוא טוב אליו בכבודם. וכבודם כבודו יחשב ועוד שגם הוא קבל טובה מהם מפני שנודע לכל על ידם היותו בן חורין. זהו כוונת רש"י ז"ל על פי הדרש.

כג והנה גם הראב"ע ז"ל הסכים לפירוש זה כי פעל ילד שבכתוב שלפנינו הוא מענין גדול כמו יולדו על ברכי יוסף ולא מענין לידה:

חסלת סדר ויחי בעזה"י

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה