אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר בשלח › פרק יז

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר בשלח · פרק יז

פרק טז

ב כ' בעל צל"ד בשם מהרי"א ורמ"א ז"ל. וז"ל דנה בתחלה לא רבו עם משה לצמאם כי עדיין היה להם מים בכליהם כדרך הולכי מדברות להוליך מים ממקום למקום מפחדם פן לא ימצאו מים בחנייתם אבל הם דיו דואגין על העתיד וירצו לנסות אם יוכל משה לתת להם מים בעת הצורך ולכן אמר להם משה מה תנסון את ד' ואח"כ זכר בפסוק ג' שאחרי פסוק שלפנינו שאח"כ כאשר נעדרו המים מן כליהם וצמאו מאוד למים היתה תלונתם יותר גדולה ואמרו למה זה העליתנו ממצרים וגו' עכ"ל. והנה ירדו י"ל כפי' זה מכ' מה תנסון את ד', האמור בפסוק שלפנינו שכ' נסיון נופל ע"ד שאין מכוון לעצמו והפעולה רק לתכלית נסיון. וע"כ צ"ל שהיה להם בפעם הא' עדיין מים בכליהם רק שאמר הכתוב ואין מים לשתות העם ר"ל שהמקום הזה שאנו בו עתה היה מקום יבש מאין נהרות ונחלי מים לצורך שתיית אנשי המחנה אם יצמאו. אבל בפסוק ג' אמר ויצמא שם העם למים שכבר צמאו בפעל:

ד ר"ל שאין המאמר הזה בהחלט עוד מעט וסקלוני רק חסר פעל ההמתנה והוא מאמר תנאי אם אמתין עוד מעט וסקלוני:

ה הנה דרשו ז"ל, ג' ייתורים בפסוק שלפנינו. א' לאיזה צורך צוהו הש"י לעבור לפני העם ב' למה יקח אתו מזקני ישראל ג' למה אמר ומטך אשר הכית בו את היאור וגו'. לאיזה צורך הוצרך לסמן לו את המטה ובהמשך הדבורים תיקן רש"י ז"ל דכל כאו"א במקומו וכאן תיקן שרמז לו הקב"ה למשה כי חטא בשפתיו מעט. והפריז על המדה בהפלגת מרים לומר עליהם עוד מעט וסקלוני לכן א"ל עבור לפני העם כאומר אינך צריך ללכת בראש אל תירא מפניהם כי אינם רעים ח"ו כ"כ כאשר דמית לירוא כי יסקלוך. ובדבורים שאח"כ תיקן רש"י ז"ל יתר הייתורים:

ו ועל הצור מורה על השטח העליון של הצור אבל בצור מורה פנימיות הצור. ופשוט:

ח באמת כי הסמיכות הזה כראוי כי הוצרך להסמך כאן להיותם ב' מאורעות שאירעו זה אחר זה בזמן וגם היו שניהם במ"א ברפידים מקום חנייתם עתה אבר הוא מדרשת דורשי רשומות להיות הענין הזה נלמד ממירא ע"י סמיכות המקרים הללו בפעל והם תרונותם על דבר המים ומלחמת עמלק זה לזה בזמן ובמקום ולא שנלמד ע"י סמיכת הכתבן בספר ד' זה אחרי זה מיד:

ט הנה לא אמר בחר לי אנשים רק אמר בחר לנו אנשים למען השוותו אליו ומכאן אמרו יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך (ד"ה וצא) בב"ר אמרו ז"ל וז"ל וצא הרחם מכאן אתה למד שהיו תחת ענני הכבוד שאין אומרים צא אלא למי שהוא שרוי בפנים עכ"ל. ור"ל דפעל היציאה אינו נופל אלא בערך המקום שמוקף מחיצות מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה מחר) ר"ל שאין הפי' צא הלחם בעמלק היום ומחר אנכי נצב על ראש הגבעה שא"כ אין טעם לזה דהא ע"כ הוא צריך להתייצב שם בעת לוחמם כמו שבא בכתובים שאח"כ רזה תיקן רש"י ז"ל את לשון הכתוב שמתחלה א"ל דרך כלל בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק ואח"כ א"ל זמן המלחמה מחר אנכי נצב וגו':

ז (ד"ה חור) ר"ל מפני שחור לא נזכר בשום מקום מקודם לזה ולאיזה צורך הוא מזכירו כאן הרא לא ספר ממנו שום דבר זולתי העלי' לראש הגבעה ועוד איך זכרו הכתוב בסתם חור כאשר יזכיר סתם משה ואהרן הלא לא ידענו יחוסו ומי הוא ומה תועלת בהזכרת שמו אצל ספור העלי' ההיא ולא ידענו ממנו מעשה לתפארת, וגם לא יחוסו לבית אבותיו למען יזכר שמו זולתי מה שעלה עם משה ואהרן לראש הגבעה ולכל הפחות היל"ל ואחד מהזקנים שמו חור עלו ראש הגבעה כדרך המספרים כאשר יזכירו בעת הספור מאיש א' אשר לא נזכר ממנו כלל מקודם בספור ואיך יאמר סתם חור כאלו היה ידוע ומפורסם בספור כמו משה ואהרן. לזה כ' רש"י ז"ר בנה של כו' ור"ל ולכך זכרו בסתם להיותו מפורסם בימים ההם בזמן כותב התורה משרע"ה. ואולם עדיין יקשה על כלל הכתוב לאיזה תכלית זכר כאן שעלה גם אהרן וחור עם משה לראש הגבעה ומה בצע בעלייתם עמו הלא לא נזכר מהם להלן בהמשך הספור שום מעשה ופעולה. לכן אמרו ז"ל מכאן לתענית צבור כו':

יב ר"ל לפי שנתעצל במצות מלחמת עמלק ומנה את יהושע תחתיו לילך וללחום עמו נתייקרו ידיו:

(ד"ה ויהי) לא אמר ויהיו ידיו בל' רבים רק ויהי ידיו בל' יחידות לכן כ' רש"י ז"ל דמלת ויהי אינו דבק עם תיבת ידיו שאחריו רק מוסבת על משה הנזכר מקודם בפסוק זה ושיעור הכתוב לדעת רש"י ז"ל כי יחסר הפעל נושא וגם יחסר בית המשמשת באמונה ובתשלומו ויהי משה נושא ידיו באמונה:

(ד"ה עד) הנה סמכו חז"ל את הספור הזה שהיה להם ז"ל במסורת מדלא כתיב עד הערב ותפש ל' עד בוא השמש:

יג לא אמר הכתוב ויך יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב שהיה משמעו שהרג כולם כמשפט המצוה ההיא לדורות למחות זכר עמלק רק אמר ויחלוש וגו' שמשמעו רק שעשאן חלשים שניטלו גבוריהם. ולפי שזהו הפך המחוייב בעם עמלק למחות זכרו ולשרש אותו לכן צ"ל שהיה זה הוראת שעה ע"פ הדבור:

יד ר"ל כתוב זאת וגו' ע"כ המכוון על הספור הכתוב מקודם שבא עמלק להזדווג כו' ואינו ר"ל כתוב זאת האמורה להלן בענין כי מחה אמחה שאינו נופל על זכרון רק מצוה שהזכרון אינו גופר רק על המקרה בעבר ולא על חיוב מצוה בעתיד וע"כ שמוסב על האמור למעלה בענין ויבוא עמלק וילחם וגו' וכן הוא אומר במקום אחר בפירוש זכור אשר עשה לך עמלק וגו'. והכוונה כתוב ספור אכזריות ורוע רב עמלק בספר כדי לעורר נקמה ברוח לעשות בו משפט כתוב כי כל רואה הספור ילבש חימה. ומ"ש אח"כ כי מחה אמחה הוא לנתינת טעם כמ"ש רש"י ז"ל בדבור הסמוך שאח"כ. לכך אני מזהירך לכתוב זאת זכרון בספר כי חפץ אני למחותו מתחת השמים ואני מטיל מצוה זו על ישראל:

(ד"ה ושים) הוא פשוט דממה שצוהו להשים באזני יהושע יותר מזולתו וע"כ לומר בשביל היותו הראש ושר הצבא ומנהיג ופשוט:

טו (ד"ה ד') ר"ר שאין השם הזה למזבח בשביל הוראת השם ההוא חלילה. רק שהשם הזה למזבח למזכרת בעל השם הזה ית' ונסיו ונפלאותיו:

טז (ד"ה כי יד) מה יפה אף נעים אמרם ז"ר שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד מחיית זכר עמלקי והוא ע"ד דברה תורה כר' ב"א כי השם הנכבד הכולל בהוראתו הגדולה הברתי בעל תכלית וכן הכסא המורה על ההתרוממות והגדולה. והנה ציירה לנו התורה כאן דרך רמז לזרז אותנו במצוה זו להשמיד עם עמלק ולמחות זכרם כביכול כמלך ב"ו אשר יצטרך לכונן כסא ממשלתו להרים מכשול מדרך ולבער אומה א' אשר היא לו לצננים ולשכים ואשר לא תכון מלכותו מבלעדי הפעל הזה וכ"ז שלא נגמרה אין גדולתו ומלכותו שלימה. יתעלה הש"י מכל זה עילוי רב:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה