אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר ואתחנן › פרק ו

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר ואתחנן · פרק ו

פרק ה

ד עיקר הפסוק מצות היחוד וקבלת מלכות שמים וביאורו ד' הוא אלקינו כי הוא לקח אותנו קו לעם ואנחנו עבדיו ואח"כ בא המאמר השני ד' שהוא אלקינו הוא אחד אין עוד מלבדו בשמים ובארץ ומורה עוד האחדות הגמורה והאמתית והדרש לא יכחיש הפשט. אבל בא לומר שגם הרמז הזה נכלל בפסוק זה ורש"י ז"ל לא הביא רק הדרש כי הפשוט מובן מעצמו:

ה (ד"ה בכל לבבך) נ"ל ביאור דבור זה כי האדם יש לו נטי' לטוב ולרע מעשה הטוב הוא מצר יצר טוב שהוא הכח הנפשי, ומעשה הרע הוא מצד יצר הרע שהוא הכח החמרי ופעל הטוב הוא מתנגד ליצר הרע וכן פעל הרע מתנגד ליצר הטוב. ולזה באה האזהרה בפסוק זה שיקנה האדם בנפשו אהבת הבורא ב"ה בשיעור כזה. עד שלא תתנגד האהבה אל היצר הרע ולא יכבד עליו פעל הטוב באהבת השי"ת. ואם באהבת חשוקה יפעול החושק כזה ובזה עבור רעיתו וישליך נפשו מנגד עבורה ק"ו ב"ב של ק"ו באהבת הבורא ית'. וכבר דמה שלמה ע"ה בשיר השירים אהבת דבורא ית' באהבת החושק לחשוקתו. וזהו בשני יצריך שלא ימצא התנגדות מצד היצר לאהבה ההיא הקדושה ולכן אמר בכל לבבך שהלב כולל בתוכו שני היצרים יצר הטוב ויצר הרע. ועוד פירשו ז"ל בזה דבר אחד על לבבך שלא יהא לבך חלוק על המקום ופירוש על המקום לע"ד נגד המקום ור"ל שתיוחד כל אהבתך בבחינת המקום ב"ה ולא חתן ממנה חלק לדבר אחר זולתו ית'. כי אהבת הכל בטלה נגד אהבת המקום ב"ה וזהו בכל לב שרא יחלק לבבך לשנים ושני הפירושים האלה לאחדים הם ארא שלפי פירוש הראשון ענין הכללות הנאמר הוא בענין בחינת התנגדות היצר ולפירוש השני ענין הכללות בבחינת חלוקת האהבה לדבר אחר זולתו ית' ושני הפירושים אמת, ועניניהם תלויין זה בזה. כי אם האהבה בשיעור כזה שלא תשיג אותה התנגדות מצד היצר אז אין האהבה חלוקה וכן אם אין האהבה חלוקה ואין שום דבר שוה באהבה דהיא אז לא תמצא התנגדות מצד היצר ובחינה השנית שבפירוש השני נמשכת מבחינה הראשונה שבפירוש הראשון. ולכך הקדימו ז"ל בחינה ההיא בפירוש הראשון כן נראה לעניות דעתי בבאור זה:

(ד"ה ובכל נפשך) כי מאתו ית' לא יצא רע רק טוב והרע איננו כי אם מדומה:

(ד"ה ובכל מאודך) דבר אחר ובכל מאדך וכו' ר"ל שמתחלה אמר אם יקרך רע בגופך או בממונך לא תסור אהבתך מלב כי ידעת כי הכל לטובתך. ואח"כ אמר שגם אם לא יפול הרע המדומה ההוא במקרה. רק יהי' תמידי לא תמוש האהבה מלבך וזהו בכל מדה ומדה שהוא מודד לך שענין מדידת המדה הוא נופל על התמידות שכזה נפל חברך תמיד במדה קצובה. לא פחות ולא יותר בשום זמן כן נ"ל בזה:

ו ז"ל הספרי הובא בילקוט. והיו הדברים וגו' למה נאמר לפי שהוא אומר ואהבת את ד' אלקיך איני יודע כיצד לאהוב תלמוד לומר והיו הדברים וגו' תן הדברים האלה על לבך מתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם ומדבק בדרכיו עכ"ל וביאור זה לע"ד לפי שבפסוק שלפניו הגדיל שיעור חובת אהבת האלקים ב"ה שתתפשט בכל הרב בבחינת היצר ובבחינת חלוקת האהבה כנ"ל בא ללמדנו בפסוק שלפנינו איזה הדרך המיישיר לאהבה זו. כי באמת מצד השי"ת עצמו אין מקום לאהבה ואיך יפול האהבה בעצם נשגב איננו מושג לחוש ודמיון ושכל. ואין שום יחם והצטרפות בינו ובין ברואיו אבל האהבה נופלת בבחינת פעולותיו הנוראות מפלאות היצירה ופלאי דרכי הנהגתו ית' את עולמו והשגחתו בהם והתבוננות שפעת טובו וחסדיו:

כמ"ש הרמב"ם ז"ל בספר המדע והחסיד ז"ל בשער הבחינה ואיך בא האדם לידי מדה זו ע"י התורה כמו שביארנו למעלה בציון פסוק אתה הראת לדעת וגו' בשם חכמינו ז"ל שמעשה בראשית וכן מעשה מרכבה צפון בתורה והן הן רזי תורה. ומי שמזדכך נפשו ע"י שמירת המצות ולמוד התורה ישפע עליו שפע שכרי מן השמים ונעשה כמעין המתגבר. ומתוך כך בא לידי האהבה הגמורה ומדרגת האהבה כמדרגת ההשגה וזהו מה שסיימו ז"ל במתק לשונם ומתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם כלומר שתבוא למדת האהבה בהכירך מפלאות היצירה ודרכי הנהגתם זהו מה שכוללים שני הפסוקים האלה ומה נעימים דבריהם ז"ל בעומק פירושי הכתובים

ז (ד"ה לבניך) כלומר גם התלמידים בכלל בנים:

(ד"ה ודברת בם) ר"ר שהי' לו לומר ולמדת בם. אבל לשון ודברת מורה שכר עיקר דבורך לא ידא אלא בם ואפילו שלא בשעת הלמוד כי לא נברא האדם אלא לעמר תורה. ולכן אמר ודברת בם שהם יהיו דבורך ולא נברא הפה לשיחת חול רק לשיחת תורה. ולכן לא אמר ולמדת ומבואר מה נעים זה:

(ד"ה ובשכבך) ר"ל כמו שלא הקפידה תורה בישיבה חוץ לבית והליכה תוך הבית אלא בישיבה בבית והליכה בדרך. ולכך לא נאמר סתם בשבתך ובלכתך שכולל בל מקומות הישיבה וההליכה חוץ לבית ותוך הבית אבל הוסיף לומר גבי ישיבה בביתך ואצל הליכה בדרך כל מעמד במקום הראוי לו כדרך כל הארץ. ולמדנו מכאן שדרך ארץ דברה תורה. וממילא שגם במעמד השכיבה והקימה שנאמר אחר כך דרך ארץ דברה תורה והוא הזמן הראוי לשכיבה וקימה מדברי הרא"ם ז"ל:

ט כלומר וא"צ לקבוע מזוזה בשני אמות הפתח:

יא תלישת האבן מחבירו בהר נקרא חציבה:

יב ר"ל שפירוש מבית עבדים ממקום שהייתם שם עבדים והוא סמיכות המתואר אל התואר ואיננו סמיכות הקנין ופירושו מבית שר עבדים שהרי לא היו עבדים רק מושלים והמתרגם ע"ה שמר הטעם ולא המלות כי עבדים הוא תואר ועבדותא הוא שם דבר ושנה טעם המלה לשרור סמיכות הקנין:

יג ר"ל שאין השבועה בשמו ית' מצוה רק רשות ועל כן כן הצורך לפרש שוויו של ובשמו הוא ואו ההמשך כויו ונתתי מטר ארצכם והטעם את ד' אלקיך תירא ואותו תעבוד. אז ובשמו תשבע מדברי הרא"ם ז"ל:

כ כבר מבואר במקום אחר כי שמות מחר תמור עתה יבואו בלה"ק גם על הזמן הרחוק יעויין בביאורי סוף סדר שמות בפסוק עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו' וא"צ להאריך עוד:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה