באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר ואתחנן · פרק ה
ג דבור זה סופו כי אתנו ואחר זה ראוי להיות שני נקודות ההפסק כי אחריו הציון על פסוק ד' פנים בפנים וגו' וכוונת דבור זה להשלים חסרון מלת בלבד שבכח המאמר לפי שאין כוונת הכתוב שלא היתה כריתת הברית עם אבותיהם כי אם אתנו אבל הכוונה שלא היתה כריתת הברית עם אבותינו בלבד רק גם אתנו עמהם ר"ל לכל הדורות.
ד ר"ל שפסוק זה ופסוק הקודם על כוונה אחת נאמרו בפסוק שלפנינו אמר אל תדמו בלבבכם שלא היתה כריתת הברית עמכם רק עם אבותיכם בלבד זה אינו שהיתה כריתת ברית לכל הרוחות. ובפסוק שלפנינו אמר אף שאני הנני הסרסור בין המקום ב"ה וביניכם כמו שבא בפסוק שאחריו אנכי עומד בין ד' וביניכם וגו' בכל זאת אין נופל עלי חשד והטעאה כי פנים בפנים דבר ד' עמכם ושמעתם בעצמכם קול אלקים, חיים במעמד הקדוש ההוא וכבר האריך בזה הרמב"ם ז"ל בספר המדע בהבדל שבין אותות הנביאים שאחרי משה רבינו ע"ש ובין משה רבינו ע"ה במעמד הר סיני שבכל הנביאים התאמת נבואתם ע"י אות ומופת אבל במעמד הנשגב ההאמת הכל לישראל אמתת נבואת משה בראות עיניהם ובהשפעה השגת עצמם. יעויין שם כי אין צורך להאריך בהמבואר באר היטיב במחק לשונו ולא באתי בזה רק לעורר לב הקורא כי כוונת המאמר הזה לר' ברכי' ע"ה הוא מה שכתב הרמב"ם בטעם הכרחית המעמד הקודש הזה. שלא יספיקו אות ומופת לנביא הראשון אשר קם בישראל אבל מה שיתאמת נבואת הנביאים שאחרי משה במופת עלת זה מפני שנצטווינו ע"י אבי הנביאים משה רבינו ע"ה להאמין לנביא ע"י אות ומופת וכבר נתאמתה נבואת משה ע"ה בהתאמתות חזקה מאות ומופת ע"י המעמד הקודש הזה ודי ההערה בזה. והנה החכים ר' ברכי' ע"ה במשלו לומר הרי הלוקח עצמו מדבר עמכם והמשיל את נותן התורה ית' להלוקח כי באמת הקב"ה לקח איונו לגוי ועשו ועבדיו כמה שהוציאנו מבית עבדים אבל המקח הזה לא הי' אלא בתנאי קבלת תורתו וקיום מצותיו ית' כמו שאמר הלוקח העליון ב"ה במעמד הקדוש. וכתוב הדר הוא אני לקחתי אתכם לי לעם וגו' כי לי בני ישראל עבדים וגו' הרי כי המקום ב"ה הוא הלוקח:
ה אף שיש לפרש ג"כ שפעל לאמר ער להגיד לכם את דבר ד' שלמעלה בפסוק שלפנינו בעצמו. מ"מ יותר מסתבר לומר שמוסב על פסוק שלפניו ופסוק זה שלפנינו הוא כעין מאמר מוסגר עד תיבת לאמר. ומי שיש לו חיך לטעום יודה זה:
י ר"ל שהקב"ה נצחי וממשלתו בכל העולם א"כ אין זמן שלא יפול בו קיום המצוה המצווה מאתו ואין מקום שרא יתחייב שם קיום זה. ולכן תפס הכתוב מאמר על פני הכולל בעצמו הוראת הזמן והמקום:
ח כבר בארתי זה באורך בסדר שמות בפ' יתרו באורך קחנו משם:
(ד"ה כאשר צוך) פשוט דאין לפרש כאשר צוך בדברות ראשונות דהא פרשה זו אינה רק ספור והעתק דברות ראשונות וע"כ פירש"י ז"ל כאשר צוך במרה והקשו התוס' ז"ל בפ' ר' עקיבא דילמא כאשר צוך במן ותירצו דכיון דכאשר צוך דגבי כבוד אב ואם ע"כ פירושו במרה אית לן דפרושי הך דהכא נמי במרה עכ"ל הובא ברא"ם:
טו וזהו פירוש מה שאמר אח"כ על כן צוך וגו' ור"ל על כן ראוי שיגזור עליך כי קנו אותך לעבד לו, מדברי הרא"ם ז"ל:
כד כן צ"ל להתקרב אליו מאהבה: