אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר ויגש › פרק מז

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר ויגש · פרק מז

פרק מו

ב לא אמר הכתוב וממקצת אחיו אבל אמר ומקצה אחיו ומרה זו ג"כ יש לה הוראה טפלית על פחיתות החלק הזה במעלה מן יתר חלקי הכל בעבור שקצה הדבר וסופו יותר פחות מהאמצע. ומה הטיבו חז"ל לראות בזה שהיתה כוונתו להסתיר שמנו הגבורים ולבלתי הציגם לפניו למען לא יתנם בראשי צבאותיו:

ו שם חיל הונח בלה"ק בדרך כלל על קבוצת ואגודת מותר ויתרון הרבה בדבר אחד ולכן נאמר על אנשי הצבא היותם חיל המלך להיותם קבוצת ואסיפת גבורתו הרבה בעלי גבורה האגודים יחד ללחום בחבורה מלחמת מלכם וכן הונח שם איש חיל על גבור מלחמה להיות בו הרבה ממותר הגבורה והאומן והוא על דרך ההשאלה כי בגבורים רבים יחשב ובכוחו גבורת הרבה גבורים וכן הונח שם זה על העשיר להיות לו אסיפת הון רב ונכסים רבים. ובכאן נאמר שם זה על מותר האומנות ומלאכת הרעי בעוצם נפלא כי חכמות וידיעות רבות בכוחו במלאכה זו. וראיה לזה מ"ש אח"כ ושמתם שרי מקנה על אשר לי ואם הוא על העושר או הגבורה וכדומה איך ימשך מזה א"כ למנות אותם ראש מקנהו. והכלל ששם חול יתפרש בכ"מ לפי ענינו זהו כוונת רש"י ז"ל ופשוט:

[ד"ה על אשר] ולא על כל אשר לי והוא דבר הלמד מענינו שאמר ושמתם שרי מקנה. וכבר הודעתיך כ"פ שמדרך רש"י ז"ל לבאר את החסר והוא בכח הלשון וכ' בעל בר"ד ז"ל ישרגירין להקשות מכאן על מ"ש רש"י ז"ל שהרי נאמר לעיל כי תועבת מצרים כל רועה צאן וכאן נראה שהיו צאן הרבה לפרעה והיו לו רועים. והאמת כאשר כ' הרב הגדול ר"א ז"ל שאדרבה איפכא מסתברא שהיה ראוי למצרים להחזיק טובה לרועי צאן, ע"ש שמגדלין את אלהיהן ומנהיגם דמרעה שמן ומנהלם על מבועי מים. כי יראתם היתה מזל טלה ובגללו היו עובדים לצאן בידוע ולזאת היה בלי ספק למצרים רועי צאן ואולם רועי מצרים היו נוהגים כבוד ביראתם הוא מין הצאן לנהל אותם בנחת וטובה עלי מרעה שמן ודשן ובלתי להכותם בשבט הרועים אבל שאר האומות אינם נזהרין בזה. וע"כ תועבת מצרים כל רועי צאן עכ"ל הרב בעל צר"ד ז"ל. ואולם אנכי לא ידעתי למה הוצרכו לכ"ז ואנה נזכר כאן בכתוב שהיה למצרים ואל פרעה רועי צאן הרי לא אמר רק ושמתם שרי מקנה על אשר לי והנה שם מקנה איננו מיוחד אל מין הצאן אבל הוא כולל גם הבקר ויתר מיני בהמות גסות. ואולם להלן בפסוק י"ז נזכר באמת שהיה גם מקנה הצאן למצרים כמ"ש שם ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן וגו' ודברי הר"א ז"ל נכונים:

ז מצינו בס' מלכים אצל גחזי שא"ל אלישע כי תמצא איש לא תברכנו ופירושו ע"כ ברכת שאילת שלום, לראיית פנים כי אין ענין שם כלל לפרשו ברכת בקשה. ולכן מן הסברא יש לפרשו ג"כ ברכת שאילת שלום המלך כמנהג הבאים בית המלכים ולא ברכה ממש אבל גם מלבד זה הדבר מוכרע באן למה זה ברכו ב"פ בכניסתו וביציאתו ועל כרחך שהוא ברכת כבוד ושאילת שלום כדרך הבא לפני המלך והנפטר ממנו, ולכן אמר אח"כ ג"כ ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה והרמב"ן ז"ל טען ואמר שאין זה מדרך המוסר שישאול אדם בשלום המלך וכמ"ש ז"ל כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. אבל לפע"ד אינה טענה כי לא כוון רש"י ז"ר פה בשאלת שלום הנהוג בין איש לרעהו ורק ר"ר שאלת שלום הנהוג אצל המלכים והוא ברכת ההתנשאות וכבוד כענין יחי המלך לעולם וכיוצא:

י דוק בר' רש"י ז"ר שכ' כאן כדרך כל הנפטרים מלפני שרים מברכים אותם ונוטלין רשות אבל לעיר כ' והיא שאילת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים ור"ל שהבא לפני המלך אין מברך אותו בבואו רק שאילת שלום של התנשאות וכבוד הראוי למלך ובקידה והשתחויה. אבל הנפטר מלפני המלך הדרך לנשאו ולרוממו בב' דברים רוטול רשות ראשונה ממנו בכבוד והתנשאות ולברכו ממש כמו ירום כסא המלך לנצח ויאריך ימים בכבודן וכדומה. וע"כ ויברך הב' שביציאה הוא ברכה ממש והכל כנהוג ומשמעה ג"כ נטילת חרשות וקבלו חז"ל שאותה ברכה היתה שיערה נילוס לרגליו. ובחנם נדחק הרא"ם ז"ל בכאן:

יא שהרי אמר למעלה פסוק ד' ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן. וע"כ צ"ל כמ"ש הראב"ע ז"ל שארץ גושן כלל ורעמסס פרט ור"ל שמחו רעמסס מארץ גושן חלק מארץ גושן כמו שארץ גושן הוא חלק מכלל ארץ מצרים והם בקשו מפרעה דרך כלל על כל מדינת גושן. וממילא מחוז רעמסס ג"כ בכלל מבוקשם ואין טענה למה לא בקשו רק על רעמסס בפרט כי בלי ספק יותר טוב בהיות להם אחוזה ע"פ פרעה בכל ארץ גושן. ודברי הרא"ם ז"ל בכאן לא הבינותי:

יב ר"ל שעיקר הכוונה בלשון לפי צורך בני הבית בכלל. מבני הבית בכללם נקראים בשם הטף שהוא הפרט והוא קטני בני הבית. כי רבוי המזון והלחם בבית תלוי בעיקר בטף מפני שצריך לתת להם כל די שבעם. ולא בקמו"ן כמו לגדולים וגם שמדרך הקטנים לפרר ולאבד הרבה וצרכי הבית לפי הטף. ולאדם שב"ב מרובין והטף מועטין אין צרכי מזונו ומאכלו מרובין כאדם שב"ב מועטין והטף מרובין ומפני זה לענין צרכי הלחם והמזון נקראים הב"ב בשם הטף. מדברי הרא"ם ז"ל בתוספת ביאור:

יג רש"י ז"ל נמשך לשיטתו מ"ש להלן פסוק י"ט שאחרי ביאת יעקב למצרים בא השבע לרגליו וכלה הרעב. ולכן צ"ל שזה חוזר לענין ראשון שהיא השנה הראשונה לשני הרעב ואין הפסוק הזה מדבר בשנה הג' לשנות הרעב כמובן מסדר המקראות. וכמ"ש הראב"ע ז"ל ממ"ש למעלה בתחלת הסדר כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה ותלה) דעת רש"י ז"ל כמ"ש הראב"ע ז"ל וז"ל ותרה כמו ותתע וכן כמתלהלה כמו כמתעתע עכ"ל. ולדעת שניהם שרשו להה כמ"ש הרד"ק ז"ל בשרשים וחסרה ה' ר' הפעל כמו במלת ותתע. ובמלח מתלהלה נכפלה הפ' והע' כמו במלת מתעתע. ומ"ש רש"י ז"ל ותלה כמו ותראה ר"ל טעמו כמו ותלאה ששניהם ל' עיפות אלא שזה שרשו ראה בעין האלף וזה שרשו להה והעין בהא. ופשוט:

יד הוראת הבית הוא לדוב הוראת הכרי והשמוש שבו ישתמשו לפעולה מן הפעולות כמו ויך את האתון במקל ובא שמוש הבית להורות במה עשה פעולת ההכאה ומזה ג"כ וימדדם בחבל ובכלל כל פעולה מהפעולות שצריכין לגמרה איזה נושא אחר יבוא הנושא ההוא אחרי הפעל הזה קשור בבית. ודע שרוב שמושי הבית במקרא הם על דרך זה כמו בעיניו יראה ובאזניו ישמע ובלבבו יבין כי החושים הם כלי ההרגשה. אכן מלבד זה יש עוד הוראות הרבה לשמושי הבית. ואולם בכאן אעירך רק על הבדל אחד הצריך להבנת דברי רש"י ז"ל. דע שכל פעל קנין ונתינה וכמו כן פעל מכר כשקשור עם בית אז שמוש דב' לתמורה וחליפין כמו ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וגו'. ענינו ונתת הכסף תמורת כל אשר תאוה נפשך תמורה בקר תמורת צאן ומזה ג"כ שדות בכסף יקנו לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב אוכל בכסף תשבירני וגו'. והנה מ"ש הכתוב כאן וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא וגו' בשבר אשר הם שוכרים. ע"כ לא יפול בכאן שמוש הבית לתשמיש הפעולה שזה יתכן אם היה אומר וילקט בידיו וע"כ שמוש הב' לתמורה וחליפין שלקט הכסף תמורת השבר אבל לפ"ז היל"ל וילקט הכסף בשבר אשר השביר. ובזה היה שבר משמש ל' מכירה וכמו אוכל בכסף תשבירני רפי שאצל המוכר נופל לומר שלקח הכסף תמורת המכר ואצל הלוקח נופל לומר שנתן את הכסף תמורת הקנין שקנה אבל כאן שאמר בשבר אשר הם שוברים וא"כ משמש כאן שבר ל' קנין ואיך יכול כאן לומר שלקח יוסף תחת הקנין את הכסף מה שקנו אנשי מצרים ואנשי ארץ כנען. ולכן צ"ל שחסר כאן תיבה א' והיא בכח המאמר וענינו וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען שנתנו לו בשבר אשר הם שוברים והוא מיוסד על דכלל שביארתיו כ"פ בביאור לדברי רש"י ז"ל שבבוא ב' פעולות נרדפות זו על זו שהפעל הא' נמשך ממנו פעל הב' ר"ל שהוא לתכלית פעל הב' או להפך דהיינו שפעל הא' נמשך מפעל הב' כמו כאן שנמשך הקליטה מהנתינה מדרך הר' להשמיט פעל הב' ולקשר פעל דא' עם המלה שקשורה עם פעל הב'. ולכן היה ראוי להיות תשלום המאמר דזה וילקט יוסף את כל הכסף אשר נתנו לו בשבר אשר הם שוברים. ואולם ע"פ הרוב אינו נוהג הכלל הזה אלא במקום שפעל הב' הוא תכליתו של פעל דהא' ר"ל שפעל הא' נעשה עבורו. וכבר הארכתי בזה במקומות אחרות בפ' וישב בפסוק ויעל יהודא על גוזזי צאנו ובס' מקץ ושאר מקומות יע"ש כנ"ל ביאור דברי רש"י ז"ל בזה:

יח זה נמשך לשיטתו מ"ש בפסוק י"ג וכבר ביארתי שם:

(ד"ה כי אם) פשוט שמלת אם בכאן משמשת במקום אשר ואיננה מלת התנאי בשמושה לרוב. וגם הוסיף רש"י ז"ל כדרכו הטוב את החסר והוא בכח הל' וגם כאן נשען זה על הכלל שביארתיו באורך בסדר וישב כי בבוא ב' פעלים נמשכים זה אחר זה שפעל הב' מבה לפעל הא' או מבה התכליתית כמו שם ויעל יהודא לעמוד על גוזזי צאנו. או מבה הגורמת כמו כאן כי אם תם הכסף ובא הכל אל אדוני מדרך הל' להשמיט פעל הב' ולקשר הפעל הא' במלת היחס הראויה להקשר עם פעל הב' ולכן חסר שם מלת לעמוד וכאן מלת ובא' ופעליהם קשורים עם המלה המתייחסת לפעל הב' החסר וכבר העירותי ע"ז ג"ב לעיל בסמוך פסוק י"ד:

יט ור"ל לא לאכול כי אינו נופל ע"ז שם זרע ואיר"ל ותן לחם או בר ומזון. ולכן כ' רש"י ז"ל ואע"פ שאמר וכו' ותירץ בשם הדרש מכיון שבא יעקב וכו':

כ ר"ל לא תחת ממשלתו שהרי גם קודם לזה היתה תחת ממשלתו ופשוט. מדברי הרא"ם ז"ל:

כא ר"ל שהכוונה החיצונה של יוסף לנוכח פרעה היתה לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ. וכמו שהוסיף הרשב"ם ז"ל. כדי שלא ישענו בה חזקה איש איש בארצו לאחר מכירה. ואולם מבלעדי זה היתה לו כוונה פנימית לבעבור השוות אחיו למצריים ולבלתי היות להם יתרון עליהם בעבור שעתה המה גולים כמוהם. ואולת כוונה חיצונה ההיא מוכרחת ג"ב דאל"כ איך הרשהו פרעה לעשות עול כזה בחוק עמו וגם שלא יאות לשלטון רב לעשות עור ועמל כזה ומה יענה לשריו ולכל עם מצרים אבל לו היתה לו הכוונה ההיא לבדה לא היה צריך הכתוב להודיענו זה. ובמ"ש מעשהו זה למצריים. ע"כ לומר שעיקר כוונתו היתה לתכלית הפנימי הנ"ל ולהודיענו בזה צדקת יוסף וחכמתו ולבד זה הסברא מחייבת ג"כ זה בחוק יוסף הצדיק. ואולם הכוונה חיצונית הנ"ל היתה לו אך לכסות עינים:

(ד"ה מקצה) ר"ל כי מלת מקצה דבק עם ואת העם ולא עם פעל והעביר. ומלבד שהטעם מסכים לזה מוכרח זה ג"כ מן הסברא כי למה לו ההעברה הרחוקה ההיא. ולטענת חזקה די בהעביר כל אנשי עיר לעיר אחרת. ועוד של' זה יהיה משמעותו שלא העביר רק הדרים בגבולי הארץ ולמה לא העביר רק אותם ולא גם הדרים בערים שבין הגבולים. ופשוט:

כז ר"ל שע"כ אין פירושו בארץ מצרים שבארץ גושן כי נהפוך הוא שגושן חלק מארץ מצרים ואין מצרים חרק מארץ גושן וע"כ צ"ל שתחלה בא הכלל בארץ מצרים ואח"כ בא הפרט בארץ גושן. ופשוט:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה