אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר בלק › פרק כד

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר בלק · פרק כד

פרק כג

א ר"ל כי כבר אמרנו למעלה ע"פ שיטת האגדה האמתית שבלעם חשב ע"פ משפטו הכוזב כי הש"י משתנה מרצון אל רצון ואין כל העתים שוות לפניו וע"י קרבנותיו יתפייס שיתרצה להרשות אותו לקלל את ישראל לזה אמר הכתוב כי עתה בפעם הג' הזאת פקח עיניו וראה כי טוב בעיני ד' לברך את ישראל ר"ל שלא יתפייס בשום אופן לקללם. וז"ש רש"י ז"ל אמר איני צריך עוד לבדוק בהקב"ה כו' ור"ל לבדוק ע"י תחבולות ונחשים אולי יהפך רוח רצונו:

(ד"ה לקראת) הוא כמו שפירשתי למעלה שעתה התבונן בלעם שלא יעלה בידו להפוך רצונו של מקום ב"ה מברכה לקללה וענין הניחוש הוא הבחינה ע"י פעולות מיוחדות להסב הדבר כרצון המנחש:

בא"ד אמר רוצה ולא רוצה כו' ר"ל אע"פ שבברור התוודע לו ע"י הבחינה שאין חפץ להש"י לקלל את ישראל בכל זאת עדיין היה במחשבתו הרשע שאין הרצון הזה רצון שלם רק רוצה ולא רוצה לקללם ר"ל לא ירצה לקללם בשום אופן אבל לא ברצון גמור וראיה שהיה זאת במחשבתו ממ"ש אח"כ וישת אל המדבר פניו שפירושו שהזכיר עונותיהם. כי נמשך רש"י ז"ל בזה אחר התרגום שתרגם ושוי לות עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי כמ"ש רש"י ז"ל אח"כ ד"ה וישת:

ב רוח גבוהה הוא מה שפירש"י ז"ל פרשה כ"ב בפסוק מאן ד' לתתי להלוך עמכם למדנו שרוחו גבוהה ולא רצה לגלות כו'. ונפש רחבה הוא מה שפירש"י ז"ל לעיל פ' הנ"ל ג"כ פסוק י"ח במאמר אם יתן לי ברק מלא ביתו וגו' למדנו שנפשו רחבה וחומד וכו' ועין רעה הוא מה שפירש"י ז"ל כאן בפסוק שלפנינו בקש להכניס בהם עין רעה וכו':

(ד"ה ותהי עליו) כבר כ' רש"י ז"ל למעלה בסדר זה כ"פ שאצל נבואת בלעם הרשע בא פעל התגלות הכבוד בר' ויקר ולא בל' שאר הנבואות לרמז בזה גנותו של אותו רשע. וכבר הארכתי בזה במקומו. ולפ"ז יקשה מה שבא הגלוי כאן בדרך כבוד לומר ותהי עליו רוח אלקים. לזה פירש"י ז"ל כי אין הכוונה שנחה עליו רוח אלקים רק שהיתה עמו רוח אחרת לברך את ישראל וכנה הרוח הזה בשם רוח אלקים לפי שהיתה תשוקתו ורוחו ראשונה הפך רוח המקום ב"ה אמר שעתה בהוה שעלה בלבו לברך את ישראל היתה עליו רוח אלקים:

ג ב' נקודות ההפסק שבא כאן בדפוס לפני מאמר בלק בנו צפור הוא ט"ס והכל דבור א' ור"ל לפי פשוטו הויו נוסף אבל לפי הדרש אינו נוסף והדרש לא יכחיש דפשוט אבל אמרו שרמז יש כאן בלק בנו צפור בלק הוא בנו של צפור מצד הלידה. וצפור הוא בנו של ברק מצד המלוכה. וכן בלעם בנו של בעור מצד הלידה ובעור הוא בנו של בלעם מצד הנבואה. וכמשל ההדיוט מנה בן פרס וד"ר שמרמז הלשון דזה היות האב במדרגת הבן אלא שהבן הוא גדול מאביו במדרגה:

(ד"ה שתום) לפירוש הראשון פירוש שתום נקוב לפי שנסתמא ויצאו עיניו. ר"ל שבלטו מאוד. לפי שניתקו מהחור הוא מקום מושב העין ועי"ז נראה החור כאלו הוא פתוח וכנה החור מקום מושב העין בשם עין ולכן אמר שתום העין ודוגמתו בלשון משנה כדי שישתום וישתום וכו' שפירושו כדי שינקוב ויסתום ורז"ל נתנו טעם לסתימת עינו זה. ולפירוש הב' ג"כ פירוש שתום מענין פתיחה אלא שאינה פתיחת החור שיהיה פתיחה זו סמיות עינים אבל פירוש עין עין ממש. וא"כ הוראתו בהפך על מאור העינים אלא דמ"מ מדלא כתיב סתום העינים למדנו ג"כ שהיה סומא באחת מעיניו:

ד ד"ק כי פירוש נופל וגלוי עינים שהיה גלוי עינים בעת שהיה נופל ולפי התרגום פירוש נופל בעת היותו שוכב. ולפי הדרש פירוש נופל שנפל ער פניו מרוב הבהלה:

ז ר"ל כאן במקרא בא המשל לבדו והנמשל הוא כתרגומו:

(ד"ה וזרעו) לפי התרגום מורה משל זה שהמלך שיבוא מבניהם יצליח מאוד למשול ממשל רב בעמים רבים. ועד"ז פירש"י ז"ל כאן שיהיה המשל נאות אל הנמשל הזה. ואמר כי יזל מים מדליו שפירושו על הבנים שיבואו מטפת דזרע. ואמר אח"כ וזרעו במים רבים שפירושו הצלחת הזרע ההוא:

ח (ד"ה יגרם) מנחם פירשו ג"כ מענין עצמות אבל פירשו יגרם ישבור עצמותם כמו וישנו את המזבח שפירושו הסרת הדשן. וע"ז אמר רש"י ז"ל שא"צ לזה כאן כי יתכן לפרשו שיעמידם על העצמות והמוח שבפנים והבשר שסביבותם יאכל ויהיה אחד עם מאמר הקודם יאכל גוים צריו וע"י אכילה זו ועצמותיהם יגרם ר"ל יעמידם על העצמות בלבד:

(ד"ה וחציו) ר"ל אונקרוס תרגם וחציו ימחץ וארעתהון יחסגון ולפ"ז פירש"י ז"ל שלדעתו פירוש וחציו מענין פעל יחצון ר"ל חלוקת ארצם ופירוש ימחץ כמו שפירש"י ז"ל בדבור הסמוך יעבור ע"י המחיצה וההכאה כמו ומחצה וחלפה רקתו שפירושו שהית' עברה רקתו ע"י המחיצה. ועד"ז אמר כאן יעבור בין חלוקות ארצם ע"י ההמחצה:

יג למעלה בפרשה כ"ב פסוק י"ח נאמר ג"כ הלשון הזה ודקדקו ז"ל שנוי הלשונות שלמעלה נאמר ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ד' אלקי וגו' וכאן אמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ד' וגו' ולא הוסיף מלת אלקי לכן דרשו ששם אמר בל' כנוי הקנין לחיותי אלקיו ונגלה עליו וכאן כבר ידע שלא תנוח עליו הרוח עוד:

יד לכן לא אמר הנני הולך לארצי אבל אמר הנני הולך לעמי (ד"ה רכה) ר"ל ולא נזכר בכתוב שלפנינו מה הוא העצה הזו אבר למדו ז"ל בחלק העצה ממקום אחר שנאמר שם הן הנה הי' לישראל בדבר בלעם וגו' ומשם נלמד א"כ בביאור שעצתו הרשעה היתה להכשירם בזמה:

(ד"ה אשר) ר"ל ובתשלומו ראוי להיות לכה איעצך ואגידה לך אשר יעשה וגו'. וכן תרגם אונקלוס איתא אמלכינך מה דתעביד ואחוי לך מה דיעביד וגו' (ד"ה ומחץ) ב' נקודות ההפסק שבאו בדפוס לפני דבור זה הוא בטעות. וראיה לזה שהרי רש"י ז"ל מפרש אח"כ המאמר שלפניו ויודע דעת עליון וע"כ שדבור זה הוא אחד עם הקודם שסיים ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב באחרית הימים. וע"ז מפרש רש"י ז"ל והיכן דבר הוא מ"ש אח"כ ומחץ פאתי מואב:

יז (ד"ה ומחץ) והוא כפירוש התרגום ויקטול רברבי מואב ופירוש פאתי מואב לפ"ז פאות העם והם השרים והסגנים. ותיבת פאות כמו פנות העם שפירושו ג"כ שרי החיל כי הפנה כפאת הבית והוא יסוד הבית שמחבר ראשי הכתלים והיה לבית אחד כן ראשי החיל מחברים אנשי הצבא והיה למחנה אחד:

(ד"ה וקרקר) כצ"ל לשון נקודה ויכנה ההריגה בנקירה:

יח ר"ל שאין ר"ל ששעיר שדם אויביו של יעקב הנזכר במקרא הקודם יהיה לו ירשה רק ר"ל ששעיר יהיה ירשה לאויביו והם ישראל. ונגינת הטעם מסייע רזה שחבר תיבת שעיר עם תיבת ירשה. ולפי הפי' הראשון היה ראוי להדביק תיבת שעיר עם תיבת אויביו ולא שיהיה תיבת שעיר בחבור המפסיק. והמפסיק היה ראוי להיות במלת ירשה, וזה מבואר:

כא וענין תרעתים שמעתים סוכתם דרשו חז"ל לגדולתן של בני יתרו:

כב ופירוש קין כמו קיני כי נטיית שם היחס קיני מן קין כנטיית כנוי הקנין למדבר בעדו בשקל פיל כמן שיאמר מן בית ביתי. והכלל שהיוד עה"פ בשקל פיל תנוח בנטי' אחר הציירי:

כג (ד"ה אוי) ר"ל מי יוכל להתקיים בזמן הזה שיהיה אשור ברוממות הגדולה שרא יעבור עליו הכוס שישקוהו בני אשור ופירוש משומו מלהשים והמם מם השלילה, ומלח אל במקום זה אינו קודש רק פירושו כמו אלה כמו כי את כל התועבות האל וגו'. והתוך המאמר אוי מי יוכל להתקיים בזמן הזה (זמן התרוממות אשור) מלהשים עליו את הגזרות אשר גזר הש"י שיעשו בו אשור. וקשור הנבואות נ"ל שהוא להראות בזה היות ישראל עליון בחשיבות על כל גויי הארץ כי ישראל אף אם ירדו מגדולתן אין ירידתן מתקיימת כמ"ש לעיל כי אם יהיה לבאר קין עד מה אשור תשבך אבל באומות הענין בהפוך שגם בהיותן בתכלית הגדולה. לסוף ישפלו מגדולתן עד עפר. לכך כאן כאשר זכר את אשור בנבואה הקודמת אמר בנבואה הב' הזו שגדולת אשור תגדל כל כך עד שיחריך את כל העולם מאימתו. ובימיו יאמר המאמר הזה אוי מי יחיה משומו אל ר"ל על מי לא יעבור כוס אשור מי ימלט ממנו. ובכל זאת מה יהא בסופו וצים מיד וגו' כמו שיתבאר בציון הסמוך:

בא"ד ועוד יבואו וכו'. ר"ל כי פירוש וצים מיד כתים שיבואו אח"כ ציים ר"ל ספינות גדולות מיד כתים לעבור על אשור שיכבשום כמ"ש אח"כ וענו אשור וענו עבר כי בני עבר הנהר הם ג"כ בכלל הבאים על אשור כי לפירש"י ז"ל כתים הם ארמים ובני עבר הנהר הם מכלל ארם אבל בני אשור יכניעו ג"כ את הכתים כמו שיבואר בסמוך:

כד וענו אשור ר"ר שאשור יענו לאומות אחרים כמ"ש אח"כ וענו עבר ר"ל רמי יענו רבני עבר זהו כוונה רש"י ז"ל כאן מאמר וענו עבר הוא פירוש למאמר הקודם וענו אשור:

(ד"ה וגם) ד"ל עם כל הגדולה דזו אחריתו גם הוא עדי אובד ולא כן חלק יעקב נחלת ד' ב"ה. זהו קשור הנבואות ההם לע"ד:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה